Quotation_auto על ויקרא 12:4

לו הן הלוקין טמא שאכל את הקודש והנכנס למקדש בטומאה. בלמא הנכנס למקדש טמא כתיב עונש וכתיב אזהרה. עונש דכתיב את מקדשה' טמא אזהרה דכתיב וישלחו מן המחנה ולא יטמאו את מחניהם. אלא טמא שאכל את הקדש בלמא עונש דכתיב והנפש אשר תאכל בשר מזבח הלשמים אשר לה' וטמאתו עליו ונכרתה. אלא אזהרה מנא לן אמר ר"ש בן לקיש א"ק בכל קדש לא תגע. ור' יוחנן אמר תני ברדלא אתיא טמאתו טמאתו כתיב הכא וטמאתו עליו וכתיב התם עוד טמאתו בו מה להלן ענש והזהיר אף כאן ענש והזהיר. בשלמא ר"ש בן לקיש לא קאמר כר' יוחנן משום דלא גמיר ג"ש. אלא רבי יוחנן מ"ט לא אמר כר"ל. אמר לך ההוא בכל קדש לא תגע אזהרה לתרומה הוא דאתא. ור"ל אזהרה לתרומה מנאליה. נפקא ליה מאיש איש מזרע אהרן וגו' איזהו דבר ששוה בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה. ואידך ההוא לאכילה האי לנגיעה. ור"ל האי בכל קדש להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לטמא שנגע את הקדש. דאיתמר טמא שנגע בקדש ר"ל אמר לוקה ר' יוחנן אמר אינו לוקה. ר"ש ב"ל אמר לוקה בכל קדש לא תגע. ר' יוחנן אמר אינו לוקה ההוא אזהרה לתרומה הוא דאתא. ור"ל אמרלך טמא שנגע בקדש מדאפקיה רחמנא בלשון נגיעה. אזהרה לאוכל מדאיתקש קדש למקדש. ואכתי לר"ל להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לטמא שאכל בשר קדש לפני זריקה דר"ל אמר לוקה ל"ש לפני זריקה ל"ש לאחר זריקה. ר"י אמר אינו לוקה ר"י לטעמיה דאמר אתיא טמאתו וכי כתיבה טומאה אחר זריקה הוא דכתיבא, ההוא מבכל קדש נפקא. תניא כוותיה דר"ל לא תגע אזהרה לאוכל. או אינו אלא אזהרה לנוגע, כשהוא אומר ואל המקדש לא תבא מקיש מקדש לקודש מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף קדש דבר שיש בו נטילת נשמה ואי בנוגע מי איכא נטילת נשמה אלא לאו באכילה ונכרתה הנפש ולא הצבור. ההיא ולא אנוס ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה, מעמיה ועמיה בשלום, יכול יהאטמא מטמא את הטהור לקדש במשא ת"ל כי תגע במגע מטמא ואין מטמא במשא:

בכל קדש לא תגע יכול במעשר ת"ל ואל המקדש לא תבא מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף קודש דבר שיש בו נטילת נשמה יצא מעשר שאין בו נטילת נשמה, אי מה מקדש הנכנס בו בטומאה ענוש כרת אף קודש האוכלו בטומאה ענוש כרת יצאת תרומה, ת"ל בכל קדש לרבות את התרומה, אי מה קדש משמע נגיעה אף מקדש משמע נגיעה מנין שלא תכנס בגלוטנקא, תלמוד לומר ואל המקדש לא תבא, עד מלאת ימי טהרה לרבות את היולדת נקבה, תניא גגין הללו אין אוכלין שם קדשי קדשים ואין שוחטין שם קדשים וטמא שנכנס דרך גגין להיכל פטור שנאמר ואל המקדש לא תבא דרך ביאה אסרה תורה:

טמא שאינו אוכל בתרומה מנא לן אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל אמר קרא איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב וגו' איזהו דבר שהוא שוה בזרעו של אהרן הוי אומר זה תרומה, ואימא חזה ושוק אינה בחוזרת, תרומה נמי אינה בחללה, חללה לאו זרעא דאהרן היא וממאי דהאי עד אשר יטהר עד דעביד הערב שמש אימא עד דמייתי כפרה, לא סלקא דעתך דתנא רבי ישמעאל בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר הכתוב מדבר דומיא דטמא נפש דלאו בר כפרה הוא, ואימא הני מילי דלאו בר כפרה אבל דבר כפרה עד דמייתי כפרה, ותו הא דתניא טבל ועלה אוכל במעשר, הערב שמש אוכל בתרומה, הביא כפרתו אוכל בקדשים מנא לן, אמר רב חסדא תלתא קראי כתיבי ולא יאכל מן הקדשים וגו' הא רחץ טהור וכתיב ובא השמש וטהר וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה כאן לקדשים, ואיפוך אנא, מסתברא תרומה עדיפה שכן מחפ"ז, אדרבה מעשר עדיף שכן הדס ט"ב אפילו הכי מיתה עדיפא, רבא אמר בלא מיתה עדיפא נמי לא מצית אמרת, אמר קרא נפש איזהו דבר ששוה בכל נפש הוי אומר זה מעשר, ואכתי ה"מ דלאו בר כפרה אבל דבר כפרה עד דמייתי כפרה, אמר אביי תרי קראי כתיבי ביולדת ובמלאת ימי טהרה כיון שמלאו ימי טהרה וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן לתרומה כאן לקדשים, ואיפוך אנא מסתברא קדש חמור שכן פנ"ק עכ"ס, אדרבה תרומה חמורה שכן מחפ"ז, הנך נפישן, רבא אמר בלא הנך נפישן נמי לא מצית אמרת אמר קרא וכפר עליה הכהן וטהרה טהרה מכלל דהיא טמאה ואס"ד בקדשים איקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל אלא שמע מינה בתרומה, ומי מצית אמרת תרומה כתיבא הכא והתניא בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה מנין ת"ל אשה, גיורת ושפחה בני מיכל בתרומה נינהו, אלא קרא מילי מילי כתיב, ותלתא קראי בתרומה למה לי, צריכא דאי מעד אשר יטהר לא ידענא במאי, כתב רחמנא ובא השמש וטהר ואי כתב רחמנא ובא השמש וטהר הוה אמינא דלאו בר כפרה נינהו אבל דבר כפרה אימא עד דמייתי כפרה, כתב רחמנא עד מלאת וגו', ולהך תנא דפליג עליה דר' ישמעאל דאמר בזב שלש ראיות ובמצורע מוחלט הכתוב מדבר והאי עד אשר יטהר עד דמייתי כפרה תרי קראי בקדשים למה לי, צריכא דאי כתב רחמנא ביולדת משום דמרובה טומאתה אבל בזב אימא לא, ואי כתב רחמנא בזב דלא הותר מכללו אבל יולדת אימא לא צריכא, במים וטמא עד הערב למה לי, א"ר זירא לנגיעה דתניא וטמא יכול לכל תלמוד לומר וטהר, אי וטהר יכול לכל ת"ל וטמא, הא כיצד כאן למעשר וכאן לתרומה, ואיפוך אנא מסתברא כי היכי דחמירא אכילה דתרומה מאכילה דמעשר הכי נמי חמירא נגיעה דתרומה מנגיעה דמעשר, ואיבעית אימא נגיעה דתרומה מהכא נפקא בכל קדש לא תגע וכו' כדלעיל: