Quotation_auto על ויקרא 6:5

תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר מנין לתמיד של בין הערבים שטעון שני גזרי עצים בשני כהנים שנאמר וערכו עצים על האש אם אינו ענין לתמיד של שחר דכתיב ובער עליה הכהן עצים תנהו ענין למיד של בין הערבים. ואימא אידי ואידי בתמיד של שחר דקאמר רחמנא עבדי והדר עביד. אם כן נימא קרא ובער ובערו א"נ וערך וערכו מאי ובער וערכו כדאמרינן. מנין להפשט ונוח שכשר בזר שנאמר וערכו למה לי למעוטי הפשט ונתוח. וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים למדנו לטלה שטעון ששה. קשיא ליה לרבי אליעזר האי בבן הבקר כתיב ובן הבקר עשרים וארבעה בעי וניחא ליה, על העצים אשר על האש אשר על המזבח איזהו דבר שכתוב בו עצים אש ומזבח הוי אומר זה טלה:

דבר אחר כימי עולם כימי נח הה"ד כי מי נח זאת לי וגו' וכשנים קדמוניות כשני הבל שלא היתה עבודת אלילים בעולם. רבי אביון אמר משל למלך שהיה מסב על אקוביטון שלו והכניסו לו תשבשיל ואכלו וערב לו התחיל ממחה בקערה הה"ד עולות מחים אעלה לך כזה שהוא ממחה את הקערה. רבי אבין אמר חורי משל למלך שהיה מהלך במדבר נכנס (לכור דגן) [לבורגין] הראשון (וכו') [ואכל שם ושתה שם הגיע לבורגין הב'] אכל שם ושתה שם ולן שם [כך] למה הוא מתמה זאת תורת העולה היא העולה אלא מלמד שהעולה כולה לאישים. ואש המזבח תוקד בו א"ר פנחס אש המזבח תוקד עליו ואין כתיב כאן אלא תוקד בו המזבח היה מוקד באש:

אביי מסדר סדר המערכה משמא דגמ' ואליבא דאבא שאול, מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטרת דתניא היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר זו היא מערכה גדולה. ואש המזבח תוקד בו זו היא מערכה שניה של קטרת, ואיפוך אנא מסתברא טערכה גדולה עדיפא שכן כפרתה מרובה. אדרבה שניה עדיפא שכן מכניסין אותה לפנים, אפילו הכי כפרתה מרובה עדיפא. איבעית אימא אי לא משכח עצים למערכה שניה מי לא מעייל ממערכה גדולה. מערכה שניה של קטרת קודמת לסדור שני גזרי עצים דכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר עליה ולא על חברתה מכלל דאיתא לחברתה, והאי עליה מיבעי ליה לגופיה, תרי עלי כתיבי. סדור שני גזרי עצים קודם לרשון מזבח הפנימי דאע"ג דהנ"א כתוב בבקר בבקר והכא כתיב בבקר בבקר אפילו הכי מכשיר עדיף. מי דמי מכשיר מערכה שניה מאי ניהו שני גזרי עצים סדור שני גזרי עצים למערכה גדולה עביד ליה. א"ר ירמיה שום עצים. רבינא אמר הואיל והתחיל במערכה גומר. רב אשי אמר גזרי עצים מכשירי קטרת הן דאי לא משכח עצים למערכה שניה מי לא מעייל נחלים ממערכה גדולה. דשון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות מאי טעמא אמר אביי גמרא גמירנא סברא לא ידענא, רבא אמר כריש לקיש דאין מעבירים על המצות וכי פגע ברישא במזבח פגאע ברישא במזבח פגע ברישא דתניא שלחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה ומנורה בדורם משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך קימעא כלפי חוץ ונעבדיה בהדייהו כיון דכתיב את המנורה נכח השלחן בעינן דחזו אהדדי. אמר רבא שמע מינה מדריש לקיש עבורי דרעא אטוטפתא אסור. הטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד, דם התמיד קודם להטבת שתי נרות, מאי טעמא אמר אביי ההוא בבקר בבקר דשני גזרי עצים דלא צריכי שדינהו להכא ולהכא חד שדייה להטבת חמש נרות דנקדמיה לדפ התמיד. וחד שדייה לדם התמיד דנקדמיה להטבת שתי נרות, חד שדייה להטבת ה' נרות דנקדמיה לדם התמיד דהכא תלתא והכא תרי. וחד שדייה לדם התמיד דנקדמיה להטבת שתי נרות דאע"ג דהכא תרי והכא תרי מכפר עדיף. א"ל רב פפא לאביי ואימא חד שדייה לדשון מזבח הפנימי דניקרום לדם התמיד דהכא תלתא והכא תרי וחד שדייה לדם התמיד דניקדום להטבת חמש נרות דאע"ג דהכא תרי והכא תרי מכפר עדיף. אם כן אפסוקי במאי מפסקת להו הניחאלריש לקיש דאמר למה מטיבין וחוזרין ומטיבים כדי להרגיש כל העזרה כולה שפיר. אלא לר' יוחנן דאמר בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים מאי איכא למימר. אמר ליה רבינא לרב אשי האי בבקר דעצים מי מייתר הא מיבעי ליה לגופיה דקאמר רחמנא נקדמיה למערכה שניה של קטרת. אמר ליה ולאו אוקימנא עליה ולא על חברתה מכלל דאיתא לחברתה. ומאי שנא דעביד הטבת ה' נרות ברישא נעביד הטבת שתי נרות. כיון דאתחיל ליה עביד רובא. ונעביד שית, אמר קרא בהיטיבו את הנורת ואין נרות פחות משנים. הטבת שתי נרות קודמת לקטרת דאמר קרא בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות וחדר יקירנה. קטרת לאברים דתניא יוקדם דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בקר אחד. אברים למהנחה דתניא מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר שנאמר וערך עליה העולה ואמר רבא העולה עולה ראשונה. מנחה לחביתין עולה ומנחה. חביתין לנסיכים שם מנחה. נסכים למוספין זבח ונסכים. מוספין לבזיכין והתניא בזיכין קודמים למוסיפין. תנאי היא דתניא מוספין קודמין לבזיכין ר' נחמיה אומר בזיכין קודמין למוספין אמר אביי מסתברא כצאן דאמר מוספים קודמין לבזיכין לאו אמרת בבקר בבקר להקדים הכא נמי ביום ביום לאחר. מ"ט דמאן דאמר בזיכין קודמין גמר חוקה חוקה מחביתין. אי מהתם גמר ליגמר לכולה מילתא מהתם להכי אהני ביום ביום לאחד: