Quotation_auto על בראשית 4:33

ויהי מקץ. לפי שלמעלה סיפר ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. רצה לפרש זמן הזכירה והשכחה. כי האדם זוכר הדבר בתוך שנתו. וכשעבר שנה שניה הדבר נשכח מכל וכל. וזהו ולא זכר שר המשקים את יוסף בשנה הראשונה. וישכחהו בשנה שניה. ולכן אמר ויהי מקץ שנתים ימים הנזכרים. ופרעה חולם והשם זכרו. ואמר ויהי מקץ לרמוז כי עין ה' אל יריאיו לראות העת הקבוע לגאולתם ואינו שוכחם אפילו רגע אחד. וזהו ויהי מקץ שלשים שנה וד' מאות שנה יצאו כל צבאות ה'. באותה שעה ובאותו רגע ויזכרהו ה'. ואמר לשון קץ להורות שעכשיו היה סוף וקץ לכל צרותיו. אבל עד עכשיו היה שקוע בבור גלות ושביה כמי שיושב בחשך. וזהו קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר. וזה רמז למדת הדין המעות אדם בריבו ובא לשאול דין. וזהו קץ כל בשר בא לפני לתבוע דין. הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות השואל דין ואומר פלוני חטא בזה. כמו שעשה לדוד בענין בת שבע שעמד לפני ה' לשאול דין עליו. וכשאמר חטאתי נאמר שם גם ה' העביר חטאתך. לא אמר סלח חטאתך אלא העביר מדת הדין מלפניו שנקרא חטאת. כדכתיב לפתח חטאת רובץ. וכן בכאן ביוסף מדת הדין היתה מתוחה עליו כל אלו השנים העשרה. לפי שהוציא דבה על אחיו שהיו י'. ואחר שנשלמו העשרה. מיד התחיל לקום. כמו שאמר קמה אלומתי בחלום שר המשקים ושר האופים. בענין הסלים שעולה קמ"ה כמנין הסלים כמו שכתבתי למעלה. ולכן לא חשש יוסף לשלוח לאביו שליח שהיה חי כשהיה כל טוב אדוניו בידו והיה גדול הבית. לפי שידע סוד הדבר כי מחשבות השם עמקו ולא שלם עונו עד הנה ורצה למרק עונותיו. וכ"ש כי יוסף ידע במראה החלום כי זמן מפלתו וצערו לא היה יותר מי"ג שנים הי"א היו כנגד ואחד עשר ככבים. והשנים היו כנגד השמש והירח. כמו שכתבתי למעלה. וזהו ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה. וכתיב בן י"ז שנה היה רועה וגומר. ולכן לא שלח מלאך ג"כ כשהיה יוסף שליט על הארץ להגיד לאביו מעלתו או שהיה חי. לפי שלא רצה למהר את הקץ עד עת בא דברו לתשלום י' שנים אחרים ז' שני שבע וב' שני רעב. כדכתיב כי זה שנתים הרעב עברו ובעשירי באו אחיו עשרה להשתחוות לו ארצה. להשלים חלומו שראה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי. ואמר והנה קמה אלומתי וגם נצבה לעמוד בזקיפה. ויסובבו עליו עשרה שנים לשיבואו אחיו להשתחות לו. וזהו והנה תסובנה אלומותיכם כלומר יסובבו עלי אלומותיכם. ואחר סיבובם שהוא עשר השנים ותשתחוין לאלומתי. ולכן לא הגיד לאביו עד תשלום הסיבוב ההוא. ושהם יבואו מעצמם להשתחוות לו קודם שיבא אביו. ואמר זה בחלומו. השני אמר והנה השמש והירח שיבא אביו להשתחוות לו באחרונה. ולכן רצה לקוות רחמי שמים ולסבול עד עת בא דבר השם. ולכן בהגיע הזמן והקץ של שנתים ימים על הנזכר. סבב השם שיחלום פרעה חלומות אלו להקים דבר עבדו. ולכן המפרש שפירש שנתים שתי שנים וימים שנים או שלשה ימים יותר על השני שנים לא יפה כיוון. אבל פירושו שנתים של ימים. להורות שהיו שלימים יותר משנתים של חדשים. וכך הוצאתיו מן הגמרא ואיני זוכר מקומו:

ותוסף ללדת את אחיו את הבל. רמז בזה שאע"פ שהיה צדיק היה אחיו של קין לפי רוב זוהמת חוה. ולזה אמרו ז"ל שנולדו עמו שתי תאומות בענין שתתחלק הזוהמא בשלשתם. וזהו את אחיו את הבל שני ריבויים ולפי שיצא קין בראשונה הוא ותאומתו ואח"כ יצא הבל עם ב' תאומות הי' הבל דבק בשם יותר מקין ולכן היה אומנותו רועה צאן כמוזכר באבות הראשוני'. ולכן וירעם בתום לבבו אבל קין נטה אחר עבודת האדמה ואחר התענוגים ולכן נאמר בו ויהי מקץ ימים לפי שנתדבק במדת הדין ובזוהמת אמו כמו קץ שם לחושך וכן קץ כל בשר בא לפני שהוא מכלה מנפש ועד בשר והאות הריגת הבל. ואות שנית מנחתו שהביא מפרי האדמה מה שלא נזכר בתורה קרבן כזה. ועוד שאמרו שהיה זרע פשתן וסימנם סופי אותיות קרבן במילואם כזה. קוף ריש בית נון והוא פשתן וזהו שעטנז וערבוב כאומרו לא תלבש שעטנז צמר ופשתים. ולכן לקחוהו לעבודה זרה כדכתיב ובושו עובדי פשתים שריקות. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו זה מורה על צדקתו שנדבק בקרבן התורה דכתיב והקריב מזבח השלמים אשה לה' את החלב. ועם כל זה אחר שהיה בו קצת מזוהמת אמו אמר בו והבל גם הוא הביא מבכורות צאנו כאחיו. ועוד שנראה שהיה נגרר אחר אחיו ולפי שהביא קין בראשונה הביא גם הוא ולא נתעורר מעצמו. ואולי עשה כן לכבודו כדין התורה ואת לרבות אחיך הגדול ולכן לא רצה להקריב לפני אחיו הגדול. ולכן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ועוד שהיה כדין קרבן התורה. ואל קין ואל מנחתו לא שעה לפי שלא היה כדין התורה לכן לא הביט אליו ולא ירדה אש מן השמים אבל להבל פנה אליו ואל מנחתו וירדה אש מאת ה' ותאכל את החלבים. ויחר לקין מאד שהוא הקריב ראשונה ונתן הערה לאחיו והיה ראוי לקבל מנחתו ראשונה ויפלו פניו על שלא קבל מנחתו כלל. ויאמר ה' אל קין במדת רחמים מה שלא דבר לנביא אלא במדת אלהים לפי שנגמר בטהרה ביד השם ויפח באפיו נשמת חיים. אבל זה שכמעט זה בא לו מצד זוהמת אמו נגלה לו במדת רחמים ואמר לו למה חרה לך אף על פי שלא היה ראוי לדבר עמו על שקרא תגר נגד השם. הלא אם תטיב שאת כי אין ראוי לחרות אפך כי כל זה עשו לך מעשיך ועל ה' זעף לבך. ולכן אם תטיב מעשיך יתר שאת ומעלה יהיה לך ואם לאו לפתח חטאת רובץ ולא די שלא יהיה לך מעלה אלא שיהיה לך חסרון וחטאת. ועם כל זה אתה תמשול בו כי הכל תלוי בך. או יאמר למה חרה לך על שלא קבלתי מנחתך אחר שאינה ראויה כי אם היתה ראויה הייתי מקבל מנחתך ויהיה שאת כמו משאת בנימין. ולכן אם תטיב מנחתך ותקריב לפני קרבן ראוי שתקובל מנחתך ויהיה שאת מורכב ממנחה ומקבלה כמו כי תשא. ואם לא תטיב מנחתך להביאה ממין הראוי לפתח חטאת רובץ הוא שטן הוא יצר הרע הבא מכח הרכבת כלאים ומכח שעטנז שהוא זרע פשתן שהקרבת בקרבנך. ועם כל זה אתה תמשול בו אם תרצה:

ותוסף ללדת את אחיו את הבל. רמז בזה שאע"פ שהיה צדיק היה אחיו של קין לפי רוב זוהמת חוה. ולזה אמרו ז"ל שנולדו עמו שתי תאומות בענין שתתחלק הזוהמא בשלשתם. וזהו את אחיו את הבל שני ריבויים ולפי שיצא קין בראשונה הוא ותאומתו ואח"כ יצא הבל עם ב' תאומות הי' הבל דבק בשם יותר מקין ולכן היה אומנותו רועה צאן כמוזכר באבות הראשוני'. ולכן וירעם בתום לבבו אבל קין נטה אחר עבודת האדמה ואחר התענוגים ולכן נאמר בו ויהי מקץ ימים לפי שנתדבק במדת הדין ובזוהמת אמו כמו קץ שם לחושך וכן קץ כל בשר בא לפני שהוא מכלה מנפש ועד בשר והאות הריגת הבל. ואות שנית מנחתו שהביא מפרי האדמה מה שלא נזכר בתורה קרבן כזה. ועוד שאמרו שהיה זרע פשתן וסימנם סופי אותיות קרבן במילואם כזה. קוף ריש בית נון והוא פשתן וזהו שעטנז וערבוב כאומרו לא תלבש שעטנז צמר ופשתים. ולכן לקחוהו לעבודה זרה כדכתיב ובושו עובדי פשתים שריקות. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו זה מורה על צדקתו שנדבק בקרבן התורה דכתיב והקריב מזבח השלמים אשה לה' את החלב. ועם כל זה אחר שהיה בו קצת מזוהמת אמו אמר בו והבל גם הוא הביא מבכורות צאנו כאחיו. ועוד שנראה שהיה נגרר אחר אחיו ולפי שהביא קין בראשונה הביא גם הוא ולא נתעורר מעצמו. ואולי עשה כן לכבודו כדין התורה ואת לרבות אחיך הגדול ולכן לא רצה להקריב לפני אחיו הגדול. ולכן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ועוד שהיה כדין קרבן התורה. ואל קין ואל מנחתו לא שעה לפי שלא היה כדין התורה לכן לא הביט אליו ולא ירדה אש מן השמים אבל להבל פנה אליו ואל מנחתו וירדה אש מאת ה' ותאכל את החלבים. ויחר לקין מאד שהוא הקריב ראשונה ונתן הערה לאחיו והיה ראוי לקבל מנחתו ראשונה ויפלו פניו על שלא קבל מנחתו כלל. ויאמר ה' אל קין במדת רחמים מה שלא דבר לנביא אלא במדת אלהים לפי שנגמר בטהרה ביד השם ויפח באפיו נשמת חיים. אבל זה שכמעט זה בא לו מצד זוהמת אמו נגלה לו במדת רחמים ואמר לו למה חרה לך אף על פי שלא היה ראוי לדבר עמו על שקרא תגר נגד השם. הלא אם תטיב שאת כי אין ראוי לחרות אפך כי כל זה עשו לך מעשיך ועל ה' זעף לבך. ולכן אם תטיב מעשיך יתר שאת ומעלה יהיה לך ואם לאו לפתח חטאת רובץ ולא די שלא יהיה לך מעלה אלא שיהיה לך חסרון וחטאת. ועם כל זה אתה תמשול בו כי הכל תלוי בך. או יאמר למה חרה לך על שלא קבלתי מנחתך אחר שאינה ראויה כי אם היתה ראויה הייתי מקבל מנחתך ויהיה שאת כמו משאת בנימין. ולכן אם תטיב מנחתך ותקריב לפני קרבן ראוי שתקובל מנחתך ויהיה שאת מורכב ממנחה ומקבלה כמו כי תשא. ואם לא תטיב מנחתך להביאה ממין הראוי לפתח חטאת רובץ הוא שטן הוא יצר הרע הבא מכח הרכבת כלאים ומכח שעטנז שהוא זרע פשתן שהקרבת בקרבנך. ועם כל זה אתה תמשול בו אם תרצה:

אח"כ צוה ורחצת אותם במים. והלבשת אותם ומשחת אותם. כבר פרשנום כולם למעלה למה הוצרכו. ואמר ומלאת יד אהרן ויד בניו. להורות שאהרן ובניו היו באים למלאת יד אדם הראשון ויד בניו. בקרבנות הללו ובבגדים הללו. בענין שבזה היו ממלאין החסרון והפחת של אדם הראשון ומשלימים אותו. וכן צוה לשחוט את הפר ואת שני האילים ולסמוך ידם עליהם. לומר זה תחת זה זה חלוף זה. ושם יתודו לה' ושלא יזכר עונות ראשונים. וזהו וסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש הפר. וכן נאמר בשני האילים סמיכה כנגד קין והבל. אבל לא צוה ליתן על תנוך אזנם ועל בהן ידם. אלא מדם האיל השני שזהו כנגד קין שהרג להבל. ובזה צריך להזות על תנוך אוזן אהרן. לכפר על השמיעה של אדם הראשון שלא שמע מאמר הש"י. וכן על תנוך אזנם של הבנים. ועל בוהן ידם ורגלם. להורות על ידים שופכות דם נקי של הבל. ורגלים ממהרות לרוץ לרעה. כדכתיב נע ונד תהיה בארץ. וזרקת את הדם על המזבח לכפר על דם הבל. ולכן אמר בכאן כי איל מילואים הוא. למלאות ולהשלים החסרון הנזכר. ולכן אמר וקדשת את חזה התנופה. שהוא כנגד הנחש דכתיב ביה על גחונך תלך. ולכן אמר והיה לאהרן ולבניו לחק עולם לכפר על מעשה הנחש. ולרמוז שכל זה היה לתקן העולם שהיה מתמוטט בסבת עון אדם הראשון. אמר ועשית לאהרן ולבניו ככה ז' ימים תמלא ידם. לקיים ז' ימי בראשית. וכן צוה ז' ימים תכפר על המזבח לתקן העולם. ואחר שיהיה המזבח קדש קדשים. וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים ליום תמיד. בשביל שיתקיים היום והזמן. ויפה אמרו קדמונינו כבשים. כובשים. כד"א יכבוש עונותינו. ב' ליום. כנגד היום דכתיב ביה קחו לי ליום אשר אני עושה. שהוא יום הגדול והנורא. את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. בבקר להשקיט דין הלילה. בלילה להשקיט דין הבא מכי ינטו צללי ערב:

והואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא אחר שהוא מענין יהודה. כי דוד עשה קינה על שאול שהיה משבט בנימן. וזהו ויקונן דוד ויאמר ללמד בני יהודה קשת. לפי שדוד היה משבט יהודה ויהודה נעשה ערב על בנימן דכתיב אנכי אערבנו. ולכן אמר דוד אחר שהרגו פלשתים לשאול. ראוי ללמד בני יהודה קשת בענין שידעו להלחם עם פלשתים אחר שנעשו ערבים. וזהו הלא היא כתובה על ספר הישר שהיא תורת משה דכתיב בה אנכי אערבנו. וכן רמז באומרו ללמד בני יהודה קשת. דברים קשים להספיד על שאול ויהונתן. לפי שהקינה וההספד הם דברים מועילים מאד לנפש המת. וכל שכן לנפש הנהרג שנפשו הולכת נעה ונדה בעולם ואינה מוצאה מקום להכנס. כאומרו קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. לפי שמוצאה פתח השמים סגורה. והטעם כמו שהוזכר בתעניות כי יאשיהו גחין עליה ירמיהו ואמר דילמא אגב צעריה קאמר מילתא לגבי שמיא. ושמע דהוה אמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי. וזה לפי שההרוג מצד צערו חושב על ה' תועה ואומר לית דין ולית דיין. בענין שכשעולה למעלה מקטרגים פוגעים בה ואין מניחין אותה ליכנס. ולזה אמר דוד הצילה מחרב נפשי וכו'. ולכן דברי התורה או הקינה וההספד מועילים מאד לנהרגים וכן לשאר המתים. כמו שאמרו על פסוק כפר לעמך ישראל אשר פדית אלו המתים שנפדים בממון החיים. ואמרו שם מה הקשת מעלה חץ כן ההספד מעלה המת. ונ"ל שעל זה רמז דע"ה ויאמר ללמד בני יהודה דברים קשים והספד ודברים קשים לומר על שאול ויונתן. בענין שנעלה אותם מהעונש כמו הקשת שמעלה החץ. וזהו ויאמר ללמד בני יהודה קשת. הלא היא כתובה על ספר הישר. שהוא ספר התורה דכתיב כפר לעמך ישראל אשר פדית. שזה היו אומרים הכהנים על אותו הנהרג כמו הספד. הצבי לישראל על במותיך חלל. ואמר הצבי לפי שהיה שאול תפארת לישראל כאומרו משכמו ומעלה גבוה על כל העם. ולכן אמר הראיתם אשר בחר בו ה'. וכן אמר הצבי ישראל. לפי שהיה קל ברגליו כאחד הצבאים כאומרו למטה מנשרים קלו מאריות גברו. וכנגד מאריות גברו אמר איך נפלו גבורים. ואמר על במותיך חלל. כלומר בעודך בתוקפך נהרגת. או על במותיך חלל דרך קינה. על גבהותך שגבהת מכל העם נפלת חלל. ולכן אל תגידו בגת כדי שלא ישמחו. ועכשיו התחיל לקלל אל ההרים שבם נהרגו כדין המקום שמצאו שם חלל דכתיב ביה אשר לא יעבד בו ולא יזרע. וזהו הרי בגלבוע אל טל ומטר עליכם ולא שדה שיוציאו ממנו תרומה. אחר ששם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משוח בשמן. פירשו בו כאלו לא היה שאול משוח בשמן המשחה. והנכון שבא להורות על גבורתו כי כל המגינים מושחים אותם בשמן כדי להחליק מכת החץ שלא יקוב העור. ואומר בכאן כי מגן שאול בלי משוח (לא בשרטן היה נמשח) בשמן. אלא מדם חללים מחלב גבורים שהיה הורג ודם חללים וחלבם היה ניתן במגן שאול עד שהיה חלק מאד. בענין שקשת יהונתן לא נסוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם לפי שמדמם וחלבם היה נמשח. ועכשיו קשתם וחרבם נסוג אחור. ועכשיו בא לתארה בתואר אחר שהיו נעימים ואהובים וקלים כנשרים כמו שהיו גבורים. וזהו שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. אע"פ שהיה ראוי שיפרדו כמאמרם ז"ל אדם שהולך לסעודה אינו מוליך כל בניו עמו. ושאול הוליכם עמו אע"פ שידע משמואל ומחר אתה ובניך עמי. וזהו שבח גדול לשאול וליהונתן. ועכשיו בא לומר כמו שיש לבכות על גבורתם כך יש לבכות על ההנאות הנמשכות מהם. וזהו בנות ישראל על שאול בכינה המלבישכם שני עם עדנים וגו'. ודיבר זה כנגד הנשים לפי שלבם רך לבכות כאומרו התבוננו וקראו למקוננות וגו'. וחזר לומר איך נפלו גבורים. לרמוז על מעלתם שלא רצו שישחקו בהם פלשתים והרגו עצמם. ואמר בתוך המלחמה. לרמוז על מעלתם שלא רצו לברוח לפי שלא היה כבודם. כאומרו למי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם. כי קלון גדול מקבל הבורח ויותר טוב לו לקבל המות. יהונתן על במותיך חלל בתקפך כשהיית ראוי להיות מלך נהרגת. ולפי שדוד לקח המלכות שהיה ראוי ליהונתן. ואולי יאמרו ששמח בזה אע"פ שהיה מקונן. לזה אמר צר לי עליך אחי יהונתן היית לי כאח לצרה יולד. לשום נפשו בכפו עם שאול על שהטיל לו החנית. נעמת לי מאד רצה בזה שכבר חלקו המלכות דוד ויהונתן כאומרו ואני אהיה לך למשנה. וזהו נעמת לי מאד שהוא עצמו נתן לדוד המלכות ויפהו בו. ואע"פ שזה נראה דבר זר מאד איך אפשר שיאהב יהונתן את דוד שהיה ראוי ליקח ממנו המלכות. לזה אמר אל תתמה על החפץ כי נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. כלומר זה פלא גמור. אבל זאת האהבה היא ממין אהבת הנשים. שמצינו שהנשים אוהבות לבעליהן שלא כדרך העולם כי הנשים יודעות שהן מתעברות מבעליהן וכשחבלי יולדה יבואו להן והן בצרה גדולה יודעות שכל זה הרע בא להן מצד הבעלים. ועכ"ז כשיושבות על המשבר הן מתאוות לראות בעליהן וכשיבואו לה צירים וחבלים יתחבק בעלה עמה ויקחה על זרועותיו וזה פלא גדול. כי היא יודעת שבעלה עשה לה זה הרע ואז אוהבת אותו יותר. וכן יונתן היה יודע שדוד יקח מלכותו ועכ"ז היה אוהב אותו כנפשו. וזהו נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. ר"ל ממין אהבת הנשים לבעליהן שאוהבות אותם אע"פ שעושות להן רע. וכבר רמזתי זה בפרשת בראשית באומרו בעצב תלדי בנים ועכ"ז ואל אישך תשוקתך. וכן הארכתי בזה בפרשת אשה כי תזריע. וזהו כעין מה שכתב הר' יוסף קמחי ז"ל בפירוש נביאים אחרונים בפסוק ה' בצר פקדוך שפי' שאע"פ שהשם מלקה לישראל בעונותיהם. והם יודעים כי כל הרעות הצרות באים להם מצד השם. ועכ"ז הם מתדבקים בו וזהו ה' בצר פקדוך וכן צקון לחש ומתפללים לפניו כשמיסר אותם. והנה קרה להם כמו שקרה לאשה הרה שתחיל תזעק בחבליה וכל עוד שתזעק ותחיל בחבליה אוהבת יותר לבעלה משתוקקת שיהיה אצלה. כן היינו מפניך ה' שידענו שמאתך באה לנו הצרה הזאת ואז אנו מתדבקים בך יותר. וכתב הוא ז"ל מה שראיתי לפרש בזאת הפרשה כאלו הנבואה דברה בי. ואם לא פירשתי דבר אחר בזה הספר די לאנשי השכל אלו דבריו ז"ל. וזה הפי' מסכים עם מה שפירשתי באומרו מאהבת נשים. וחתם המאמר במה שהתחיל בו. ואמר איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה. כלומר אע"פ שאני אומר נפלו גבורים לא נפלו אלא קמו. אחר שמתו על קדושת השם ומלחמות ה' הם לוחמים. אבל אני אומר נפלו בערך שאבדו כלי מלחמתם של ישראל שהיו לוחמים עם אויביהם. ואחר שאבדו כלי מלחמתם של ישראל. ראוי ללמד בני יהודה קשת ומלחמה ללחום מלחמות ה' ולנקום נקמת שאול ויהונתן. וכל זה למד דוד מברכת יעקב אביו שאמר ידך בעורף אויביך. וכמו שכתבתי במאמר ואיזו היא מלחמה שצריכה יד אצל עורף הוי אומר זה קשת. וכל זה בא ליהודה מצד תמר כלתו שהודה ולא בוש לומר צדקה ממני. וזהו יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך:

מסייעא להא דעלו למטה שנים וירדו שבעה תוספת ללידה ולא תוספת לעיבור. ויהי הבל רעה צאן ג' היו להוטין אחר אדמה ולא נמצא בהן תועלת. קין היה עובד אדמה. נח ויחל נח איש האדמה. עושיהו אברים וכורמים בהרים ובכרמל כי אוהב אדמה היה ויהי מקץ ימים מאן דאמר בתשרי נברא העולם עשה הבל קיים מן החג ועד החנוכה מאן דאמר בתשרי נברא העולם עשה הבל קיים מן החג ועד החנוכה מאן דאמר בניסן נברא העולם עשה הבל קיים מן הפסח ועד העצרת בין לדברי זה בין לדברי זה לא עשה הבל בעולם יותר מחמשים יום. ויבא קין מפרי האדמה מן הפסולת משל לאריס רע שהיה אוכל את הבכורות ומכבד למלך בסייפות. הגיע ליל י"ט של פסח קרא אדם לבניו אמר עתידין ישראל להקריב קרבנות פסחיהן הקריבו גם אתם לפני בוראכם והביא קין מותר מאכלו קליות זרע פשתן והבל הביא מבכורות צאנו כבשים שלא נגזזו. ר' יהושע בן קרחה אמר הקב"ה ח"ו לא יתערבו מנחת קין והבל לעולם אפילו באריגת בגד שנא' לא תלבש שעטנז ואפילו היא מרוקמת לא תעלה עליך שנא' ובגד כליאם שעטנז לא יעלה עליך. בית שמאי אומרים שני זכרים ובית הלל אומרים זכר ונקבה מאי טעמא דבית שמאי ילפי ממשה דכתיב ובני משה גרשום ואליעזר ובית הלל ולפי מברייתו של עולם אדם וחוה. וב"ש אין דנין אפשר משאי אפשר. וב"ה נמי גילפו ממשה. משה דעבד מדעתיה. ר' נתן אומר ב"ש אומרים שני זכרים ושתי נקבות דכתיב ותוסף ללדת את אחיו את הבל הבל ואחותו וקין ואחותו וכתיב כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל. ורבנן אודויי הוא דקא מודיא. תניא אידך ר' נתן אמר ב"ש אומרים זכר ונקבה וב"ה אומרים זכר או נקבה דכתיב לא תהו בראה לשבת יצרה והוא עבד ליה שבת. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן איזהו דבר שחלבו קרב וכלו אינו קרב הוי אומר זה שלמים וחד אמר לא קרבו שלמים דכתיב עורי צפון ובואי תימן התנערי אומה שמעשיה בצפון ותבוא אומה שמעשיה בצפון ודרום ומר נמי הכתיב ומחלבהן משמני דידהו ואידך הכתיב עורי צפון ובואי תימן ההוא בקבוץ גליות הוא דכתיב:

מסייעא להא דעלו למטה שנים וירדו שבעה תוספת ללידה ולא תוספת לעיבור. ויהי הבל רעה צאן ג' היו להוטין אחר אדמה ולא נמצא בהן תועלת. קין היה עובד אדמה. נח ויחל נח איש האדמה. עושיהו אברים וכורמים בהרים ובכרמל כי אוהב אדמה היה ויהי מקץ ימים מאן דאמר בתשרי נברא העולם עשה הבל קיים מן החג ועד החנוכה מאן דאמר בתשרי נברא העולם עשה הבל קיים מן החג ועד החנוכה מאן דאמר בניסן נברא העולם עשה הבל קיים מן הפסח ועד העצרת בין לדברי זה בין לדברי זה לא עשה הבל בעולם יותר מחמשים יום. ויבא קין מפרי האדמה מן הפסולת משל לאריס רע שהיה אוכל את הבכורות ומכבד למלך בסייפות. הגיע ליל י"ט של פסח קרא אדם לבניו אמר עתידין ישראל להקריב קרבנות פסחיהן הקריבו גם אתם לפני בוראכם והביא קין מותר מאכלו קליות זרע פשתן והבל הביא מבכורות צאנו כבשים שלא נגזזו. ר' יהושע בן קרחה אמר הקב"ה ח"ו לא יתערבו מנחת קין והבל לעולם אפילו באריגת בגד שנא' לא תלבש שעטנז ואפילו היא מרוקמת לא תעלה עליך שנא' ובגד כליאם שעטנז לא יעלה עליך. בית שמאי אומרים שני זכרים ובית הלל אומרים זכר ונקבה מאי טעמא דבית שמאי ילפי ממשה דכתיב ובני משה גרשום ואליעזר ובית הלל ולפי מברייתו של עולם אדם וחוה. וב"ש אין דנין אפשר משאי אפשר. וב"ה נמי גילפו ממשה. משה דעבד מדעתיה. ר' נתן אומר ב"ש אומרים שני זכרים ושתי נקבות דכתיב ותוסף ללדת את אחיו את הבל הבל ואחותו וקין ואחותו וכתיב כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל. ורבנן אודויי הוא דקא מודיא. תניא אידך ר' נתן אמר ב"ש אומרים זכר ונקבה וב"ה אומרים זכר או נקבה דכתיב לא תהו בראה לשבת יצרה והוא עבד ליה שבת. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן איזהו דבר שחלבו קרב וכלו אינו קרב הוי אומר זה שלמים וחד אמר לא קרבו שלמים דכתיב עורי צפון ובואי תימן התנערי אומה שמעשיה בצפון ותבוא אומה שמעשיה בצפון ודרום ומר נמי הכתיב ומחלבהן משמני דידהו ואידך הכתיב עורי צפון ובואי תימן ההוא בקבוץ גליות הוא דכתיב:

ועתה ארור אתה מן האדמה. כלומר עונשך מרובה בהריגה זאת מתמדת כל זמן שדמי אחיך צועקים מן האדמה ואינן עולות למעלה. אבל עתה בעת הזאת אם מעניש אותך שתהיה ארור וחסר מן האדמה אשר פצתה את פיה והיא סבבה כל זה ברוב שמנינותה וטובה עד שלזה בעטת בי כדכתיב שמנת עבית כשית ויטוש וכו' ולכן לא תוסיף תת כחה לך אפילו אם תזרענה. וכל שכן כי נע ונד תהיה בארץ ולא תהיה פנוי לחרוש ולזרוע בענין שלא יושלם כוונתך שנתכוונת להשאר יחידי בכל הארץ לאכול מפריה ולשבוע מטובה ולא תקום ולא תהיה כי לא תוסיף תת כחה לך. וכן שתהיה נע ונד בארץ מגורש ממקום למקום כמו שדמי אחיך הולכות נעות ונדות בארץ:

ועתה ארור אתה מן האדמה. כלומר עונשך מרובה בהריגה זאת מתמדת כל זמן שדמי אחיך צועקים מן האדמה ואינן עולות למעלה. אבל עתה בעת הזאת אם מעניש אותך שתהיה ארור וחסר מן האדמה אשר פצתה את פיה והיא סבבה כל זה ברוב שמנינותה וטובה עד שלזה בעטת בי כדכתיב שמנת עבית כשית ויטוש וכו' ולכן לא תוסיף תת כחה לך אפילו אם תזרענה. וכל שכן כי נע ונד תהיה בארץ ולא תהיה פנוי לחרוש ולזרוע בענין שלא יושלם כוונתך שנתכוונת להשאר יחידי בכל הארץ לאכול מפריה ולשבוע מטובה ולא תקום ולא תהיה כי לא תוסיף תת כחה לך. וכן שתהיה נע ונד בארץ מגורש ממקום למקום כמו שדמי אחיך הולכות נעות ונדות בארץ:

ואמר ובערת הדם הנקי מישראל. להורות על מה שר' אליעזר אומר ב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה וכו'. וכן בכאן אם יראו הדיינים באומדנא דמוכח ובאמתלאות מוכיח שהוא רוצח. אע"פ שלא יהיו להם עדים ברורים. הם יכולים להורגו לפי צורך השעה ולפי הזמן. אע"פ שנראה שהוא דם נקי. ולכן לא אמר ואתה תבער דם החייב. אלא ואתה תבער דם הנקי. או שרמז בזה סוד גדול מסתרי התורה בענין ההרוגים. כי ההרוג ששופכים דמו כמים הולך נע ונד בארץ ואינו עולה למעלה ונפשו ירעה לו. לפי שאולי במרירות נפשו אמר דברים לא כן בשעת ההריגה. וז"ש בתעניות על יאשיהו גחין עליה ירמיהו וכו'. כי אולי אגב צעריה אמר דברים לא כן. ושמע שאמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי וכו'. עד שנראה שרוב ההרוגים אגב צערייהו יהרהרו בלבם או יאמרו בפיהם כלפי שמיא. עד שלזאת הסבה נשמתם אינה עולה למעלה במהרה. ומיני מדות הדין שהם הכלבים עזי נפש פוגעות בהם. ולכן אמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ולכן אמר בקין קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. ובאומרו מן האדמה נראה שלא עלו למעלה. כי הדם הוא הנפש והולכים נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר. עד שינקמו נקמתו ויהרגו לרוצח. עד שלזאת הסבה צותה התורה לא תחוס על הרוצח. והחומל עליו עושה רע להרוג. שהולך נע ונד ודמיו צועקים אלי מן האדמה. וזהו לא תחניפו את הארץ. ואמר לארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו וכמו שפירשתי במקומו. ואז כששופכים דם הרוצח. מיד עולה נפש ההרוג למעלה. ובזה מבערים אותו מן הארץ שהולך וצועק ואומר אל נקמות ה'. ובזה גורם רע ליושבי הארץ אחר שאין עושין דין. וכששופכים דם הרוצח מיד מתבער אותו דם ההרוג מן הארץ. ולזה אמר בכאן לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל. כי זהו דם ההרוג שנשפך על לא חמס בכפיו והולך נע ונד בארץ. ובשעת הנקמה עולה מן הארץ ואינו שואל דין כנגד ישראל. וזהו וטוב לך. כי בנקמה. כמו שעושין טוב להרוג. כן עושים טוב לכל ישראל. וזהו סוד עגלה ערופה כמו שנפרש שם בע"ה. ולכן תמצא שכתב ג"כ שם ואתה תבער דם הנקי וגו':

ויאמר קין אל ה' שהוא רחמים שירחם עליו ויכפרהו אחר שעמו הסליחה וזהו לה' אלהינו הרחמים והסליחות לאלפים ולרבבות ואע"פ שאנחנו חטאנו ומרדנו בו רחמיו מרובים מעונינו. ולכן אמר גדול [עוני] מנשוא כלומר וכי גדול עוני יותר מהסליחה שעמך אינו כן כי רחמיך וסליחותיך מרובים. ולכן ראה כי גרשת אותי היום והיה כל מוצאי יהרגני כי אני חייב מיתה. ומן הדין יוכל להרוג אותי. אבל יש לך לרחם על עולמך שלא ישאר שמם מבלי יושב. ואז קבל דבריו וישם ה' לקין אות. ואם יהיה כפשוטו בניחותא יאמר גדול עוני מנשוא אחר שאני הרגתי אחי על לא חמס בכפיו ודמיו נעים ונדים באדמה ואני מודה על חטאתי ויודע שהוא גדול מסלוח. אבל רחמיך יקדמו רוגזך ותראה איך גרשת אותי היום מעל פני האדמה וזה העונש לשעה כמו שאמרת ועתה ארור אתה מן האדמה וזהו היום אבל אחר כך תתן לי עונש אחר ונראה מזה שאיני מכופר והסתרת פניך ממני. וזהו ומפניך אסתר. שזה העונש האמיתי באופן שכל מוצאי יהרגני. ואז השיב לו השם ברחמים ואמר לכן כל הורג קין כמו לכן נשבעתי לבית עלי. ואחר שנשבע מי יהרגנו ואחר זמן שבעתים יוקם קין וישם ה' לקין אות שהיה בעל תשובה. ואולי הוא אות משמו כמאמרם ז"ל. ואולי היה אות ה"א מתשובה:

וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו. לפי שאולי היה נראה לו שהיה נשאר יחידי בלא בן ובלא קרוב ואולי היה מתחרט. אחר שראהו בשכונת סדום אנשים רעים וחטאים ואם היה עמו היה למד מדרכיו ולא היה ראוי לדחותו בשתי ידים. לזה בא השם לחזקו ואמר לו אל תקנא בעושי עולה לפי שנשא עיניו ולקח ארץ שמנה כי כל הארץ היא שלך. ולכן שא נא עיניך כי כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם ולא תחוש לפרידתו. כי אני אתן לך בנים רבים בענין שלא תשאר יחידי. וזהו ושמתי את זרעך כעפר הארץ קום התהלך בארץ להחזיק בה ובכל מצרניה כי לך אתננה. ולפי שהשם אמר לו קום. קם ממקומו והלך בארץ ויאהל אהלו וישב באלוני ממרא שהיה איש טוב בענין שלא יהיה יחידי. ויבן שם מזבח לה' על פרידת לוט ועל בשורת הבנים. ועל דרך הנעלם כל הפרשה משלמת ענין יצר הרע שכתבנו למעלה כי אברהם רומז לנשמה ולכן לא יכלו שבת יחדו יצר הטוב ויצר הרע. ואף על פי שהם אחים מחוברים בגוף אחד הם אויבים זה לזה. ולכן ויריבו הרועים יחדיו הם כחות הגוף והנפש. והנשמה אומרת הפרד נא מעלי כי אין אדם דר עם נחש בכפיפה. ואיך ידור זאב עם כבש. אם השמאל ואימינה כי אפילו שאראה שדבריך נכוחים מצד הימין לא אעשה אותם. כי טובתם של רשעים היא רעה אצל הצדיקים. ולכן הפרד נא מעלי אצל שאר אנשים רבים שיש בעולם רשעים כמותך. וכשראה היצר שלא היה לו מקום בכאן נשא עיניו והלך לבקש אנשים רעים שהולכים אחר תאוותם בשקתות המים על מי מנוחות ונחלי עדן. וזהו ככר הירדן כי כולה משקה ושם שוכנים אנשים רעים וחטאים אנשי סדום אחיהם של לוט שנקראת חטאת דכתיב לפתח חטאת רובץ. ואז כשרואה השם שהאדם כובש יצרו ומגרשו ומשלחו. נותן לו מתנות רבות ומשליטו בכל העולם צפונה ונגבה. ואעפ"י שאם אין יצר הרע באדם אינו מתאוה לא אשה ולא בנים. לז"א ושמתי את זרעך כעפר הארץ. ואז ויאהל אברם ונטה אהלו עם אנשים טובים ומתחבר עמהם ומתפלל אל השם. וזהו ויבן שם מזבח לה':

וידע קין את אשתו. אחר שעבר זמן מהגירוש רצה להוליד בן להקים לאחיו שם ולכן קרא שמו חנוך לחנכו בתורה ובמצות כמו שהיה הבל מהביל עצמו ומקטין גופו בעבודת השם. ולהיות זה השם קיים אמר שקרא שם העיר כשם בנו חנוך בענין שיהיה יותר קיים. ואמר בונה לפי שלא בנאה בבת אחת לפי שהיה הולך נע ונד בארץ להשלים גירושו וזהו ויהי בונה עיר. אחר כך ספר כי לקח למך שתי נשים האחת לבנים והאחת לנוי כמאמרם ז"ל. ותלד עדה את יבל הוא היה אבי יושב אהל ומקנה. רמז בזה לפי שזה היה שביעי לקין לקיים כי שבעתים יוקם קין קם במקום הבל והיה דומה לו ולכן ספר שהיה אבי ואדון כל יושב אהל ומקנה כמו שהיה הבל רועה צאן. ושם אחיו יובל שהיה מסייעו במקנה והיה אבי כל תופש כנור ועוגב והיה אומן בזה כמו הרועים שמתלמדים לנגן בכנור ועוגב וזה לאות כי כבר היה קיום להבל ולכן היו מנגנים בצלצלי שמע. וצלה גם היא ילדה. אע"פ שלא היתה לילד אלא לנוי עם כל זה ילדה את תובל קין ונקרא תובל קין לפי שזה היה במקום קין ולכן היתה אומנותו לוטש כל חורש נחושת וברזל כמו שהיתה אומנותו של קין רציחה ומצד הדין מצד זוהמת נחש הנחושת וזהו נחושת וברזל. וכן אחות תובל קין נעמה אימיהון דשידי כמוזכר בדבריהם. אח"כ אמר וידע אדם עוד את אשתו לפי שהראשונים לא היה להם קיום אמר שרוצה להוליד בן שיהיה לו קיום ויהיה משתיתו של עולם. לפי שהראשונים באו מכח זוהמת הנחש שהטיל בחוה ועכשיו שפסקה קצת זוהמת' הוליד בן ותקרא את שמו שת שפירושו יסוד כמו כי השתות יהרסון. ואמר תחת הבל לרמוז שרצה להקים שם לבנו שנהרג ורצה לפדותו ולהוציא ממסגר נפשו לפי שהוא היה גואל קרוב כי לפעמים האדם נפדה מצד האח כאומרו להקים לאחיו שם בישראל ולפעמים נפדה מצד האב או מצד הגואל הקרוב כמוזכר בענין בועז. ולכן אמר שזה הבן היה במקום הבל בנו שהרגו קין ואע"פ שקין רצה לפדות אחיו וקרא שם בנו חנוך כמו שכתבנו לא היתה גאולה שלימה כי לא היו זרעו הגונים ולכן לא נזכרו בתורה כי אם אדם שת אנוש. וזהו ולשת יולד גם הוא יולד בן. כמו שנולד לאביו בן תחת הבל כן יולד בן לשת. וקרא שמו אנוש שהוא תרגום אדם להורות כי ברא מזכי אבא ורצה לפדות אביו בבן זה שיהיה במקום אדם הראשון. וזהו אז הוחל לקרוא בשם ה' כי בימיו התחילו לקרוא בשם ה' כמו שהיה ראוי לקרוא בימי אדם הראשון. וזהו הוחל לקרוא שהוא כמו התחלה והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו מצד אדם הראשון ואשתו שחטאו וקין שהרג להבל:

וידע קין את אשתו. אחר שעבר זמן מהגירוש רצה להוליד בן להקים לאחיו שם ולכן קרא שמו חנוך לחנכו בתורה ובמצות כמו שהיה הבל מהביל עצמו ומקטין גופו בעבודת השם. ולהיות זה השם קיים אמר שקרא שם העיר כשם בנו חנוך בענין שיהיה יותר קיים. ואמר בונה לפי שלא בנאה בבת אחת לפי שהיה הולך נע ונד בארץ להשלים גירושו וזהו ויהי בונה עיר. אחר כך ספר כי לקח למך שתי נשים האחת לבנים והאחת לנוי כמאמרם ז"ל. ותלד עדה את יבל הוא היה אבי יושב אהל ומקנה. רמז בזה לפי שזה היה שביעי לקין לקיים כי שבעתים יוקם קין קם במקום הבל והיה דומה לו ולכן ספר שהיה אבי ואדון כל יושב אהל ומקנה כמו שהיה הבל רועה צאן. ושם אחיו יובל שהיה מסייעו במקנה והיה אבי כל תופש כנור ועוגב והיה אומן בזה כמו הרועים שמתלמדים לנגן בכנור ועוגב וזה לאות כי כבר היה קיום להבל ולכן היו מנגנים בצלצלי שמע. וצלה גם היא ילדה. אע"פ שלא היתה לילד אלא לנוי עם כל זה ילדה את תובל קין ונקרא תובל קין לפי שזה היה במקום קין ולכן היתה אומנותו לוטש כל חורש נחושת וברזל כמו שהיתה אומנותו של קין רציחה ומצד הדין מצד זוהמת נחש הנחושת וזהו נחושת וברזל. וכן אחות תובל קין נעמה אימיהון דשידי כמוזכר בדבריהם. אח"כ אמר וידע אדם עוד את אשתו לפי שהראשונים לא היה להם קיום אמר שרוצה להוליד בן שיהיה לו קיום ויהיה משתיתו של עולם. לפי שהראשונים באו מכח זוהמת הנחש שהטיל בחוה ועכשיו שפסקה קצת זוהמת' הוליד בן ותקרא את שמו שת שפירושו יסוד כמו כי השתות יהרסון. ואמר תחת הבל לרמוז שרצה להקים שם לבנו שנהרג ורצה לפדותו ולהוציא ממסגר נפשו לפי שהוא היה גואל קרוב כי לפעמים האדם נפדה מצד האח כאומרו להקים לאחיו שם בישראל ולפעמים נפדה מצד האב או מצד הגואל הקרוב כמוזכר בענין בועז. ולכן אמר שזה הבן היה במקום הבל בנו שהרגו קין ואע"פ שקין רצה לפדות אחיו וקרא שם בנו חנוך כמו שכתבנו לא היתה גאולה שלימה כי לא היו זרעו הגונים ולכן לא נזכרו בתורה כי אם אדם שת אנוש. וזהו ולשת יולד גם הוא יולד בן. כמו שנולד לאביו בן תחת הבל כן יולד בן לשת. וקרא שמו אנוש שהוא תרגום אדם להורות כי ברא מזכי אבא ורצה לפדות אביו בבן זה שיהיה במקום אדם הראשון. וזהו אז הוחל לקרוא בשם ה' כי בימיו התחילו לקרוא בשם ה' כמו שהיה ראוי לקרוא בימי אדם הראשון. וזהו הוחל לקרוא שהוא כמו התחלה והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו מצד אדם הראשון ואשתו שחטאו וקין שהרג להבל:

וידע קין את אשתו. אחר שעבר זמן מהגירוש רצה להוליד בן להקים לאחיו שם ולכן קרא שמו חנוך לחנכו בתורה ובמצות כמו שהיה הבל מהביל עצמו ומקטין גופו בעבודת השם. ולהיות זה השם קיים אמר שקרא שם העיר כשם בנו חנוך בענין שיהיה יותר קיים. ואמר בונה לפי שלא בנאה בבת אחת לפי שהיה הולך נע ונד בארץ להשלים גירושו וזהו ויהי בונה עיר. אחר כך ספר כי לקח למך שתי נשים האחת לבנים והאחת לנוי כמאמרם ז"ל. ותלד עדה את יבל הוא היה אבי יושב אהל ומקנה. רמז בזה לפי שזה היה שביעי לקין לקיים כי שבעתים יוקם קין קם במקום הבל והיה דומה לו ולכן ספר שהיה אבי ואדון כל יושב אהל ומקנה כמו שהיה הבל רועה צאן. ושם אחיו יובל שהיה מסייעו במקנה והיה אבי כל תופש כנור ועוגב והיה אומן בזה כמו הרועים שמתלמדים לנגן בכנור ועוגב וזה לאות כי כבר היה קיום להבל ולכן היו מנגנים בצלצלי שמע. וצלה גם היא ילדה. אע"פ שלא היתה לילד אלא לנוי עם כל זה ילדה את תובל קין ונקרא תובל קין לפי שזה היה במקום קין ולכן היתה אומנותו לוטש כל חורש נחושת וברזל כמו שהיתה אומנותו של קין רציחה ומצד הדין מצד זוהמת נחש הנחושת וזהו נחושת וברזל. וכן אחות תובל קין נעמה אימיהון דשידי כמוזכר בדבריהם. אח"כ אמר וידע אדם עוד את אשתו לפי שהראשונים לא היה להם קיום אמר שרוצה להוליד בן שיהיה לו קיום ויהיה משתיתו של עולם. לפי שהראשונים באו מכח זוהמת הנחש שהטיל בחוה ועכשיו שפסקה קצת זוהמת' הוליד בן ותקרא את שמו שת שפירושו יסוד כמו כי השתות יהרסון. ואמר תחת הבל לרמוז שרצה להקים שם לבנו שנהרג ורצה לפדותו ולהוציא ממסגר נפשו לפי שהוא היה גואל קרוב כי לפעמים האדם נפדה מצד האח כאומרו להקים לאחיו שם בישראל ולפעמים נפדה מצד האב או מצד הגואל הקרוב כמוזכר בענין בועז. ולכן אמר שזה הבן היה במקום הבל בנו שהרגו קין ואע"פ שקין רצה לפדות אחיו וקרא שם בנו חנוך כמו שכתבנו לא היתה גאולה שלימה כי לא היו זרעו הגונים ולכן לא נזכרו בתורה כי אם אדם שת אנוש. וזהו ולשת יולד גם הוא יולד בן. כמו שנולד לאביו בן תחת הבל כן יולד בן לשת. וקרא שמו אנוש שהוא תרגום אדם להורות כי ברא מזכי אבא ורצה לפדות אביו בבן זה שיהיה במקום אדם הראשון. וזהו אז הוחל לקרוא בשם ה' כי בימיו התחילו לקרוא בשם ה' כמו שהיה ראוי לקרוא בימי אדם הראשון. וזהו הוחל לקרוא שהוא כמו התחלה והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו מצד אדם הראשון ואשתו שחטאו וקין שהרג להבל:

וידע קין את אשתו. אחר שעבר זמן מהגירוש רצה להוליד בן להקים לאחיו שם ולכן קרא שמו חנוך לחנכו בתורה ובמצות כמו שהיה הבל מהביל עצמו ומקטין גופו בעבודת השם. ולהיות זה השם קיים אמר שקרא שם העיר כשם בנו חנוך בענין שיהיה יותר קיים. ואמר בונה לפי שלא בנאה בבת אחת לפי שהיה הולך נע ונד בארץ להשלים גירושו וזהו ויהי בונה עיר. אחר כך ספר כי לקח למך שתי נשים האחת לבנים והאחת לנוי כמאמרם ז"ל. ותלד עדה את יבל הוא היה אבי יושב אהל ומקנה. רמז בזה לפי שזה היה שביעי לקין לקיים כי שבעתים יוקם קין קם במקום הבל והיה דומה לו ולכן ספר שהיה אבי ואדון כל יושב אהל ומקנה כמו שהיה הבל רועה צאן. ושם אחיו יובל שהיה מסייעו במקנה והיה אבי כל תופש כנור ועוגב והיה אומן בזה כמו הרועים שמתלמדים לנגן בכנור ועוגב וזה לאות כי כבר היה קיום להבל ולכן היו מנגנים בצלצלי שמע. וצלה גם היא ילדה. אע"פ שלא היתה לילד אלא לנוי עם כל זה ילדה את תובל קין ונקרא תובל קין לפי שזה היה במקום קין ולכן היתה אומנותו לוטש כל חורש נחושת וברזל כמו שהיתה אומנותו של קין רציחה ומצד הדין מצד זוהמת נחש הנחושת וזהו נחושת וברזל. וכן אחות תובל קין נעמה אימיהון דשידי כמוזכר בדבריהם. אח"כ אמר וידע אדם עוד את אשתו לפי שהראשונים לא היה להם קיום אמר שרוצה להוליד בן שיהיה לו קיום ויהיה משתיתו של עולם. לפי שהראשונים באו מכח זוהמת הנחש שהטיל בחוה ועכשיו שפסקה קצת זוהמת' הוליד בן ותקרא את שמו שת שפירושו יסוד כמו כי השתות יהרסון. ואמר תחת הבל לרמוז שרצה להקים שם לבנו שנהרג ורצה לפדותו ולהוציא ממסגר נפשו לפי שהוא היה גואל קרוב כי לפעמים האדם נפדה מצד האח כאומרו להקים לאחיו שם בישראל ולפעמים נפדה מצד האב או מצד הגואל הקרוב כמוזכר בענין בועז. ולכן אמר שזה הבן היה במקום הבל בנו שהרגו קין ואע"פ שקין רצה לפדות אחיו וקרא שם בנו חנוך כמו שכתבנו לא היתה גאולה שלימה כי לא היו זרעו הגונים ולכן לא נזכרו בתורה כי אם אדם שת אנוש. וזהו ולשת יולד גם הוא יולד בן. כמו שנולד לאביו בן תחת הבל כן יולד בן לשת. וקרא שמו אנוש שהוא תרגום אדם להורות כי ברא מזכי אבא ורצה לפדות אביו בבן זה שיהיה במקום אדם הראשון. וזהו אז הוחל לקרוא בשם ה' כי בימיו התחילו לקרוא בשם ה' כמו שהיה ראוי לקרוא בימי אדם הראשון. וזהו הוחל לקרוא שהוא כמו התחלה והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו מצד אדם הראשון ואשתו שחטאו וקין שהרג להבל:

בלידת ראובן כתיב ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי. ובברכת יעקב כתיב ראובן בכורי אתה וגו' פחז כמים אל תותר וגו'. ובברכת משה כתיב יחי ראובן ואל ימות. הנה לאה קראה שמו ראובן סתם ולא אמרה ראובני. אלא ראובן כלומר ראו בן. ולא פירשה ממי הוא. ובזה רמזה כל מה שאמר יעקב ראובן בכורי אתה וגו' פחז כמים אל תותר. כי היא רמזה במאמרה כי זה הבן היה כמו גנוב. בסבת תחבולת לבן הרשע שהחליף לאה ברחל. ויעקב חשב שהיתה רחל בענין שביאה זו היתה בטעות ובלא דעת. כי שמוש מצוה זו צריך להיות בדעת ובכוונה שיתן דעתו באשה זו ולא באשה אחרת. ולא לחנם כתב בתורה וידע אדם עוד את אשתו. ולא כתב ויבא אדם אלא וידע לפי שהטפה זרעית היא מן הדעת. שהוא מקום הדעת והתבונה. בענין שהורה שהאדם ידע ויכוין במחשבתו באשה זו ולא באשה אחרת. בענין שיהיה זרע ברך ה'. ולכן אמרו אשר פריו יתן בעתו זהו עונת ת"ח משבת לשבת. כי הוא פרי עץ הדעת. וזה ענין גדול מסודות התורה. ולפי שנמצא פיסול ומינות באיש היוני הבליעל. אמר כי חוש המישוש חרפה היא לנו כי זה שקר גמור. כי היא מעלה גדולה באדם וקדושה. ולכן אמרו צריך האדם לקדש עצמו בשעת תשמיש. בענין שידע ויכוין באשה זו ולא באשה אחרת. והנה יעקב שגג בזה שחשב שהיתה רחל והיתה לאה. בענין שלא היו הפועל והכוונה כאחד טובים. ולפי שידעה לאה זה קראה שמו ראובן סתם. ולא אמרה בני או בן יעקב. אלא ראובן ולא פירשה ממי הוא. ומאלו הדברים של לאה לקח יעקב מה שאמר ראובן בכורי אתה. כלומר איני יכול להכחיש שאתה בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי במחשבתי שחשבתי שהיתה רחל. ולכן לא אמר ראובן בני אתה. כי בנו האמיתי היה יוסף. לפי שהכל הולך אחר הכוונה. ולכן אמר בו ויקרא לבנו ליוסף. בנו ודאי. כי בו היתה מחשבתו. ולכן חזרה אליו הבכורה כאומרו ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל. ולכן אמר יעקב ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני. כי אתה טפה ראשונה שלי. ועל זה בהכרח אתה בכור ויתנו לך אחיך כבוד. וזהו יתר שאת. וכן תהיה בעל גבורה עז כנמר. וזהו ויתר עז. אבל יש לך לידע כי זה אינו דבר קיים אלא דבר מקרי. כמו שנולדת על צד הקרי וההזדמן. וזהו פחז כמים אל תותר. וזה לפי שעלית משכבי אביך. לא אמר משכב אלא משכבי שנים. האחד עלית ונסתלקת מעל משכבי. כי מחשבתי לא היתה בך אלא ביוסף. והשני מה שכתב וישכב את בלהה פלגש אביו שעלה למשכב אביו. ובלבל יצועו. ואיחר אביו מלשמש שמוש מצוה. וזהו ישכב. וכן תמצא בבני עלי אשר ישכבון את הנשים. חס ושלום שיעשו דבר כזה. אלא לפי שהיו נוטים אחרי הבצע והיו מענות את הנשים הבאות לשאול להם על וסתם ודמם. ולפי שהיו מאחרים אותן לבעליהן קראן הכתוב אשר ישכבון את הנשים. וכן וישכב את בלהה שאיחר שימוש אביו בבלבול המשכב. וזהו כי עלית משכבי אביך. ולפי שחללת יצועי באלו השני דברים עלה מי שרגיל לירד על משכבי:

ובמדרש אמרו מה טעם פתח משה בשירה בל' אז לפי שאמר דור אנוש חטא בל' אז דכתיב אז הוחל לקרוא בשם ה' ובא אוקינוס ושטפם. עכשיו שנטבעו המצריים וניצולו ישראל. ראוי לומר שירה בל' אז. באופן שבלשון שנתקלקל העולם באותו לשון נתקן. וכן אמרו טעם שני משה חטא בלשון אז. דכתיב ומאז באתי אל פרעה. ורצה לתקן חטאו בלשון אז ג"כ. דכתיב אז ישיר משה וגו'. ואמר ובני ישראל. לדעת רבים כי משה המחבר השירה. וישראל היו עונין אחר משה. על כל דבור ודבור של השירה אשירה לה' כי גאה גאה. והעד ותען להם מרים שאמרו שם שירו לה' כי גאה גאה. ולא דברו נכונה כי הכתוב לא אמר אלא אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת. ועוד מה מעלה השיגו ישראל בים. שאמרו ראתה שפחה על הים כו'. סוף דבר אין להאריך בזה אלא להאמין האמת כפשוטו של מקרא. וכמו מה שכתבו בסתרי התורה. כי זה היה מהנסים הגדולים שהיו בישראל שראו כבוד השם וידו הגדולה. עד שזכו כולם למעלת הנבואה ולומר שירה עם משה. כולם בשוה איש באחיו ידובקו ולא יתפרדו. וכולם אמרו השירה אות באות תיבה בתיבה עם משה כולם בשוה. כאלו יצא הכל מפה אחד בלי חלוק. וזה פלא גדול. אבל בחק ישראל ולפי השגתם שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה לא היה כ"כ פלא. שהרי בימי תלמי המלך הסכימו שבעים חכמים איש בחדרי משכיתו. לשנות בתורה עשרה דברים כמוזכר בדבריהם. כ"ש ישראל בים שקנו שלימות הנפש והגוף. שיסכימו כולם לדבר אחד. ולזה תמצא שפירשתי בפי' שיר השירים כי כל עשר שירות שנזכרו בתורה רמוזים בה. וזהו שיר השירים שכל השירים כלולים בו. ובאומרו לסוסתי ברכבי פרעה התחיל בשירת הים שכתוב בו סוס ורוכבו רמה בים. וכן להורות על מעלת ישראל באותה שירה. אמר נאוו לחייך בתורים צוארך וכו'. שזה רמז על השירה. כי כל שירה היא שקולה. והמשורר אותם מרים צוארו ביתדות החרוזים של השירה לנגן ולסדר אותם היטב. וכשראה השם דקות שכלם וסדר שירתם להשיג דבר כזה להסכים כולם לדבר אחד. ובפרט עם שהיו עבים בשכלם ויגעים ומוכים מעבודת פרך. ועכ"ז היה להם הכנה טובה להשיג דבר זה. אמר שהיו ראויין בעבור זה לקיבול התורה בין תורה שבכתב בין תורה שבעל פה. וזהו שסמך מיד תורי זהב נעשה לך. שהם שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה. והתורה היתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. וזהו זהב עם נקודות הכסף. שרמז בזה נקודות ותגין וכתרי אותיות וכל סתרי המסורה. ולהיות זה דבר גדול. תמצא שאמרו בכתובות על פסוק ה' ממקור ישראל. שאפילו עוברין שבמעי אמם אמרו שירה. וזה להורות על רוב מעלתם. שאפילו הקטנים שבהם השיגו מעלה זו. כאומרם ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל. שנאמר זה אלי ואנוהו. לרמוז שמצד השגתם בשכינה השיגו דבר גדול כזה. לומר כולם שירה בשוה עם משה רבם. ופירוש זה המאמר גלו רז"ל במקום אחר לפי שנראה דבר זר מאד. כי איך עלה על הדעת שעוברין שבמעי אמם אמרו שירה. לכן אמר מנין שאפילו עוברין שבמעים אמרו שירה שנא' ה' ממקור ישראל. ממקור ישראל ולא ממקור ערב רב שהפילו נשותיהם. והרצון בזה לפי שידוע שהאשה ההרה היא מוכנת לקבל איזה התפעלות להפיל עוברה. הן מצד רעש או רעם או קול גדול. ובכאן היו נשים רבות הרות מששים רבוא שהיו בישראל. וכאן היו ראויות לקבל נזק ולהפיל הריונם. בין מצער אבני בליסטרא שהיו זורקין המצריים. בין מצד הרעש והמהומה. דכתיב ויהם את מחנה מצרים. בין מצד זעף הים והמונו. ואמר שאף גם זאת לא הפילה אשה עוברה מנשי בני ישראל. ושכולם מתאימות ושכולה אין בהם. וזהו מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה. וזכו כולם לצאת לאויר העולם בקיום גמור בלי נזק. ונתגדלו ואמרו שירה והודאה למי שעשה להם את כל הנסים האלו. וזהו ה' ממקור ישראל במקהלות ברכו אלהים. ונתנו הודאה לה'. אותם עוברין שיצאו ממקור ישראל שלא הפילו אמותיהם. אבל נשי ערב רב שהיו שם. לא זכו עובריהם לומר שירה. לפי שהפילו אמותיהם. וזהו ה' ממקור ישראל. ולא ממקור ערב רב שהפילו נשותיהם ולא נעשה להם נס גדול כזה. אבל מיד קבלו שנוי והתפעלות ונזק עד שהפילו נשותיהם. וזהו פי' המאמר מה שחסר זה גלה זה. לפי שד"ת דלות ורשות במקום אחד ועשירות במקום אחר:

מי הגיד לך לשואלת חומץ שנכנסה אצל אשת חבר א"ל מה בעליך עושה עמך א"ל כל טוב הוא עושה עמי חוץ מחבית זו שהיא מלאה נחשים ועקרבים שאינו משליטני עליה א"ל כל קוזמירין שלו בתוכה והוא מבקש לישא אשה אחרת וליתן אותה לה הושיטה ידה לתוכה והתחילו נחשים מנשכין אותה כיון שבא בעלה שמע קולה מצווחת א"ל שמא באותה חבית נגעת בו המן העץ אשר צויתיך. ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי ד' הם שהקיש הקב"ה על קנקנן ומצאן עביט של מימי רגלים. אדם שנאמר האשה אשר נתתה עמדי. קין שנאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי. בלעם מי האנשים האלה עמך ויאמר בלק בן צפור. חזקיהו מאין באו אליך האנשים ויאמר מארץ רחוקה באו אבל יחזקאל נמצא בקי מכולן שנאמר התחיינה העצמות האלה ויאמר ה' אלהים אתה ידעת משל לצפור שהיתה נתונה ביד ציד פגע באחד א"ל זו שבידי מה היא חיה או מתה א"ל אין בעית חיה אין בעית מתה. היא נתנה לי מן העץ ואוכל ואכלתי אין כתיב כאן אלא ואוכל אכלית ואוכל. לא נטרד אדם הראשון מגן עדן עד שחרף וגדף שנאמר ויקו לעשות ענבים ויעש וגו'. הנחש השיאני חייבני והטעני גירני. גירני כמה דאת אמרת לא ישיא אויב בו. חייבני כמה דאת אמרת כי תשה ברעך. הטעני כמה דאת אמר אל ישיא אתכם חזקיהו. שנו רבותינו אין מעמידין בהמה בפונדקאות של כותיים מפני שחשודין על הרביעה ואפילו נקבות אצל נקבות מפני שכותיים מצויין אצל נשי חבריהן פעמים שאין מוצאה ורובעה ואי נמי מוצאה בהמת ישראל עדיפא ליה דאמר מר חביבין עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן דאמר רבי יוחנן בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן כותיים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן:

ואל אישך תשוקתך ד' תשוקות הן אין תשוקתה של אשה אלא על אישה ואין תשוקתו של יצר הרע אלא על קין וחבריו שנאמר ואליך תשוקתו ואין תשוקתן של גשמים אלא על הארץ שנאמר פקדת הארץ ותשוקקה ואין תשוקתו של הקב"ה אלא על ישראל שנאמר ועלי תשוקתו.

דבר אחר ידע מאיזה שלוה נגלה הודיע מה עבדת ליה חיויא. ותהר ותלד את קין ג' פלאים נעשו באותו יום בו ביום נבראו בו ביום שמשו בו ביום הוציאו תולדות עלו למטה שנים וירדו שבעה קין ותאומתו הבל ושתי תאומותיו ותאמר קניתי איש את ה' חמת לה איתתא בנין היא אמרה הא קנין בעלי בידי. ר' ישמעאל שאל את ר' עקיבא בשביל ששמשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה אתין גמין ריבויין אכין ורקין מיעוטין הדין את דכתיב הכא מהו א"ל אלו כתיב קניתי איש ה' היה הדבר קשה א"ל כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם הוא רק שאין אתם יודעים לדרוש. אלא את ה' לשעבר אדם נברא מאדמה וחוה נבראת מאדם מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה. בא עליה רוכב הנחש ועברה את קין ואחר כך בעלה אדם ועברה את הבל שנאמר והאדם ידע את חוה אשתו מהו ידע ידע שהיתה מעוברת וראתה את דמותו שלא היה מן התחתונים אלא מן העליונים והבינה ואמרה קניתי איש את ה'. ר' מיאשה אמר נולד קין ואשתו תאומתו עמו ונולד הבל ואשתו תאומתו עמו ר' אומר קין והבל תאומים היו שנאמר ותהר ותלד את קין בההיא שעתא אוסיפת למילד ותוסף ללדת את אחיו:

איסי בן יהודה אומר ה' מקראות בתורה שאין להן הכרע ואלו הן שאת ארור מחר משוקדים וגם. שאת אם תיטיב שאת או שאת אם תיטיב שאת אוש שאת אם לא תיטיב וברצונם עקרו שור ארור אפס וצא הלחם בעמלק מחר או מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ובמנורה ד' גבעים משוקדים או משוקדים כפתוריה ופרחיה הנך שוכב עם אבותיך וקם או וקם העם הזה וזנה רבי תנחומא מוסיף עוד חד ובני יעקב באו מן השדה כשמעם או כשמעם ויתעצבו האנשים. ת"ר ושמתם סם תם למה נמשלה תורה לסם חיים משל לאדם שמכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו וא"ל בני כל זמן שרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואי אתה מתיירא ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי כך אמר הקב"ה לישראל בני בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין אם אתם עוסקים בתורה אי אתם נמסרין בידו שנא' הלוא אם תיטיב שאת ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרין בידו שנא' לפתח חטאת רובץ ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו כך ואליך תשוקתו ואם אתה רוצה אתה מושל בו שנאמר ואת תמשל בו. ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו יעברו וגו' ואם לא יעברו וגו' רבי חמינא בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאמרו שאלמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו. בשלמא לר"מ היינו דכתיב הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ אלא לר"ח למ"ל סד"א וכו' לא אגרא ולא צערא קמ"ל:

אמר שמואל יצר הרע כמין חטה הוא רובץ על מפתחי הלב שנאמר לפתח חטאת רובץ. עד שהולד במעי אמו מלמדין אותו כל התורה כולה שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך וגו' וכיון שיצא לאור העולם בא מלאך וסטרי על פיו ומשכח כל התורה שנאמר לפתח חטאת רובץ. אמר ליה אנטוניוס לרבי מאימתי יצר הרע נתון באדם משעאת יציאה או משעת יצירה א"ל אם כן בועט במעי אמו ויוצא אלא משעת יציאה א"ר דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר לפתח חטאת רובץ. א"ל אנטונינוס לרבי נשמה מאמיתי נתנה באדם משעת יצירה או משעת פקידה א"ל משעת יצירה א"ל אפשר לחתיכה של בשר שתתקיים בלא מלח ג' ימים ואינה מסרחת אלא משעת פקידה א"ל דבר זה למדני אנטונינות ומקרא מסייעו חיים וחסד עשית עמדי ופקודתם שמרהרוחי:

ויאמר קין אל הבל אחיו על מה היו מדיינין אמרו בואו ונחלוק את העולם אחד נטל את הקרקעות ואחד נטל מטלטלין דין אמר ארעא דאת קאים עלה דידי ודין אמר מה דאת לביש דידי דין אמר חלוץ ודין אמר פרח מתוך כך ויקם קין וגו', רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר שניהם נטלו את הקרקעות ושניהם נטלו את המטלטלין ועל מה היו מדיינין זה אומקר בתחומי יבנה בית המקדש וזה אומר בתחומי יבנה שנארמ ויהי בהיותם בשדה ואין שדה אלא בית המקדש כד"א אבהו חוה הראשונה חזרה לעפרה ועל מה היו מדיינין א"ר הונא על תאומה יתרה שנולדה עם הבל זה אומר אני נוטלה שאני בכור וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי ומתוך כך ויקם קין. א"ר יוחנן הבל היה גבור מקין שאין ת"ל ויקם אלא מלמד שהיה נתון תחתיו א"ל שנינו בעולם מה אתה הולך ואומר לאבא נתמלא עליו רחמים מיד עמד עליו והרגו מן תמן אינון אמרין טב לביש לא תעביד וכו'. ויהרגהו במה הרגו רשב"ג אומר בקנה הרגו דכתיב וילד לחבורתי דבר שהוא עושה חבורה ורבנין אמרי באבן הרגו שנאמר כי איש הרגתי לפצעי דבר שהוא עושה פצעים וי"א נתבונן קין מהיכן שחט אביו אותו הפר שנאמר ותיטב לה' משור פר ומשם הרגו מן הצואר מקום הסימנין ומי קברו א"ר אלעזר בן פדת עופו השמים וחיותל טהורות קברוהו ונתן להם הקב"ה שכרן לשתי ברכות שמברכין עליהן א' לשחיטה וא' לכסוי הדם. רבי יהושע דסכנין כשם רבי לוי אמר כתיב חרב פתחו רשעים וגו' חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם זה קין להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך זה הבל חרבם לאפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא מצא הרוג א' ואחר עומד על גביו א"ל מי הרגו א"ל מה את בעי ליה גבי ואנא בעי ליה גבך א"ל לא אמרת כלום אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואכל והיה בעל הגינה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל לא אמרת כלום אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואל והיה ידיך מלוכלכות כך אמר קין. להקב"ה השומר אחי אנכי א"ל הקב"ה הא רשע קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי א' והפשילו לאחוריו והיה בעל המרעה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והלא הוא מפעה אחריך כך קול דמי אחיך (שאר קיטעא כתוב לעיל ברמז כ"ח) קול דמי אחיך שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון מתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר קול דמי אחיך אינו אורמ דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו. ד"א דמי אחיך שהיה דמו מושלח על העצים ועל האבנים אמר רב יהודה בריה דרבי חייא מלמד שעשה קין בהבל אחיו פציעות פציעות חבורות חבורות שלא היה יודע מהיכן הנשמה יוצאה עד שהגיע לצואור ומיום שפתחה הארץ וקבלתו לדמו של הבל שוב לא פתחה שנא' מכנף הארץ זמירות שמענו מכנף הארץ ולא מפי הארץ איתיביה חזקיה אחיו ותפתח הארץ את פיה א"ל לרעה פתחה לטובה לא פתחה. אמר רב יהודה בריה דרבי חייא גלות מכפרת מחצה מעיקרא כתיב נע ונד ולבסוף כתיב וישב בארץ נוד. אמר רב יהודה אמר רב גלות מכפרות ג' דברים שנא' כה אמר ה' היושב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר רבי יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל שאנ' כתבו את האיש הזה ערירי ובתר דגלה כתיב ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו:

ויאמר קין אל הבל אחיו על מה היו מדיינין אמרו בואו ונחלוק את העולם אחד נטל את הקרקעות ואחד נטל מטלטלין דין אמר ארעא דאת קאים עלה דידי ודין אמר מה דאת לביש דידי דין אמר חלוץ ודין אמר פרח מתוך כך ויקם קין וגו', רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר שניהם נטלו את הקרקעות ושניהם נטלו את המטלטלין ועל מה היו מדיינין זה אומקר בתחומי יבנה בית המקדש וזה אומר בתחומי יבנה שנארמ ויהי בהיותם בשדה ואין שדה אלא בית המקדש כד"א אבהו חוה הראשונה חזרה לעפרה ועל מה היו מדיינין א"ר הונא על תאומה יתרה שנולדה עם הבל זה אומר אני נוטלה שאני בכור וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי ומתוך כך ויקם קין. א"ר יוחנן הבל היה גבור מקין שאין ת"ל ויקם אלא מלמד שהיה נתון תחתיו א"ל שנינו בעולם מה אתה הולך ואומר לאבא נתמלא עליו רחמים מיד עמד עליו והרגו מן תמן אינון אמרין טב לביש לא תעביד וכו'. ויהרגהו במה הרגו רשב"ג אומר בקנה הרגו דכתיב וילד לחבורתי דבר שהוא עושה חבורה ורבנין אמרי באבן הרגו שנאמר כי איש הרגתי לפצעי דבר שהוא עושה פצעים וי"א נתבונן קין מהיכן שחט אביו אותו הפר שנאמר ותיטב לה' משור פר ומשם הרגו מן הצואר מקום הסימנין ומי קברו א"ר אלעזר בן פדת עופו השמים וחיותל טהורות קברוהו ונתן להם הקב"ה שכרן לשתי ברכות שמברכין עליהן א' לשחיטה וא' לכסוי הדם. רבי יהושע דסכנין כשם רבי לוי אמר כתיב חרב פתחו רשעים וגו' חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם זה קין להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך זה הבל חרבם לאפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא מצא הרוג א' ואחר עומד על גביו א"ל מי הרגו א"ל מה את בעי ליה גבי ואנא בעי ליה גבך א"ל לא אמרת כלום אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואכל והיה בעל הגינה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל לא אמרת כלום אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואל והיה ידיך מלוכלכות כך אמר קין. להקב"ה השומר אחי אנכי א"ל הקב"ה הא רשע קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי א' והפשילו לאחוריו והיה בעל המרעה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והלא הוא מפעה אחריך כך קול דמי אחיך (שאר קיטעא כתוב לעיל ברמז כ"ח) קול דמי אחיך שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון מתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר קול דמי אחיך אינו אורמ דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו. ד"א דמי אחיך שהיה דמו מושלח על העצים ועל האבנים אמר רב יהודה בריה דרבי חייא מלמד שעשה קין בהבל אחיו פציעות פציעות חבורות חבורות שלא היה יודע מהיכן הנשמה יוצאה עד שהגיע לצואור ומיום שפתחה הארץ וקבלתו לדמו של הבל שוב לא פתחה שנא' מכנף הארץ זמירות שמענו מכנף הארץ ולא מפי הארץ איתיביה חזקיה אחיו ותפתח הארץ את פיה א"ל לרעה פתחה לטובה לא פתחה. אמר רב יהודה בריה דרבי חייא גלות מכפרת מחצה מעיקרא כתיב נע ונד ולבסוף כתיב וישב בארץ נוד. אמר רב יהודה אמר רב גלות מכפרות ג' דברים שנא' כה אמר ה' היושב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר רבי יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל שאנ' כתבו את האיש הזה ערירי ובתר דגלה כתיב ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו:

ויאמר קין אל הבל אחיו על מה היו מדיינין אמרו בואו ונחלוק את העולם אחד נטל את הקרקעות ואחד נטל מטלטלין דין אמר ארעא דאת קאים עלה דידי ודין אמר מה דאת לביש דידי דין אמר חלוץ ודין אמר פרח מתוך כך ויקם קין וגו', רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר שניהם נטלו את הקרקעות ושניהם נטלו את המטלטלין ועל מה היו מדיינין זה אומקר בתחומי יבנה בית המקדש וזה אומר בתחומי יבנה שנארמ ויהי בהיותם בשדה ואין שדה אלא בית המקדש כד"א אבהו חוה הראשונה חזרה לעפרה ועל מה היו מדיינין א"ר הונא על תאומה יתרה שנולדה עם הבל זה אומר אני נוטלה שאני בכור וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי ומתוך כך ויקם קין. א"ר יוחנן הבל היה גבור מקין שאין ת"ל ויקם אלא מלמד שהיה נתון תחתיו א"ל שנינו בעולם מה אתה הולך ואומר לאבא נתמלא עליו רחמים מיד עמד עליו והרגו מן תמן אינון אמרין טב לביש לא תעביד וכו'. ויהרגהו במה הרגו רשב"ג אומר בקנה הרגו דכתיב וילד לחבורתי דבר שהוא עושה חבורה ורבנין אמרי באבן הרגו שנאמר כי איש הרגתי לפצעי דבר שהוא עושה פצעים וי"א נתבונן קין מהיכן שחט אביו אותו הפר שנאמר ותיטב לה' משור פר ומשם הרגו מן הצואר מקום הסימנין ומי קברו א"ר אלעזר בן פדת עופו השמים וחיותל טהורות קברוהו ונתן להם הקב"ה שכרן לשתי ברכות שמברכין עליהן א' לשחיטה וא' לכסוי הדם. רבי יהושע דסכנין כשם רבי לוי אמר כתיב חרב פתחו רשעים וגו' חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם זה קין להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך זה הבל חרבם לאפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא מצא הרוג א' ואחר עומד על גביו א"ל מי הרגו א"ל מה את בעי ליה גבי ואנא בעי ליה גבך א"ל לא אמרת כלום אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואכל והיה בעל הגינה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל לא אמרת כלום אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואל והיה ידיך מלוכלכות כך אמר קין. להקב"ה השומר אחי אנכי א"ל הקב"ה הא רשע קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי א' והפשילו לאחוריו והיה בעל המרעה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והלא הוא מפעה אחריך כך קול דמי אחיך (שאר קיטעא כתוב לעיל ברמז כ"ח) קול דמי אחיך שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון מתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר קול דמי אחיך אינו אורמ דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו. ד"א דמי אחיך שהיה דמו מושלח על העצים ועל האבנים אמר רב יהודה בריה דרבי חייא מלמד שעשה קין בהבל אחיו פציעות פציעות חבורות חבורות שלא היה יודע מהיכן הנשמה יוצאה עד שהגיע לצואור ומיום שפתחה הארץ וקבלתו לדמו של הבל שוב לא פתחה שנא' מכנף הארץ זמירות שמענו מכנף הארץ ולא מפי הארץ איתיביה חזקיה אחיו ותפתח הארץ את פיה א"ל לרעה פתחה לטובה לא פתחה. אמר רב יהודה בריה דרבי חייא גלות מכפרת מחצה מעיקרא כתיב נע ונד ולבסוף כתיב וישב בארץ נוד. אמר רב יהודה אמר רב גלות מכפרות ג' דברים שנא' כה אמר ה' היושב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר רבי יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל שאנ' כתבו את האיש הזה ערירי ובתר דגלה כתיב ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו:

ויאמר קין אל הבל אחיו על מה היו מדיינין אמרו בואו ונחלוק את העולם אחד נטל את הקרקעות ואחד נטל מטלטלין דין אמר ארעא דאת קאים עלה דידי ודין אמר מה דאת לביש דידי דין אמר חלוץ ודין אמר פרח מתוך כך ויקם קין וגו', רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר שניהם נטלו את הקרקעות ושניהם נטלו את המטלטלין ועל מה היו מדיינין זה אומקר בתחומי יבנה בית המקדש וזה אומר בתחומי יבנה שנארמ ויהי בהיותם בשדה ואין שדה אלא בית המקדש כד"א אבהו חוה הראשונה חזרה לעפרה ועל מה היו מדיינין א"ר הונא על תאומה יתרה שנולדה עם הבל זה אומר אני נוטלה שאני בכור וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי ומתוך כך ויקם קין. א"ר יוחנן הבל היה גבור מקין שאין ת"ל ויקם אלא מלמד שהיה נתון תחתיו א"ל שנינו בעולם מה אתה הולך ואומר לאבא נתמלא עליו רחמים מיד עמד עליו והרגו מן תמן אינון אמרין טב לביש לא תעביד וכו'. ויהרגהו במה הרגו רשב"ג אומר בקנה הרגו דכתיב וילד לחבורתי דבר שהוא עושה חבורה ורבנין אמרי באבן הרגו שנאמר כי איש הרגתי לפצעי דבר שהוא עושה פצעים וי"א נתבונן קין מהיכן שחט אביו אותו הפר שנאמר ותיטב לה' משור פר ומשם הרגו מן הצואר מקום הסימנין ומי קברו א"ר אלעזר בן פדת עופו השמים וחיותל טהורות קברוהו ונתן להם הקב"ה שכרן לשתי ברכות שמברכין עליהן א' לשחיטה וא' לכסוי הדם. רבי יהושע דסכנין כשם רבי לוי אמר כתיב חרב פתחו רשעים וגו' חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם זה קין להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך זה הבל חרבם לאפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא מצא הרוג א' ואחר עומד על גביו א"ל מי הרגו א"ל מה את בעי ליה גבי ואנא בעי ליה גבך א"ל לא אמרת כלום אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואכל והיה בעל הגינה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל לא אמרת כלום אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואל והיה ידיך מלוכלכות כך אמר קין. להקב"ה השומר אחי אנכי א"ל הקב"ה הא רשע קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי א' והפשילו לאחוריו והיה בעל המרעה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והלא הוא מפעה אחריך כך קול דמי אחיך (שאר קיטעא כתוב לעיל ברמז כ"ח) קול דמי אחיך שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון מתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר קול דמי אחיך אינו אורמ דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו. ד"א דמי אחיך שהיה דמו מושלח על העצים ועל האבנים אמר רב יהודה בריה דרבי חייא מלמד שעשה קין בהבל אחיו פציעות פציעות חבורות חבורות שלא היה יודע מהיכן הנשמה יוצאה עד שהגיע לצואור ומיום שפתחה הארץ וקבלתו לדמו של הבל שוב לא פתחה שנא' מכנף הארץ זמירות שמענו מכנף הארץ ולא מפי הארץ איתיביה חזקיה אחיו ותפתח הארץ את פיה א"ל לרעה פתחה לטובה לא פתחה. אמר רב יהודה בריה דרבי חייא גלות מכפרת מחצה מעיקרא כתיב נע ונד ולבסוף כתיב וישב בארץ נוד. אמר רב יהודה אמר רב גלות מכפרות ג' דברים שנא' כה אמר ה' היושב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר רבי יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל שאנ' כתבו את האיש הזה ערירי ובתר דגלה כתיב ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו:

ויאמר קין אל הבל אחיו על מה היו מדיינין אמרו בואו ונחלוק את העולם אחד נטל את הקרקעות ואחד נטל מטלטלין דין אמר ארעא דאת קאים עלה דידי ודין אמר מה דאת לביש דידי דין אמר חלוץ ודין אמר פרח מתוך כך ויקם קין וגו', רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר שניהם נטלו את הקרקעות ושניהם נטלו את המטלטלין ועל מה היו מדיינין זה אומקר בתחומי יבנה בית המקדש וזה אומר בתחומי יבנה שנארמ ויהי בהיותם בשדה ואין שדה אלא בית המקדש כד"א אבהו חוה הראשונה חזרה לעפרה ועל מה היו מדיינין א"ר הונא על תאומה יתרה שנולדה עם הבל זה אומר אני נוטלה שאני בכור וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי ומתוך כך ויקם קין. א"ר יוחנן הבל היה גבור מקין שאין ת"ל ויקם אלא מלמד שהיה נתון תחתיו א"ל שנינו בעולם מה אתה הולך ואומר לאבא נתמלא עליו רחמים מיד עמד עליו והרגו מן תמן אינון אמרין טב לביש לא תעביד וכו'. ויהרגהו במה הרגו רשב"ג אומר בקנה הרגו דכתיב וילד לחבורתי דבר שהוא עושה חבורה ורבנין אמרי באבן הרגו שנאמר כי איש הרגתי לפצעי דבר שהוא עושה פצעים וי"א נתבונן קין מהיכן שחט אביו אותו הפר שנאמר ותיטב לה' משור פר ומשם הרגו מן הצואר מקום הסימנין ומי קברו א"ר אלעזר בן פדת עופו השמים וחיותל טהורות קברוהו ונתן להם הקב"ה שכרן לשתי ברכות שמברכין עליהן א' לשחיטה וא' לכסוי הדם. רבי יהושע דסכנין כשם רבי לוי אמר כתיב חרב פתחו רשעים וגו' חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם זה קין להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך זה הבל חרבם לאפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא מצא הרוג א' ואחר עומד על גביו א"ל מי הרגו א"ל מה את בעי ליה גבי ואנא בעי ליה גבך א"ל לא אמרת כלום אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואכל והיה בעל הגינה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל לא אמרת כלום אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואל והיה ידיך מלוכלכות כך אמר קין. להקב"ה השומר אחי אנכי א"ל הקב"ה הא רשע קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי א' והפשילו לאחוריו והיה בעל המרעה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והלא הוא מפעה אחריך כך קול דמי אחיך (שאר קיטעא כתוב לעיל ברמז כ"ח) קול דמי אחיך שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון מתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר קול דמי אחיך אינו אורמ דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו. ד"א דמי אחיך שהיה דמו מושלח על העצים ועל האבנים אמר רב יהודה בריה דרבי חייא מלמד שעשה קין בהבל אחיו פציעות פציעות חבורות חבורות שלא היה יודע מהיכן הנשמה יוצאה עד שהגיע לצואור ומיום שפתחה הארץ וקבלתו לדמו של הבל שוב לא פתחה שנא' מכנף הארץ זמירות שמענו מכנף הארץ ולא מפי הארץ איתיביה חזקיה אחיו ותפתח הארץ את פיה א"ל לרעה פתחה לטובה לא פתחה. אמר רב יהודה בריה דרבי חייא גלות מכפרת מחצה מעיקרא כתיב נע ונד ולבסוף כתיב וישב בארץ נוד. אמר רב יהודה אמר רב גלות מכפרות ג' דברים שנא' כה אמר ה' היושב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר רבי יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל שאנ' כתבו את האיש הזה ערירי ובתר דגלה כתיב ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו:

ויאמר קין אל הבל אחיו על מה היו מדיינין אמרו בואו ונחלוק את העולם אחד נטל את הקרקעות ואחד נטל מטלטלין דין אמר ארעא דאת קאים עלה דידי ודין אמר מה דאת לביש דידי דין אמר חלוץ ודין אמר פרח מתוך כך ויקם קין וגו', רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר שניהם נטלו את הקרקעות ושניהם נטלו את המטלטלין ועל מה היו מדיינין זה אומקר בתחומי יבנה בית המקדש וזה אומר בתחומי יבנה שנארמ ויהי בהיותם בשדה ואין שדה אלא בית המקדש כד"א אבהו חוה הראשונה חזרה לעפרה ועל מה היו מדיינין א"ר הונא על תאומה יתרה שנולדה עם הבל זה אומר אני נוטלה שאני בכור וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי ומתוך כך ויקם קין. א"ר יוחנן הבל היה גבור מקין שאין ת"ל ויקם אלא מלמד שהיה נתון תחתיו א"ל שנינו בעולם מה אתה הולך ואומר לאבא נתמלא עליו רחמים מיד עמד עליו והרגו מן תמן אינון אמרין טב לביש לא תעביד וכו'. ויהרגהו במה הרגו רשב"ג אומר בקנה הרגו דכתיב וילד לחבורתי דבר שהוא עושה חבורה ורבנין אמרי באבן הרגו שנאמר כי איש הרגתי לפצעי דבר שהוא עושה פצעים וי"א נתבונן קין מהיכן שחט אביו אותו הפר שנאמר ותיטב לה' משור פר ומשם הרגו מן הצואר מקום הסימנין ומי קברו א"ר אלעזר בן פדת עופו השמים וחיותל טהורות קברוהו ונתן להם הקב"ה שכרן לשתי ברכות שמברכין עליהן א' לשחיטה וא' לכסוי הדם. רבי יהושע דסכנין כשם רבי לוי אמר כתיב חרב פתחו רשעים וגו' חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם זה קין להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך זה הבל חרבם לאפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא מצא הרוג א' ואחר עומד על גביו א"ל מי הרגו א"ל מה את בעי ליה גבי ואנא בעי ליה גבך א"ל לא אמרת כלום אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואכל והיה בעל הגינה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל לא אמרת כלום אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואל והיה ידיך מלוכלכות כך אמר קין. להקב"ה השומר אחי אנכי א"ל הקב"ה הא רשע קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי א' והפשילו לאחוריו והיה בעל המרעה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והלא הוא מפעה אחריך כך קול דמי אחיך (שאר קיטעא כתוב לעיל ברמז כ"ח) קול דמי אחיך שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון מתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר קול דמי אחיך אינו אורמ דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו. ד"א דמי אחיך שהיה דמו מושלח על העצים ועל האבנים אמר רב יהודה בריה דרבי חייא מלמד שעשה קין בהבל אחיו פציעות פציעות חבורות חבורות שלא היה יודע מהיכן הנשמה יוצאה עד שהגיע לצואור ומיום שפתחה הארץ וקבלתו לדמו של הבל שוב לא פתחה שנא' מכנף הארץ זמירות שמענו מכנף הארץ ולא מפי הארץ איתיביה חזקיה אחיו ותפתח הארץ את פיה א"ל לרעה פתחה לטובה לא פתחה. אמר רב יהודה בריה דרבי חייא גלות מכפרת מחצה מעיקרא כתיב נע ונד ולבסוף כתיב וישב בארץ נוד. אמר רב יהודה אמר רב גלות מכפרות ג' דברים שנא' כה אמר ה' היושב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר רבי יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל שאנ' כתבו את האיש הזה ערירי ובתר דגלה כתיב ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו:

רבי יודן אמר דמו ודם זרעיתיו אם לא את דם נבות ואת דם בניו אין כתיב כאן אלא את דמי נבות ואת דמי בניו דמו ודם זרעיותיו רבנין אמרין וימת בדם בן יהוידע אין כתיב כאן אלא בדמי בן יהוידע דמו ודם זרעיותיו. צועקים אלי אמר רשב"י קשה הדבר לאמרו וא"א לפה לפרשו משל לשני אטליטין שהיו עומדין ומתגוששין לפני המלך אלו רצה המלך פרשן לא רצה המלך לפרשן נתחזק אחד על חברו והרגו והיה מצווח ואומר מאן יבעי דיני קדם מלכא כך קול דמי אחיך וגו' לעלות למעלה לא היתה יכולה שהרי עדיין לא עלתה לשם נשמה ולמטה ולא היתה יכולה לעמוד שעדיין לא נקב שם אדם והיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים. ועלה ארור אתה ארשב"ג בג' מקומות דברו הכתובים בשלון מועט ועתה ארור אתה ארשב"ג בג' מקומות דברו הכתובים בלשון מועט ועתה ארור אתה ואם בריאה יברא ה' ואנכי פציתי פי לה'. כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא ר' אלעזר אמר לך אינה נותנת ולאחר נותנת רבי יוסי בר חנינא אמר לא לך ולא לאחר ודכוותא זרע רב תוציא השדה ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר זורע סאה ומכנסי סאה א"ר נמיה א"כ פרנסה מנין אלא הראויה לעשות עשרים עושה י"ו. גדול עוני מנשוא לעליונים ותתחתונים אתה סובל ולפשעי אי אתה סובל. ד"א גדול עוני מנשוא לעליונים ולתחתונים אתה סובל ולפשעי אי אתה סובל. ד"א גדול עוני משנשוא משל אבא. אבא עבר על מצוה קלה ונטרד מגן עדן זו שהיא עבירה חמורה שפיכות דמים עאכ"ו. הן גרשת אותי אתמול גרשת את אבא ועכשיו את מגרשני שמא מפניך אסתר:

תנו רבנן ג' באו בעלילה קין ועשו לך אבי. מנשה בתחלה קרא לאלוהות הרבה ולבסוף קרא לאלקי אבותיו. כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלין בו שנא' והיה כל מוצאי יהרגני רבא אמקר מן הדין קרא למשפטיך עמדו היום כל הכל עבדיך. רבי צדוק אומר נכנסה שנאה גדולה בלבו של קין על נמחתו שנתרצית ולא עוד אלא שהיתה תאומתו של הבל יפה בנשים וחמד אותה בלבו שנאמר ויהי בהיותם בשדה זו אשה שנמשלה לשדה. רבי יוחנן אמר לא היה יודע קין שנסתרות לפני הקב"ה ולקח נבלתו של הבל (לח) וטמנה בשדה א"ל הקב"ה אי הבל אחיך אמר לפניו רבש"ע שומר שדה וכרם שמתני השומר אחי אנכי אמר קין גדול עוני מנשוא ולא עוד אלא עכשיו יעמוד צדיק אחד בארץ ויזכיר שמך הגדול עלי ויהרגני מה עשה הקב"ה נטל אות אחת מכ"ב אותיות שבתורה ונתן על זרועו של קין שלא יהרג שנאמ' וישם ה' ליקן אות. הכלב שהיה משמר צאנו של הבל הוא היה משמר נבלתו מכל חיות השדה ומכל עוף השמים והיו אדם ועזרו יושבים ובוכים ומתאבלין עליו ולא היו יודעים מה לעשות. עורב אחד שמת רעהו אמר אני מלמד לאדם זה מה לעשות נטל את רעהו וחפר בארץ לעיניהם וקברו אמר אדם כעורב הזה נעשה נטל נבלתו של הבל וקברו בארץ ושלם הקב"ה שכר טוב ועורבים בעולם הזה כשהן מולידין בניהן ורואין אותן לבנים בורחין מלפניהן (לט) סבורים שהם בני נחש נותן מזונן בלי חוסר שנא' מי יכין לעורב צידו ולא עוד אלא קוראים ליתן מטר על הארץ והקב"ה עונה אותם שנא' נותן לבהמה לחמה וכו':

לכן כל הורג קין רבי יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר נתכנסו בהמה חיה ועוף לתבוע דמו של הבל אמר להן הקב"ה לכן אני אומר כל הורג קין להרג יהיה. א"ר לוי בא נחש הקדמוני לתבוע דינו של הבל א"ל הקב"ה לכן אני אומר כל הורג קין להרג יהי לא כדינין של רוצחנין דינו של קין קין הרג ולא היה יודע ממי ללמוד מכאן ואילך כל הורג קין יהרג. וישם ה' לקין אות רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר הזריח לו גלגל חמה א"ר נחמיה לאותו רשע היה מזריח לו הקב"ה גלגל חמה אלא מלמד שהזריח לו את הצרעת כד"א והאמינו לקול האות האחרון רב אמר כלב מסר לו ד"א קרן הצמחי לו ד"א עשאו אות לרוצחנין ד"א עשאו אות לבעלי תשובה. וי"א תלאו ברפיון ובא מכול ושטפו. ויצא קין מלפני ה' מכיכן יצא הפשיל דברים לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה. ד"א יצא כמערים וכמרמה בבוראו ד"א יצא שמח כד"א הנה הוא יוצא לקראתך פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ופשרתי התחיל אדם הראשון מטפח על פניו ואמר כך הוא כח של תשובה ולא הייתי יודע מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור שיר ליום השמת טוב להודות. וישב בארץ נוד. שמעון קולי לפי שהיו פורשות ממנו מתשמיש לפי שהרג את קין ואת תובל קין שהיה למך סומא ותובל קין ראה את קין ונדמה לו כחיה ואמר לאביו למשוך בקשת והרגו וכיון שידע שהוא קין זקנו הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהן והרגו והיו נשיו פורשות ממנו והוא מפייסן וכי איש אשר הרגתי וכי פצעתיו מזיד שיהא הפצע קרוי על שמי וילד אשר הרגתי לחבורתי נהרג הלא שוגג הייתי קין שהרג מזיד נתלה לז' דורות אני שהרגתי שוגג לא כל שכן:

ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוץ זש"ה קראו בשמותם עלי אדמות. ויולד לחנוך את עירד וגו' אמר ריב"ל כולהון לשון מרדות הן עירד עורדן אני מן העולם מחויאל מוחן אני מן העולם מתושאל מתישן אני מן העולם למך מה לי ללמדך ולתולדותיו. ויקח לו למך שתי נשים וגו' א"ר עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון כך היו אנשי דור המבול עושין היה כל אחד מהן לוקח לו שתי נשים אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש זו שהיתה לפריה ורביה היתה יושבת כאלו היא אלמנה בחייה זו שהיתה לתשמישהיה משקה אותה כוס עיקרין שלא תלד והיתה יושבת אצלו מקושטת כזונה הה"ד רועה עקרה לא תלד ואלמה לא ייטיב תדע לך שהוא כן שהרי הברור שבהן היה למך והלך ולקח לו שתי נשים הה"ד ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה דעדה מניה ושם השנית צלה שהיתה יושבת בצלו. יושב אהל ומקנה לשעבר היו מקנין להקב"ה במטמונים חזרו להיות מקנין אותו בפרהסיא הה"ד שם מושב סמל הקנאה המקנה. כל תופש כנור ועוגב אדרכלין וכרבלין. תובל קין תיבל עבודתו של קין קין הרג ולא היה לו במה להרוג אבל זה לוטש כל חורש נחשת וברזל. נעמה אשתו של נח היתה ולמה היו קורין אותה נעמה שהיו מעשיה נאים ונעימים רבנן אמרי נעמה אחרת היתה ולמה היו קקראים אותה נעמה שהיתה נמעמת בתוך לע"ז. ויאמר למך לנשיו וגו' תבען לתשמיש אמרו למחר מבול בא ונהיה פרות ורבות למארה א"ל כי איש הרגתי לפצעי שיבואו עלי פצעים בשבילו וילד לחבורתי שיבואו עלי חבורות בשבילו אתמאה קין הרג ונתלו לו שבע דורות אני שלא הרגתי אינו דין שיתלו לי ע"ז דורות רבי אומר הרי זה קל וחומר של חשך אם כן מהיכן הקב"ה גובה שטר חובו. אם איש למה ילד ואם ילד למה איש איש לאברים וילד לשנים אמרו לו איתא ניזל גבי אדם אזלין לגבי אדם אמר להם עשו את שלכם והקב"ה עושה את שלו א"ל אסיא אסי חגירתך כלום פירשת מחוה ק"ל שנים אלא כדי שלא תוליד ממנה בן אתמהא כיון ששמע כן נזקק להעמיד תולדות:

ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוץ זש"ה קראו בשמותם עלי אדמות. ויולד לחנוך את עירד וגו' אמר ריב"ל כולהון לשון מרדות הן עירד עורדן אני מן העולם מחויאל מוחן אני מן העולם מתושאל מתישן אני מן העולם למך מה לי ללמדך ולתולדותיו. ויקח לו למך שתי נשים וגו' א"ר עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון כך היו אנשי דור המבול עושין היה כל אחד מהן לוקח לו שתי נשים אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש זו שהיתה לפריה ורביה היתה יושבת כאלו היא אלמנה בחייה זו שהיתה לתשמישהיה משקה אותה כוס עיקרין שלא תלד והיתה יושבת אצלו מקושטת כזונה הה"ד רועה עקרה לא תלד ואלמה לא ייטיב תדע לך שהוא כן שהרי הברור שבהן היה למך והלך ולקח לו שתי נשים הה"ד ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה דעדה מניה ושם השנית צלה שהיתה יושבת בצלו. יושב אהל ומקנה לשעבר היו מקנין להקב"ה במטמונים חזרו להיות מקנין אותו בפרהסיא הה"ד שם מושב סמל הקנאה המקנה. כל תופש כנור ועוגב אדרכלין וכרבלין. תובל קין תיבל עבודתו של קין קין הרג ולא היה לו במה להרוג אבל זה לוטש כל חורש נחשת וברזל. נעמה אשתו של נח היתה ולמה היו קורין אותה נעמה שהיו מעשיה נאים ונעימים רבנן אמרי נעמה אחרת היתה ולמה היו קקראים אותה נעמה שהיתה נמעמת בתוך לע"ז. ויאמר למך לנשיו וגו' תבען לתשמיש אמרו למחר מבול בא ונהיה פרות ורבות למארה א"ל כי איש הרגתי לפצעי שיבואו עלי פצעים בשבילו וילד לחבורתי שיבואו עלי חבורות בשבילו אתמאה קין הרג ונתלו לו שבע דורות אני שלא הרגתי אינו דין שיתלו לי ע"ז דורות רבי אומר הרי זה קל וחומר של חשך אם כן מהיכן הקב"ה גובה שטר חובו. אם איש למה ילד ואם ילד למה איש איש לאברים וילד לשנים אמרו לו איתא ניזל גבי אדם אזלין לגבי אדם אמר להם עשו את שלכם והקב"ה עושה את שלו א"ל אסיא אסי חגירתך כלום פירשת מחוה ק"ל שנים אלא כדי שלא תוליד ממנה בן אתמהא כיון ששמע כן נזקק להעמיד תולדות:

אמר ליה ההוא אפיקורוס לרבי ישמעאל ברבי יוסי כתיב וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מאתו מיבעיא ליה א"ל ההוא כובס שבקיה דמהדרנא ליה אנא ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשיי מיבעיא ליה אלא משתעי קרא הכי הכא נמי משתעי קרא הכי א"ל מנא לך הא א"ל מפרקיה דרבי מאיר שמיעא לי דאמר רבי יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תלתא שמעתא תלתא אגדתא תלתא מתלי מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שהדיוט מזכיר שמו פעמים בפסוק אחד בתורה ויאמר למך לנשיו בנביאים ויאמר להם המלך קחו את עבדי אדוניכם והרכבתם את בן המלך בכתובים כי כתב אשר נכתב בשם המלך ואת תמה שהקב"ה מזכיר שמו שני פעמים בפסוק אחד. וידע אדם עוד את אשתו נתוסף לו תאוה על תאותו לשעבר אם לא היה רואה לא היה מתאוה עכשיו בין רואה בין אינו רואה מתאוה רמז למפרשי ימים שיהיו נזכרין לבתיהן ובאין מיד. ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר וגו' רבי תנחומא בשם רבי שמואל אמר נסתכלה אותו זרע שהוא קם ממקום אחר ואי זה זה מלך המשיח. תחת הבל כי הרגו קין מחטייה של הבל נהרג קין לשני אילנות שהן סמוכין זה לזה פכרה הרוח אחת מהן ונפל על חבירו ופכרו כך תחת הבל כי הרגו קין מחטייה של הבל נהרג קין. ולשת גם הוא יולד בן ויקרא את שמו אנוש בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק א"ל עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קנטרין קינן קנטורין. ארבעה דברים נשתנו בימי אנוש בן שת ההרים נעשו טרשין והתחיל המת מרחיש ונעשו פניהן כקופין ונעשו חולין למזיקין. אמר ר' יצחק הן הן גרמו לעצמן להיות חולין למזיקין ומי גרם להן שהיו אומרים מה בין דגחין לצלמא למאן דגחין לבר נש. אז הוחל לקרוא בשם ה' אמר רבי סימון בג' מקומות נאמר בלשון הזה לשון מרד אז הוחל לקרוא בשם ה' ויהי כי החל האדם הוא החל להיות גבור. איתיבון והכתיב וזה החלם לעשות אמר להן קיפח על ראשו של נמרוד ואמר זה המרידן עלי. אמר ר' לוי לאשה שאמרה לבעלה ראיתי בחלומי שאתה מגרשני א"ל ולמה בחלום והלא בברור אמר הקב"ה אתם עשיתם עצמכם עבודה זרה וקראתם לשמכם אף אני אקרא למי הים לשמי ואכלה לאותן האנשים מן העולם. דרש רבי אבהו אוקינוס גבוה מכל העולם אמר רבי אלעזר בן מנחם והלא מקרא מלא הוא הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו אתמהא כזה שהוא מלמעלן למטן. ב' פעמים כתיב הקורא למי הים כנגד ב' פעמים שעלה הים והציף את העולם ועד היכן עלה בראשונה ועד היכן עלה בשניה ר' יודן ורבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי חנינא בראשונה עלה עד עכו ועד יפו ובשניה עלה עד כפי ברבריאה. רבי חנניה ורבי אחא בשם רבי חנינא בראשונה עלה עד כפי ברבריאה ובשניה עד עכו ועד יפו הדא הוא דכתיב ואומר עד פה תבא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך. עד פה תבא ולא תוסיף עד עכו תבא ולא תוסיף ופה ישית ביפו בגאון גליך. רבי אלעזר בשם רבי חנינא אמר בראשונה עלה עד קלבריאה ובשניה עלה עד כפי ברבריאה:

אמר ליה ההוא אפיקורוס לרבי ישמעאל ברבי יוסי כתיב וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מאתו מיבעיא ליה א"ל ההוא כובס שבקיה דמהדרנא ליה אנא ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשיי מיבעיא ליה אלא משתעי קרא הכי הכא נמי משתעי קרא הכי א"ל מנא לך הא א"ל מפרקיה דרבי מאיר שמיעא לי דאמר רבי יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תלתא שמעתא תלתא אגדתא תלתא מתלי מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שהדיוט מזכיר שמו פעמים בפסוק אחד בתורה ויאמר למך לנשיו בנביאים ויאמר להם המלך קחו את עבדי אדוניכם והרכבתם את בן המלך בכתובים כי כתב אשר נכתב בשם המלך ואת תמה שהקב"ה מזכיר שמו שני פעמים בפסוק אחד. וידע אדם עוד את אשתו נתוסף לו תאוה על תאותו לשעבר אם לא היה רואה לא היה מתאוה עכשיו בין רואה בין אינו רואה מתאוה רמז למפרשי ימים שיהיו נזכרין לבתיהן ובאין מיד. ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר וגו' רבי תנחומא בשם רבי שמואל אמר נסתכלה אותו זרע שהוא קם ממקום אחר ואי זה זה מלך המשיח. תחת הבל כי הרגו קין מחטייה של הבל נהרג קין לשני אילנות שהן סמוכין זה לזה פכרה הרוח אחת מהן ונפל על חבירו ופכרו כך תחת הבל כי הרגו קין מחטייה של הבל נהרג קין. ולשת גם הוא יולד בן ויקרא את שמו אנוש בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק א"ל עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קנטרין קינן קנטורין. ארבעה דברים נשתנו בימי אנוש בן שת ההרים נעשו טרשין והתחיל המת מרחיש ונעשו פניהן כקופין ונעשו חולין למזיקין. אמר ר' יצחק הן הן גרמו לעצמן להיות חולין למזיקין ומי גרם להן שהיו אומרים מה בין דגחין לצלמא למאן דגחין לבר נש. אז הוחל לקרוא בשם ה' אמר רבי סימון בג' מקומות נאמר בלשון הזה לשון מרד אז הוחל לקרוא בשם ה' ויהי כי החל האדם הוא החל להיות גבור. איתיבון והכתיב וזה החלם לעשות אמר להן קיפח על ראשו של נמרוד ואמר זה המרידן עלי. אמר ר' לוי לאשה שאמרה לבעלה ראיתי בחלומי שאתה מגרשני א"ל ולמה בחלום והלא בברור אמר הקב"ה אתם עשיתם עצמכם עבודה זרה וקראתם לשמכם אף אני אקרא למי הים לשמי ואכלה לאותן האנשים מן העולם. דרש רבי אבהו אוקינוס גבוה מכל העולם אמר רבי אלעזר בן מנחם והלא מקרא מלא הוא הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו אתמהא כזה שהוא מלמעלן למטן. ב' פעמים כתיב הקורא למי הים כנגד ב' פעמים שעלה הים והציף את העולם ועד היכן עלה בראשונה ועד היכן עלה בשניה ר' יודן ורבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי חנינא בראשונה עלה עד עכו ועד יפו ובשניה עלה עד כפי ברבריאה. רבי חנניה ורבי אחא בשם רבי חנינא בראשונה עלה עד כפי ברבריאה ובשניה עד עכו ועד יפו הדא הוא דכתיב ואומר עד פה תבא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך. עד פה תבא ולא תוסיף עד עכו תבא ולא תוסיף ופה ישית ביפו בגאון גליך. רבי אלעזר בשם רבי חנינא אמר בראשונה עלה עד קלבריאה ובשניה עלה עד כפי ברבריאה:

אמר ליה ההוא אפיקורוס לרבי ישמעאל ברבי יוסי כתיב וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מאתו מיבעיא ליה א"ל ההוא כובס שבקיה דמהדרנא ליה אנא ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשיי מיבעיא ליה אלא משתעי קרא הכי הכא נמי משתעי קרא הכי א"ל מנא לך הא א"ל מפרקיה דרבי מאיר שמיעא לי דאמר רבי יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תלתא שמעתא תלתא אגדתא תלתא מתלי מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שהדיוט מזכיר שמו פעמים בפסוק אחד בתורה ויאמר למך לנשיו בנביאים ויאמר להם המלך קחו את עבדי אדוניכם והרכבתם את בן המלך בכתובים כי כתב אשר נכתב בשם המלך ואת תמה שהקב"ה מזכיר שמו שני פעמים בפסוק אחד. וידע אדם עוד את אשתו נתוסף לו תאוה על תאותו לשעבר אם לא היה רואה לא היה מתאוה עכשיו בין רואה בין אינו רואה מתאוה רמז למפרשי ימים שיהיו נזכרין לבתיהן ובאין מיד. ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר וגו' רבי תנחומא בשם רבי שמואל אמר נסתכלה אותו זרע שהוא קם ממקום אחר ואי זה זה מלך המשיח. תחת הבל כי הרגו קין מחטייה של הבל נהרג קין לשני אילנות שהן סמוכין זה לזה פכרה הרוח אחת מהן ונפל על חבירו ופכרו כך תחת הבל כי הרגו קין מחטייה של הבל נהרג קין. ולשת גם הוא יולד בן ויקרא את שמו אנוש בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק א"ל עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קנטרין קינן קנטורין. ארבעה דברים נשתנו בימי אנוש בן שת ההרים נעשו טרשין והתחיל המת מרחיש ונעשו פניהן כקופין ונעשו חולין למזיקין. אמר ר' יצחק הן הן גרמו לעצמן להיות חולין למזיקין ומי גרם להן שהיו אומרים מה בין דגחין לצלמא למאן דגחין לבר נש. אז הוחל לקרוא בשם ה' אמר רבי סימון בג' מקומות נאמר בלשון הזה לשון מרד אז הוחל לקרוא בשם ה' ויהי כי החל האדם הוא החל להיות גבור. איתיבון והכתיב וזה החלם לעשות אמר להן קיפח על ראשו של נמרוד ואמר זה המרידן עלי. אמר ר' לוי לאשה שאמרה לבעלה ראיתי בחלומי שאתה מגרשני א"ל ולמה בחלום והלא בברור אמר הקב"ה אתם עשיתם עצמכם עבודה זרה וקראתם לשמכם אף אני אקרא למי הים לשמי ואכלה לאותן האנשים מן העולם. דרש רבי אבהו אוקינוס גבוה מכל העולם אמר רבי אלעזר בן מנחם והלא מקרא מלא הוא הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו אתמהא כזה שהוא מלמעלן למטן. ב' פעמים כתיב הקורא למי הים כנגד ב' פעמים שעלה הים והציף את העולם ועד היכן עלה בראשונה ועד היכן עלה בשניה ר' יודן ורבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי חנינא בראשונה עלה עד עכו ועד יפו ובשניה עלה עד כפי ברבריאה. רבי חנניה ורבי אחא בשם רבי חנינא בראשונה עלה עד כפי ברבריאה ובשניה עד עכו ועד יפו הדא הוא דכתיב ואומר עד פה תבא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך. עד פה תבא ולא תוסיף עד עכו תבא ולא תוסיף ופה ישית ביפו בגאון גליך. רבי אלעזר בשם רבי חנינא אמר בראשונה עלה עד קלבריאה ובשניה עלה עד כפי ברבריאה:

דבר אחר לאחד שהיה מהלך וראה אחד ודבקו עד היכן עד שהשליטו נאמר כאן חן ונאמר להלן ותהי אסתר נושאת חן. לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודבקו עד היכן עד שנתן לו בתו נאמר כאן חן ונאמר להלן ושפכתי על בית דוד וגו' רוח חן ותחנונים עד שיודע להבחין איזו חיה נזונית בשתי שעות ביום ואיזו חיה נזונית בג' שעות ביום. מצינו שהקב"ה עושה חסד עם האחרונים בזכות הראשונים ומנין שהקב"ה עושה חסד עם הראשונים בזכות האחרונים ונח מצא חן בעיני ה' באיזה זכות בזכות תולדותיו אלה תולדות נח. אנוש בן שת בימיו התחילו הבריות להכעיס ליוצרן בעבודה זרה והוא היה הדור השלישי והכעיסו בג' עבירות שנאמר אבי ישב אהל ומקנה ומקנה בסתר. חזרו להכעיס בגלוי ומשמיעים את קולם שנאמר אבי כל תופש כנור ועוגב. חזרו להיות עושין צלמים וקוראין אותן בשם בוראן שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה'. חזרו מתבלין בכל כעס שנאמר תובל קין ואחות תובל קין שחזרו להתבל בזנות כענין שנאמר תבל עשו. ונגזר עליהן ג' גזירות כנגד הכעס שהכעיסו אחת שנקרע אוקינוס והציף שליש היבשה ואחת שהיה כל העולם כלו מישור וערבה ונעשה הרים וטרשיים וגימיות ועתיד לעתיד לבוא לחזור למישור שנאמר יסוב כל הארץ כערבה כמו שהיה ואחת שנתמעטה קומתן כמה שנאמר והגבוהים ישפלו. והיו ימיו מאה ועשרים שנה שהרבה היה הקב"ה מצטער על דורו של מבול שלא יאבדו לפיכך התרה בהן ק"כ שנה והיו מכעיסין יותר מדאי. דרש רבי שמעון בן לקיש שבעה חנוכות הן הראשון בראשית ברא ויאמר אלהים יהי אור הרי נר אחד. (נה) וביום השני ויהי ערב ויהי בקר משל לארכיטקטי שהיה מבקש לקבוע תלמיוס ונטל נר והאירה כך האירה התורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. ביום ג' נבראו האילנות ושמן זית מאיר שנאמר ויקחו אליך שמן זית וגו'. ביום ד' נבראו המאורות וכסאו של דוד שנאמר וכסאו כשמש נגדי וכתיב אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. ביום חמישי נבראו ברקים שנאמר קול רעמך בגלגל (נו) האירו ברקים. ביום ו' נבראו אדם וחוה שנאמר נר ה' נשמת אדם. ביום ז' אי אתה מוצא נר אמר רבי שמעון בן לקיש משל למלך שהיה מארס את בתו והיה עומד בתוך החופה צריך אתה לשאול אם היה כלו אור ומנין אתה אומר שכל שבעת הימים היה אור שנאמר והיה אור הלבנה וגו'. פעם אחת היה רבי אבהו מהלך בדרך ונתלוו לו גוים אמרו לו כתוב בתורה ויצו ה' אלהים על האדם אדם נצטוה שלא יחטא אבל האשה לא נצטותה אמר להם מה אמר הכתוב על האדם לאמר מהו לאמר לאבריו וחוה נבראת מצלעותיו. ויכל אלהים ביום השביעי אין את מוצא בשבת לילה בכל יום ויום כתיב ויהי ערב וערב שם לילה למה שכלה אור:

דבר אחר לאחד שהיה מהלך וראה אחד ודבקו עד היכן עד שהשליטו נאמר כאן חן ונאמר להלן ותהי אסתר נושאת חן. לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודבקו עד היכן עד שנתן לו בתו נאמר כאן חן ונאמר להלן ושפכתי על בית דוד וגו' רוח חן ותחנונים עד שיודע להבחין איזו חיה נזונית בשתי שעות ביום ואיזו חיה נזונית בג' שעות ביום. מצינו שהקב"ה עושה חסד עם האחרונים בזכות הראשונים ומנין שהקב"ה עושה חסד עם הראשונים בזכות האחרונים ונח מצא חן בעיני ה' באיזה זכות בזכות תולדותיו אלה תולדות נח. אנוש בן שת בימיו התחילו הבריות להכעיס ליוצרן בעבודה זרה והוא היה הדור השלישי והכעיסו בג' עבירות שנאמר אבי ישב אהל ומקנה ומקנה בסתר. חזרו להכעיס בגלוי ומשמיעים את קולם שנאמר אבי כל תופש כנור ועוגב. חזרו להיות עושין צלמים וקוראין אותן בשם בוראן שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה'. חזרו מתבלין בכל כעס שנאמר תובל קין ואחות תובל קין שחזרו להתבל בזנות כענין שנאמר תבל עשו. ונגזר עליהן ג' גזירות כנגד הכעס שהכעיסו אחת שנקרע אוקינוס והציף שליש היבשה ואחת שהיה כל העולם כלו מישור וערבה ונעשה הרים וטרשיים וגימיות ועתיד לעתיד לבוא לחזור למישור שנאמר יסוב כל הארץ כערבה כמו שהיה ואחת שנתמעטה קומתן כמה שנאמר והגבוהים ישפלו. והיו ימיו מאה ועשרים שנה שהרבה היה הקב"ה מצטער על דורו של מבול שלא יאבדו לפיכך התרה בהן ק"כ שנה והיו מכעיסין יותר מדאי. דרש רבי שמעון בן לקיש שבעה חנוכות הן הראשון בראשית ברא ויאמר אלהים יהי אור הרי נר אחד. (נה) וביום השני ויהי ערב ויהי בקר משל לארכיטקטי שהיה מבקש לקבוע תלמיוס ונטל נר והאירה כך האירה התורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. ביום ג' נבראו האילנות ושמן זית מאיר שנאמר ויקחו אליך שמן זית וגו'. ביום ד' נבראו המאורות וכסאו של דוד שנאמר וכסאו כשמש נגדי וכתיב אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. ביום חמישי נבראו ברקים שנאמר קול רעמך בגלגל (נו) האירו ברקים. ביום ו' נבראו אדם וחוה שנאמר נר ה' נשמת אדם. ביום ז' אי אתה מוצא נר אמר רבי שמעון בן לקיש משל למלך שהיה מארס את בתו והיה עומד בתוך החופה צריך אתה לשאול אם היה כלו אור ומנין אתה אומר שכל שבעת הימים היה אור שנאמר והיה אור הלבנה וגו'. פעם אחת היה רבי אבהו מהלך בדרך ונתלוו לו גוים אמרו לו כתוב בתורה ויצו ה' אלהים על האדם אדם נצטוה שלא יחטא אבל האשה לא נצטותה אמר להם מה אמר הכתוב על האדם לאמר מהו לאמר לאבריו וחוה נבראת מצלעותיו. ויכל אלהים ביום השביעי אין את מוצא בשבת לילה בכל יום ויום כתיב ויהי ערב וערב שם לילה למה שכלה אור:

דבר אחר שהוא של תקנה לא יחור של זית ולא גרופיה של תאנה ומהיכן היה לו הכניס עמו זמורות ונטיעות גרופים לזיתים יחורים לתאנה הדא הוא דכתיב ואספת אליך אין אדם כונס אלא אם כן היה צריך לו, איש האדמה כתוב לעיל בפסוק וקין היה עובד אדמה, איש האדמה שעשה פנים לאדמה שבשבילו נתלחלחה האדמה ושמלא את כל פני האדמה, איש האדמה בורגר לשם בורגרותיה, חביב היה משה מנח נח משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלקים דהוה סופיה אלקים, ויטע כרם בשעה שהיה הולך ליטע פגע ביה שידא שמדון אמר ליה שותפי עמך אלא אזדהר דלא תעול בחלקי ואין עלת בחלקי אנא חבל בך, דרש עובר גלילאה י"ג ווין נאמרו ביין ויחל נח איש האדמה וידע את אשר עשה לו רב ושמואל חד אמר סרסו וחד אמר רבעו כתיב הכא וירא חם אבי כנען וכתיב התם וירא אותה שכם בן חמור, בשלמא למאן דאמר סרסו משום הכי קללו ברביעי משום דקלקלו ברביעי אלא למאן דאמר רבעו מאי שנא רביעי נלטייה בהדיא הא והא הואי, ויחל נח איש האדמה אמר ליה הקב"ה לנח לא היה לך ללמוד מאדם הראשון שלא גרם לו אלא יין כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה לעולם אלא יין, ויטע כרם מצא גפן שגרופה מגן עדן ואשכלותיה עמה ושתל מפירותיה ואכל ושמח בלבו שנאמר המשמח אלקים ואנשים ובו ביום נשתגשגו פירותיה ושתה ממנו ונתגל ונכנס כנען וראה את ערות נח קשר חוט בבריתו וסרסו ויצא והגיד לאחיו ונכנס חם וראה ולא שם על לבו מצות כיבוד והגיד לשני אחיו בחוץ כמשחק באביו וגערו בו שני אחיו שנאמר ויקח שם ויפת. לא גלגל הקב"ה והביא את אברהם לעולם אלא בשכרו של שם שנתנבא על כל אומות העולם ת' שנה ולא קבלו ממנו, ולא גלגל הקב"ה והביא מלכות יון לעולם אלא בשכרו של יפת שנהג כבוד באביו, ולא גלגל והביא מלכות רומי לעולם אלא בשכרו של עשו שהיה בוכה ומתאנח בשעה שברך יצחק את יעקב אבינו, לא גלגל הקב"ה והביא סנחריב בעולם אלא בשביל אשור שהיה איש כשר ובן עצתו של אברהם אבינו היה, לא גלגל הקב"ה והביא נבוכדנצר לעולם אלא בשכרו של מרודך שנהג כבוד באבינו שבשמים, לא גלגל הקב"ה והביא מדי לעולם אלא בשכרו של כורש שהיה בוכה ומתאנח בשעה שהחריבו גוים את בית המקדש, לא גלגל הקב"ה והביא המן לעולם אלא בשכרו של אגג שהיה בוכה ומתאנח בשעה שהיה חבוש בבית האסורין שמא יאבד זרעו מן העולם. ויטע כרם בא לקראתו השטן א"ל רצונך שנטענה יחדו אני ואתה א"ל הן מיד הביא תחלה רחלה אחת ושחטה על הגפן ואחר כך הביא אריה אחד ושחטו על אותו הגפן ואחר כך חזיר אחד ושחטו על אותו הגפן. מפני מה עשה כן השטן כשאדם שותה כוס אחד הוא כרחלה עניו ושפל רוח וכשהוא שותה שתי כוסות מיד נעשה גבור כארי ומתחיל לדבר גדולות ואומר מי כמוני וכשהוא שותה ג' או ד' מיד הוא נעשה כחזיר שמתלכלך בטיט ורפש אף הוא מתלכלך ואף במי רגלים:

יהודה אתה יודוך אחיך אמר ר' תנחום בר חנילאי כשהוכיח יעקב את ראובן ושמעון הוריקו פניו של יהודה ונתירא שלא יוכיחו במעשה תמר. מיד קראו ופייסו יהודה אתה יודוך אחיך זה שאמר הכתוב על ידי אסף זובח תודה יכבדנני מקרא זה לא אמרו אלא כנגד צדיקים שכובשין את יצרם ומודין במעשיו שכל המודה במעשיו זוכה לחיי העולם הבא שנאמר זובח תודה יכבדנני. וכן אתה מוצא ביהודה שהודה במעשה תמר א"ל הקב"ה אתה הצלת תמר ושני בניה מן השריפה ואת יוסף מן הבור שנאמר ויאמר יהודה לאחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו. חייך שאני מציל מבניך ארבעה אחד מן הבור דניאל כנגד יוסף וגו' מן האש חנניה מישאל ועזריה כנגד פרץ וזרח ותמר. וכל מי שאינו מודה במעשיו הקב"ה מקללו שכן מצינו בקין בשעה שהרג את אחיו א"ל הקב"ה היכן הבל אחיך אמר לפניו רבונו של עולם אני והבל הבאנו דורון לפניך שלו קבלת ולי החזרת בפחי נפש. ממני אתה מבקשו והלא אינו מתבקש אלא ממך שאתה משמר את כל הבריות. א"ל הקב"ה אני מודיעך היכן הוא. אמר לפניו רבונו של עולם גדול עוני מנשוא לא יהא עוני גדול מששים רבוא שהן עתידין להכעיס לפניך במדבר וכיון שאומרים לפניך נושא עון מיד אתה מוחל להם שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך. באותה שעה אמר הקב"ה אם איני מוחל מיד אני נועל דלת בפני בעל תשובה מיד מחל לו הקב"ה מחצה. שבתחילה א"ל נע ונד תהיה בארץ ולפי שלא עשה תשובה שלמה כתיב וישב בארץ נוד. מכסה פשעיו לא יצליח זה קין. ומודה ועוזב ירוחם זה יהודה. ולפי שגרם יהודה לראובן שהודה לפיכך סמכו משה שנאמר יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה ועליהן כתיב אשר חכמים יגידו. יהודה אתה יודוך המליכו על אחיו זו מלכות דוד. ד"א יודוך למלוך עליהן בעולם הזה ובעולם הבא. ועמדו ממנו מלכים שנאמר ואלה תולדות פרץ רחבעם אביה אסא עד יכניה וכן לעולם הבא ודוד עבדי נשיא להם לעולם. ועוד משבט יהודה יצתה אלישבע אם הכהונה. ועוד משבט יהודה יצא נחשון ראש לנשיאים. ועוד במסעות היה ראשון ונסע דגל מחנה יהודה. ועוד משבט יהודה יצא בצלאל אלא שעשה המשכן וכל כליו. אחר מיתת יהושע שאלו מי יעלה לנו בתחילה ויאמר ה' יהודה יעלה. ומשבט יהודה יצא עתניאל ראשון לשופטים. ועוד משבט יהודה בועז. ועוד משבט יהודה יצא שלמה והוא בנה את בית המקדש. ועוד משבט יהודה יצא יהושפט ויותם ויאשיהו וזרובבל בן שלתיאל פחת יהודה ומלך המשיח. שלמה בנה בית ראשון זרובבל בנה בית שני ומלך המשיח עתיד לבנות בית המקדש. יהודה הרביעי לשבטים כגון דל"ת שהוא רביעי באל"ף בי"ת. וביום הרביעי ניתלו המאורות וכתיב במשיח וכסאו כשמש נגדי. ונוצלו מבניו ארבעה אחד מבור אריות ושלש מכבשן האש. דוד (הוא) אות רביעי הוא ראש וסוף שנאמר לא יסור שבט מיהודה וגו' וכתיב ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם וכתיב לעולם אשמר לו חסדי. וכשם שביום רביעי ניתלו המאורות כך יהודה נולד רביעי לשבטים. ויהודה נמנה ראש לשבטים בארבעה מקומות כנגד לידתו. ועוד כתיב בקרבן נחשון וקרבנו קערת כסף ובכולן כתיב קרבנו. הוסיף לנחשון ו' רמז ליהודה שיצאו ממנו שש צדיקים ויתברכו כל אחד ואחד בשש מדות. בדוד כתיב יודע נגן וגבור [חיל] ואיש מלחמה ונבון דבר [ואיש תאר] וה' עמו. וכתיב בדניאל חנניה מישאל ועזריה שש דברים ילדים אשר אין בהם כל מום וגו'. וכתיב בחזקיהו שש מדות ויקרא שמו פלא יועץ וגו' וכתיב בדניאל די רוח יתירא ביה וכתיב ביה מפשר חלמין ואחוית אחידן ומשרא קטרין. וכתיב במלך המשיח ונחה עליו רוח ה' וגו'. אמר יעקב יהודה בני גלוי וידוע לפני הקב"ה שאתה הצלת את יוסף מן המיתה שאלולי אתה הרגוהו שמעון ולוי ועכשיו תזכה שיודו לך אחיך שהצלת את יוסף מן המיתה ולא נטרדו אחיך לגיהנם. אף בעולם הבא תזכה שיקראו כולם על שמך יהודים. ידך בעורף אויביך. א"ל בני הקשית ערפך ובשת עצמך במעשה תמר תזכה שתהרוג אויביך בדבר שהוא נושקו על ערפו וזה הקשת. ידך בעורף אויביך איזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד העורף הוי אומר זה קשת. רבי אלעזר אומר ידיו רב לו איזו היא מלחמה שצריכה שתי ידים הוי אומר זה קשת:

אז ישיר משה זה שאמר הכתוב קוה קויתי ה' אמר ר' פנחס הכהן בשם ר' חמא אם קוית ולא בא חזור וקוה אמר דוד קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' אם בא קוויך יפה ואם לאו חזור וקוה. אמר דוד קוה קויתי (אל) ה' מתוך הקווי ויט אלי וישמע שועתי וישמע אלהים את נאקתם. ויעלני מבור שאון מטיט היון מטיט לבנים. ויקם על סלע רגלי שנתן לי בזת מצרים ובזת הים. כונן אשורי ויתן בפי שיר חדש אז ישיר משה מהו אז עשה הקב"ה לדורו של אנוש היבשה ים שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה' ולנו עשה הים יבשה באז אנו מקלסין אותו.

דבר אחר שהן אחרים לעובדיהם וכן הוא אומר הן יצעק אליו ולא יענהו ומצרתו לא יושיעו. רבי יוסי אומר אלקים אחרים למה נאמר שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר אילו נקראו בשמו כבר היה בהן צורך הרי נקראו בשמו ואין בהן צורך. אימתי נקראו בשמו בימי אנוש בן שת שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה' באותה שעה עלה אוקינוס והציף שלישו של עולם אמר הקב"ה אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם עצמכם אלהות אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא עצמי ה'. וכן הוא אומר הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו. רבי אלעזר המודעי אומר אלקים אחרים שהם מחדשים להם אלוהות בכל יום. הא כיצד היה לו של זהב ונצרך לו עושהו של כסף נצרך לו עושהו של נחשת וכן ברזל ושל בדיל ושל עופרת שנאמר חדשים מקרוב באו. רבי יצחק אמר אילו באנו לפרש כל שם אלילים לא היה מספיק להן כל עורות שבעולם. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר בוא וראה לשון שתפסה תורה, למולך כל שתמליכנו עליך אפילו קיסם אחד. רבי אומר אלקים אחרים שהן אחרונים למי שהוא אחרון במעשים ומי אחרון שבמעשים זה הקורא אותן אלוהות. על פני למה נאמר שלא ליתן פתחון פה לישראל לומר לא נצטוה על עבודת אלילים אלא מי שיצא ממצרים לכך נאמר על פני לומר לך מה אני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים אף אתה לא בנך ולא בן בנך לא תעבוד עבודת אלילים עד סוף כל הדורות:

דבר אחר שהן אחרים לעובדיהם וכן הוא אומר הן יצעק אליו ולא יענהו ומצרתו לא יושיעו. רבי יוסי אומר אלקים אחרים למה נאמר שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר אילו נקראו בשמו כבר היה בהן צורך הרי נקראו בשמו ואין בהן צורך. אימתי נקראו בשמו בימי אנוש בן שת שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה' באותה שעה עלה אוקינוס והציף שלישו של עולם אמר הקב"ה אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם עצמכם אלהות אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא עצמי ה'. וכן הוא אומר הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו. רבי אלעזר המודעי אומר אלקים אחרים שהם מחדשים להם אלוהות בכל יום. הא כיצד היה לו של זהב ונצרך לו עושהו של כסף נצרך לו עושהו של נחשת וכן ברזל ושל בדיל ושל עופרת שנאמר חדשים מקרוב באו. רבי יצחק אמר אילו באנו לפרש כל שם אלילים לא היה מספיק להן כל עורות שבעולם. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר בוא וראה לשון שתפסה תורה, למולך כל שתמליכנו עליך אפילו קיסם אחד. רבי אומר אלקים אחרים שהן אחרונים למי שהוא אחרון במעשים ומי אחרון שבמעשים זה הקורא אותן אלוהות. על פני למה נאמר שלא ליתן פתחון פה לישראל לומר לא נצטוה על עבודת אלילים אלא מי שיצא ממצרים לכך נאמר על פני לומר לך מה אני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים אף אתה לא בנך ולא בן בנך לא תעבוד עבודת אלילים עד סוף כל הדורות:

אמר רבי אחא אם שמש אדם את אשתו בימי נדתה הבנים לוקין בצרעת. כיצד שמש ביום ראשון לנדתה הבן הנולד מהן לוקה לעשר שנים. שמש עמה ביום שני לוקה לעשרים שנה. ביום שלישי לוקה לשלשים שנה. ביום הרביעי לוקה לארבעים שנה. ביום חמישי לוקה לשבעים כנגד שבעת ימי נדתה ואינו יוצא מן העולם עד שרואה פירותיו מקולקלין. אמר הקדוש ברוך הוא כביכול אין המדות הללו משלי כבר העדתי בך ואמרתי לך זאת תהיה תורת המצורע. זה שאמר הכתוב מות וחיים ביד לשון עסק אדם בתורה בלשונו זכה לחיים שהתורה עץ חיים היא למחזיקים בה והיא רפואתו של לשון הרע שנאמר מרפא לשון עץ חיים. ואם עסק אדם בלשון הרע מתחייב בנפשו למות שקשה לשון הרע משפיוכת דמים שכל מי שהורג אינו הורג אלא נפש אחד, ומספר לשון הרע הורג שלשה האומרו והמקבלו והנאמר עליו. דואג אמר לשון הרע על אחימלך בן אחיטוב ונהרג מות תמות אחימלך, נהרג שאול עמד נא עלי ומותתני כי אחזני השבץ קטיגוריא של נוב עיר הכהנים ואין שבץ אלא בגדי כהונה שנאמר ועשית משבצות זהב, ודואג נשתמד מעולם הזה ומעולם הבא שנאמר גם אל יתצך יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה. מי קשה המכה בחרב או מכה בחוץ, המכה בחרב אינו יכול להסית את חברו אאם כן קרב אצלו ונגע בו, והמכה בחץ אינו כן אלא זורק החץ ומכה אותו בכל שהוא רואה אותו, לכך נמשל מספרי לשון הרע כחץ שנאמר חץ שחוט לשונם מרמה דבר, ואומר בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה. ראה מה קשה לשון הרע שהוא קשה מגלוי עריות ומשפיכות דמים ומעבודה זרה. בגלוי עריות כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת. בשפיכות דמים כתיב ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא. בעולם הזה כתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה. ובלשון הרע כתיב יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. לשון הרע אין אדם מוציאו מפיו עד שהוא כופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. כביכול צווח על מספרי לשון הרע מי יקום לי עם מרעים מי יכול לעמוד בהן. וגיהנם צווחת אף אני איני יכולה לעמוד בו אמר הקדוש ברוך הוא אני מלמעלה ואתה מלמטה אני זורק בהן חצים מלמעלה ואת הופכת עליהם גחלים מלמטה שנאמר חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. ראה מה כתיב במרים ותדבר מרים ואהרן במשה וכתיב ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת וכתיב זכור אתאשר עשה ה' אלהיך למרים, והלא דברים קל וחומר ומה מרים שלא זכרה אלא באחיה שלא בפניו ולא נתכונה אלא להחזירו לאשתו כך, המספר לשון הרע על חברו על אחת כמה וכמה, מה כתיב למעלה מן הענין המר בנגע הצרעת. ואף אהרן שהיה כהן גדול נגעה בו שנאמר ויחר אף ה' בם אלא שאהרן נתרפא מיד, וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני שאמר לשון הרע על בוראו לפיכך נצטרע אמר כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו כל אומן שונא את חברו מן האילן הזה אכל וברא את עולמו אף אתם אכלו ממנו ותבראו עולמות. אמר ליה הקדוש ברוך הוא ספרת לשון הרע סופך ללקות שנאמר ויאמר ה'אל הנחש וגו', במה אררו בצרעת הסלעין שהם עליו היא צרעת. ולא עוד אלא כל בעלי מומין מתרפאין לעולם הבא והנחש אינו מתרפא שנאמר ארור אתה מכל הבהמה שהכל מתרפאין והוא אינו מתרפא שנאמר אז ידלג כאיל פסח וגו' אז תפקחנה עיני עורים זאב וטלה ירעו כאחד ונחש עפר לחמו שאינו מתרפא לעולם שהוא הוריד את הבריות לעפר. ומי גרם לו על ידי שאמר לשון הרע. וכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע שנאמר וינסו אותי עשר פעמים ולא שמעו בקולי:

דבר אחר ולקחתם לכם ביום הראשון הדא הוא דכתיב ויעלוזו שדי וכל אשר בו. יעלוז שדי זה העולם הזה דכתיב ויהי בהיותם בשדה. וכל אר בו אלו הבריות כמד"א לה' הארץ ומלואה. אז ירננו (כל) עצי יער אלו האילנות שהן עושין פירות. [כל עצי יער אלו האילנות שאין עושין פירות]. לפני ה' למה כי בא לשפוט בראש השנה. ארחץ בנקיון כפי במקח ולא בגזל. ואסובבה את מזבחך ה' לשמוע בקול תודה אלו הקרבנות. ולספר כל נפלאותיך אמר רבי אבין זה הלל שיש בו לשעבר ושי בו לדורות ויש בו לימות המשיח וישבו לימות גוג ומגוג ויש בו לעתיד לבוא. יש בו לשעבר בצאת ישראל ממצרים. וישבו לדורות לא לנו. ויש בו לימות המשיח אהבתי כי ישמע ה'. כל גוים סבבוני לימות גוג ומגוג. אלי אתה ואודך לעתיד לבוא.

והייתם נקים וגו'. תנו רבנן בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד וכו', אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד, אמרו להם יודעים היו של בית אבא שבית המקדש עתיד ליחרב שמא ילמד בו אדם שאינו הגון וילך ויעבוד עבודת אלילים בכך, ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח שמעולם לא נמצא פת נקיה ביד בניהם שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים הן נזונים לקיים מה שנאמר והייתם נקים מה' ומישראל. בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטרת ולא רצו ללמד וכו' (כדלעיל), ועל דבר זה מזכירים אותן לשבח, שמעולם לא יצאה כלה מבוסמת מבתיהם שלא יאמרו ממעשה הקטרת הן מתבסמין לקיים מה שנאמר והייתם נקים וגו'. שנו רבותינו אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפלין ולא בקמיע שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני, ושמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר. תנא קווץ לא יתרום מפני החשד, הגזברין מפשפשים היו בקילקין ומדברים היו עמו בשעה שנכנס ובשעה שיוצא, וימלא פומיה מוי. מ"ט אמר רבי תנחומא מפני הברכה. ר' שמואל בר נחמן אמר בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שצריך האדם לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום. בתורה מנין והייתם נקים מה' ומישראל. בנביאים אל אלקים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע. בכתובים מנין ומצא חן ושכל טוב וגו'. אם יעברו וגו', רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמר ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד וגו' ואם לא יעברו. רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאמרו שאלמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו. שפיר קאמר ליה ר' חנינא בן גמליאל לרבי מאיר. אמר לך רבי מאיר אי סלקא דעתך לאו לתנאי כפול הוא דאתא ניכתוב רחמנא ונאחזו בתוככם, בארץ כנען למה לי, ש"מ לתנאי כפול הוא דאתא. ורבי חנינא בן גמליאל, אמר לך, אי לא כתיב בארץ כנען הוה אמינא ונאחזו בתוככם בארץ גלעד אבל בארץ כנען כלל וכלל לא. ורבי מאיר, בתוככם כל היכא דאית לכו משמע. בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב וגו', אלא לר' חנינא בן גמליאל למה לי, סלקא דעתך אמינא אם תיטיב אגרא ואם לא תיטיב לא אגרא ולא (צערא) [דינא] קא משמע לן. בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב אז תנקה מאלתי, אלא לרחב"ג למה לי, איצטריך סד"א היכא דניחא לה לדידה ולא ניחא להו לדידהו ניתי בעל כרחייהו קמ"ל. אם לא תאבה האשה [ל"ל איצטריך] סד"א היכא דניחא להו לדידהו ולא ניחא לה לדידה ניתי בעל כרחה קמ"ל. בשלמא לר' מאיר היינו דכתיב אם בחקותי תלכו וגו' [ואם בחקתי תמאסו, אלא לרחב"ג ל"ל, איצטריך סד"א אם בחקתי תלכו וגו'] ברכה, ואם בחקתי תמאסו לא ברכה ולא קללה קמ"ל. בשלמא לרחב"ג היינו דכתיב אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי, אלא לר"מ חנקי מיבעי ליה, א"ר תנחום הנקי כתיב. בשלמא לר"מ היינו דכתיב הנקי, אלא לרחב"ג למה לי, איצטריך סד"א אם לא שכב הנקי ואם שכב לא הנקי ולא חנקי אלא איסורא בעלמא הוא קמ"ל. בשלמא לר' מאיר היינו דכתיב הוא יתחטא בו ביום השלישי וגו', אלא לרחב"ג למה לי, איצטריך סלקא דעתך אמינא מצות [הזאה] בשלישי ובשביעי והיכא דעבד בחד מינייהו עבד קמ"ל. והזה הטהור על הטמא למה לי, איצטריך סלקא דעתך אמינא שלישי למעוטי שני הוא דאתא, שביעי למעוטי ששי דקא ממעט בימי (טומאה) [טהרה] אבל היכא דעבד (ברביעי) [בשלישי] ובשמיני דקא מפיש ימי (טומאה) [טהרה] שפיר דמי קמ"ל. וחטאו ביום השביעי למה לי, איצטריך סד"א ה"מ לקדשים אבל לתרומה בחד נמי סגי קמ"ל. ר"מ בעי תנאי כפול ותנאי קודם למעשה ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחד. גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה (אבל) [אפילו] נותן לו חברו מעות שהוא חייב לו אפילו מצא מעות בדרך אינו רשאי ליטלן, משום שנאמר והייתם נקיים וגו':

ושמתם את דברי אלה. מגיד שנמשלו דברי תורה לסם חיים. משל למלך שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו בני כל זמן שרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה ניזוק ואם אתה מעבירה הרי אתה מעלה נומי, כך אמר להם הקב"ה לישראל בני בראתי לכם יצר הרע בראתי תורה תבלין כל זמן שאתם עוסקין בה אין יצה"ר שולט בכם שנאמר הלוא אם תיטיב שאת, ואם אין אתם עוסקין בה אתם נמסרין בידו שנאמר ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, ולא עוד אלא שמשאו ומתנו בך שנאמר ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו שנאמר ואתה תמשל בו, ואומר אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך. רע הוא יצר הרע מי שברא אותו עמיד עליו שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו: