Quotation_auto על איוב ד:10

ולזה תמצא שרמז הנביא באומרו שמעו את הדבר הזה אשר דבר ה' עליכם בית ישראל על כל המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים לאמר. שהיה הנביא רוצה לומר לישראל איך הם קשורים ודבקים בה'. עד שבסבת הטובים שבהם מתיחדים הדברים ומתקשרים אלו באלו. ולזה חזר לומר על כל המשפחה אשר העליתי. לרמוז שאע"פ שהדבר ראוי לכל בית ישראל. יותר ראוי לטובים ולדבקים שהם המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים אשר הם זרע קדש בלי עירוב. ואמר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וגו'. לרמוז כי השם רוצה לדבקם אליו כאשר ידבק האזור אל מתני האיש. ולכן פוקד עליהם את כל עונותיהם. בענין שיהיו נקיים וטהורים ראויים לדיבוק האלהי ולקשור הדברים אלו באלו. כאומרו והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני. ואמרו רז"ל הוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה וכו'. בענין שנשמת שדי תבינם לקשר עליונים בתחתונים. ולכן רצה השם לצרפם וללבנם ולטהרם מעונותיהם. בענין שיהו דומים לו יתברך כאומרו ולדבקה בו. ולכן סמך מיד הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו. לרמוז על הקישור הנזכר. ושם משלים לזה ואמר הילכו שנים יחדיו. כי אי אפשר שיהיו שני בני אדם אהובים אם לא יהיה דבר מה ביניהם לקשרם וזהו בלתי אם נועדו. וכן השם יתברך ידע את ישראל וחבבם מכל משפחות האדמה. נראה שקישור ודיבוק מה יש ביניהם שמקשרם ומיחדם. ושם משל אחר ואמר הישאג אריה ביער וטרף אין לו. שנראה שיש דמיון וקשור מה בין שאגת אריה וקול הכפיר הטריפה. כי האריה והכפיר כששואגים בקולם נשמעת קולם למרחוק ומפחדתם עומדת הטריפה במקומה עד שטורפים אותה. וכן התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה וגו'. נראה שיש דמיון וקישור מה בין הצפור ובין הפח אחר שלא יעלה פח מן האדמה בלתי אם לכד. וכן אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. שנראה שיש קישור ודמיון בין השופר ובין העם. וזה מצד קול השופר שמחברם והעם מקבלים פחד וחרדה מקול השופרות וכו'. ואם כן מכאן תוכל להוציא כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. וזה מצד הקישור וההדמות שיש בין השם יתברך ובין חסידיו. ואחר שזה דבר ברור ובחון בדברים של מטה שיש דבר מה שמקשרם. כל שכן בדברים של מעלה. וזה שאמר אריה שאג מי לא יירא ה' אלהים וכו'. כלומר אחר שהאריה בשאגתו ובקולו לוכד הטריפה ממוראו ומפחדו. אם ה' אלהים דבר בקדשו ובקולו מי לא ינבא. נראה מכל זה שהדברים מקושרים עליונים בתחתונים ותחתונים בעליונים. בענין שכל העולמות קשורים אלו באלו. ולכן ראה יעקב בחלומו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. להורות שהעולם התחתון קשור בעולם העליון. וכל זה מצד דיבוק החסידים בשם יתברך בתפלתם ובמחשבתם. כמו שקרה ליעקב כי מצד מחשבתו ותפלתו בא לו החלום ברוב ענין לתקן תלונתו ולהצילו מרעתו. ולפי שהוא היה מצטער על עצמו ועל זרעו כי מה שאירע לאבות סימן לבנים בראות אותם רחוקים ורמוסים כעפר הארץ. ראה סולם מוצב ארצה שזה רמז על בניו שיש בהם מעלות מעלות כמו בסולם. והם רמוסים בגלות ושביה ארצה מצרים. וזהו סולם מוצב ארצה. אבל ראה כי בסוף יעלו משפלותם ויגיע לשמים שיאם. וזהו וראשו מגיע השמימה כאומרו ובני ישראל יוצאים ביד רמה. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אלו משה ואהרן שנקראו מלאכי אלהים שבאמצעותם יצאו. וזהו עולים ויורדים ר"ל הולכים ושבים כאומרו ויצא משה ואהרן אל פרעה:

ואני הנני מביא הנני מסכים לדברי מלאכים שאמרו מה אנוש כי תזכרנו. את המבול מים על הארץ מים היו וכיון שהיו יורדין על הארץ היו נעשין מבול. כל אשר בארץ יגוע יצמוק. והקימותי את בריתי אתך ברית אתה צריך. הגבורים אחד מהן היה נותן את רגלו על התהום וסותמו ונותן ידו על חלון וסותמו והיה בא ליכנס לתיבה והיו רגליו מתערכלות הדא הוא דכתיב הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם ארי היה בא ליכנס לתיבה והיו שניו קהות הדא הוא דכתיב שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו. ברית אתה צריך מפני פירות שאתה כונס שלא יעפשו ושלא ירקבו ושלא ישתנו. ובאת אל התיבה אמר ר' חייא בר אבא נגר היית ואילולי בריתי שהיתה אתך לא היית יכול לכנוס הדא הוא דכתיב והקימותי את בריתי אתך אימתי כשבאת אל התיבה. אתה ובניך ר' יהודה בר סימון ור' חנין בשם רב שמואל בר יצחק נח כיון שנכנס אל התבה נאסר לו פריה ורביה הדא הוא דכתיב אתה ובניך לעצמן ואשתך ונשי בניך לעצמן בחסר ובכפן גלמוד אם ראית חסרון בא לעולם הוי רואה את אשתך כאילו היא גלמודה שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה. אמר ר' הונא וליוסף יולד שני בנים אימתי בטרם תבוא שנת הרעב. כיון שיצא התיר לו הקב"ה הדא הוא דכתיב צא מן התבה אתה ואשתך. ואתה קח לך מכל מאכל רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו דבילה. תני משום ר' נחמיה רוב מכניסו דבילה. רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו זמורות לפילים חצובות לצבאים זכוכיות לנעמיות. רבי לוי אומר הכניס עמו זמורות לנטיעה יחורים לתאנה גרופיות לזיתים. על דעתיה דרבי אבא בר כהנא והיה לך ולהם דבר שהוא לך ולהם על דעתיה דרבי לוי והיה לך ולהם אתה עיקר והם טפלים לך. ואספת אליך אין אדם כונס דבר אלא אם כן היה צריך לו. ויעש נח זה שיכון לעשית התיבה. ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אותך ראיתי צדיק לפני מצינו שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו. שלא בפניו מהו אומר נח איש צדיק תמים היה בפניו מהו אומר צדיק לפני בדור הזה. מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגו' איש ואשתו אישות לבהמה מי איכא אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן מאותן שלא נעבדה בהן עבירה. מנא ידע אמר רב חסדא העבירן לפני התיבה כל שהתיבה קולטתן בידוע שלא נעבדה בהן עבירה ר' אבהו אמר מאותן הבאים מאליהם. אמר ר' יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם מפיו דבר מגונה שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה שנאמר ומן הבהמה אשר איננה טהורה. רב פפא אמר תשע שנאמר כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור. רבינא אמר עשר וי"ו דטהור. רב אחא בר יעקב אמר י"ו שנאמר כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור. תנא דבי ר' ישמעאל לעולם ידבר אדם בלשון כבוד שהרי בזב קראו מרכב ובזבה קראו מושב. ואומר ותבחר לשון ערומים. מאי ואומר וכי תימא הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן לא תלמוד לומר ותבחר לשון ערומים. וכי תימא הני מילי בדרבנן אבל במילי דעלמא לא תלמוד לומר ודעת שפתי ברור מללו. ובאשה לא כתיב מרכב והכתיב ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה התם משום ביעתותא דגמל אורחיה הוא. והכתיב ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם התם משום בניו אורחיה הוא. והכתיב והיא רוכבת על החמור התם משום ביעתותא דליליא אורחא הוא ואיתימא ביעתותא דליליא ליכא מיהו וכו'. ובאורייתא מי לא כתיב טמא אלא כל היכא דכי הדדי נינהו משתעי בלשון כבוד כל היכא דנפישי מילי משתעי בלשון קצרה דאמר רב הונא משום ר' מאיר לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. והא רוכבת ויושבת דכי הדדי נינהו וקאמר. רכבת כתיב. הנהו תרי תלמידי דהוו בשיבבותא דרב ויתבי קמיה חד אמר שויתן להא שמעתא כ

בני אם ערבת לרעך אמר רבי חנינא ברח מן שלש והדבק בשלש ברח מן הפקדונות ומן המאונים ומלעשות ערבות בין אדם לחבירו והדבק בחליצה ובהיתר נדרים ובהבאת שלום בין אדם לחבירו. אמר ר' שמעון בר אבא לית שמיה פקדון אלא פוק דין. ד"א בני אם ערבת לרעך זה יהודה שנאמר אנכי אערבנו. נוקשת באמרי פיך אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים. עשה זאת אפוא בני והנצל התרפס בעפר רגליו. ורהב רעך המליכהו עליך. ויגש אליו יהודה כי הנה המלכים נועדו זה יהודה ויוסף שנתועדו יחדו. עברו יחדו זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה. המה ראו כן תמהו ויתמהו האנשים איש אל רעהו. נבהלו נחפזו ולא יכלו אחיו לענות אותו וגו'. רעדה אחזתם אלו השבטים אמרו מלכים מדיינים זה עם זה מאי איכפת לנו. ויגש אליו יהודה אחד באחד יגשו זה יהודה ויוסף. ורוח לא יבוא ביניהם אלו הן השבטים אמרו המלכים וגו'. תפוחי זהב במשכיות כסף תרגם עקילס הגר חזורין [דדהב] בגו דסקרין [דכסף]. דבר דבור על אפניו מה האופן מראה פנים בכל צד כך היו דבריו של יהודה נראין לכל צד בשעה שדיבר עם יוסף. ויגש אליו יהודה מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה משל לבור שהיו מימיה יפין ועמוקין ולא היה בריה יכולה לשתות הימנה בא אחד וקשר חבל בחבל ונימא בנימא ודלה ושתה הימנה התחילו הכל דולין ושותין הימנה כך לא זז יהודה משיב דבר ליוסף עד שעמד על לבו. ויגש אליו יהודה הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר [חורש] זה יהודה ארכיב אפרים יחרוש יהודה. בקוצר זה יוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים. ודורך ענבים זה יהודה כי דרכתי לי יהודה. במושך הזרע זה יוסף שמשך זרעו של יעקב והורידן למצרים. והטיפו ההרים עסיס אלו השבטים אמרו מלכים וכו'. ויגש אליו יהודה החכמה תעוז לחכם אמר ר' יוחנן בשעה שתפס יוסף את בנימין א"ל יהודה בנימין אתה תפוס ושלום יש בבית אבא מיד כעס יהודה ושאג בקול רם והלך קולו ארבע מאות פרסה עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ושאגו שניהם יחד ובקשו ארץ מצרים להפך. עליהם אמר איוב שאגת אריה זה יהודה שנאמר גור אריה יהודה. וקול ליש זה חושים בן דן שנאמר ולדן אמר דן גור אריה. ושני כפירים נתעו אלו גבורי יוסף וכיון שצעק יהודה נשרו שניהם של כולם. אמר ר' לוי אף אחיו כיון שראו יהודה כועס אף [הם ] נתמלאו חמה ובעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים שנאמר ליש אובד מבלי טרף ובני לביא וגו'. ליש אובד מבלי טרף זה יהודה שמסר עצמו על בנימין אמר שמא ימחול לי הקב"ה אותו עון שאמרתי לאבא טרף טרף יוסף. ובני לביא יתפרדו אלו אחיו שנתמלאו חמה על יוסף. כיון שראה יוסף סימנין של יהודה שהוא כועס מיד נזדעזע ואמר אוי לי שמא יהרגני ומהו סימנין של יהודה עינו של ימין זולגת דם ויש אומרים חמשה לבושים היה לבוש ונימא היתה לו בלבו וכיון שהיה כועס היתה קורעת כולן ויוצאת. מה עשה יוסף באותה שעה אותו עמוד של אבן שהוא יושב עליו בעט בו ועשאו גל של צרורות אמר יהודה גם זה גבור כמותנו. באותה שעה אחז יהודה החרב וביקש לשלפה ואינה נשלפת. אמר בודאי ירא שמים הוא זה לכך נאמר החכמה תעוז לחכם זה יוסף. מעשרה שליטים אלו עשרת אחיו. ויגש אליו יהודה רבי יהודה אומר הגשה למלחמה כמה דאת אמר ויגש יואב והעם אשר אתו למלחמה. רבי נחמיה אומר הגשה לפיוס כמה דאת אמר] ויגשו בני יהודה אל יהושע לפייסו ורבנן אמרי הגשה לתפלה ויגש אליהו. רבי אלעזר פשט להון אם למלחמה אני בא אם לפיוס אני בא ואם לתפלה אני בא. רבי מאיר אומר אין ויגש אלא לשון שלום שנאמר ויגשו וגו' וישאל להם לשלום. ר' יהודה אומר אין ויגש אלא לשון תנחומין שנאמר ויגש וישק לו. רבי נחמיה אומר אין ויגש אלא לשון קרבן שנאמר ויגש את פר החטאת. רבי יוסי אומר אין ויגש אלא לשון נזיפה שנאמר ויאמרו גש הלאה. רבי נתן אומר אין ויגש אלא לשון משמוש שנאמר גשה נא ואמשך בני. ויאמר בי אדוני בי ולא בו. אם למלחמה אנא טב. ואם לשמשא אנא טב. ואם למפצע קיסין אנא טב. ד"א בי אדוני בייא את מעביר עלינו אתמול אמרת לנו הורידהו אלי ואשימה עיני עליו זו הוא שימת עין זו היא סמיות עין בנימוסות שלנו כתיב ואם אין לו ונמכר בגנבתו וזה יש לו לשלם. ידבר נא עבדך דבר יכנסו דברי באזניך זקנתו של זה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וכל ביתו בנגעים. הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת. אמו של זה לא מתה אלא מקללתו של אבא עם אשר תמצא את אלקיך לא יחיה הזהר שלא תחול בך קללה אחת ואותו האיש מת. שנים ממנו נכנסו לכרך גדול והחריבוה בעבור נקבה אחת וכאן בשביל זכר על חיבת עין בא על אכסניא של הקב"ה שנאמר ובין כתפיו שכן על אחת כמה וכמה. ידבר נא עבדך דבר דבר אני מוציא מפי ומכניס דבר בנא. בשעה שהיה יהודה מעלה חמה היה מכניס עששיות של ברזל לתוך פיו ומוציאן אבק כי כמוך כפרעה מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף אתה גוזר ואינו מקיים. ומה פרעה להוט אחר זכרים אף אתה להוט אחר זכרים ומה פרעה מלך ואת שני לו אף אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו. ואם אני שולף חרבי ממך אני מתחיל ובפרעה אני מסיים. אילו אמר מפרעה אני מתחיל ובך אני מסיים היה מניחו. כיון שאמר ממך אני מתחיל רמז למנשה ורפש חד רפש וזעת כל הפלטין. אמר דין רפש מדבית אבא כיון דחמא כן שרי משתעי רכיכין אדוני שאל את עבדיו. ד"א ויגש אליו יהודה נכנסו לתוכחות אמר יהודה לנפתלי קפוץ וראה כמה שווקים יש במצרים קפץ וראה אמר שנים עשר שווקים אמר כל אחד ואחד יחריב שלו ואני אחריב שלשה. א"ל יוסף מצרים לא כשכם אם תחריב מצרים תחריב את כל העולם דכתיב כגן ה' כארץ מצרים. כי כמוך כפרעה אם אשלוף חרבי אהרוג את כל מצרים אמר יוסף אם אתה מוציאה אכרוך אותה על צוארך. א"ל יהודה אני פותח פי ובולעך א"ל יוסף אם תפתח את פיך אני סותמו באבן. א"ל אם אלך אל אבי מה אומר לו. אמור לו הלך החבל אחר הדלי. התחיל יהודה כועס שלא הבין החידה שגר יוסף לפרעה שישלח לו שלש מאות גבורים אמר בשבועה שבשקר דן אותנו. א"ל יוסף שקר לשקרי בשקר העליתם לאחיכם בבור. אמר ליה יהודה נור דשכם דליק בלבי. אמר נור דתמר כלתך אנן מנהרין. א"ל תגרום שאצבע שוקי מצרים בדם. א"ל נהוגים אתם בדבר שצבעתם הכתנת בדם. כיון שראה יוסף שרצה להחריב מצרים נתודע לאחיו ביקשו להרגו בא מלאך ופזרן בארבע פנות הבית. צוח יהודה קול אחד ונפלו כל שרי מצרים והפילו החיות ויוסף נפל מן הספסל ונפלו שיניהם של שלש מאות גבורים והפכו פניהם ולא חזרו עד יום מותן אף פרעה נפל מכסאו שנאמר והקול נשמע בית פרעה: