מַשְׂגִּ֣יא לַ֭גּוֹיִם וַֽיְאַבְּדֵ֑ם שֹׁטֵ֥חַ לַ֝גּוֹיִ֗ם וַיַּנְחֵֽם׃
צרור המור
ואמר וה' הולך לפניהם יומם. להורות שאע"פ שלמעלה אמר ולא נחם אלהים. והזכיר ג' פעמים אלהים שהוא מדת הדין. זה היה כנגד מצרים להפרע מהם מג' דברים שעשו לישראל. בממונם בגופם ובנפשם כמו שכתבנו למעלה. ולזה הוצרך כאן ג' פעמים אלהים שהוא מדת הדין. זה היה כנגד מצרים להפרע מהם מג' דברים כנגדם. אבל לישראל וה' הולך לפניהם יומם במדת רחמים. אח"כ אמר וישובו ויחנו. כדי להטעות למצרים ולהפרע מהם בים. כמו שהשליכו בניהם ליאור ושילקו בגופם ובממונם. ולכן אמר לפני בעל צפון שנשאר מכל אלהי מצרים. ובו קשרו לישראל שלא יוכלו לצאת. וזהו משגיא לגוים ויאבדם. וכן הביאו במדרש הנעלם שהיה מקום אחד שהיו הולכים שם עורים ופסחים והיו מתרפאים. ויהודי אחד היה לו בן א' נכה רגלים והוליכו לשם בין העורים. ובחצי הלילה ראה שד אחד שהיה מביא בידו פך של שמן ומשים עליהם ומתרפאים. וכשהגיע לבנו לא משחו. א"ל אביו למה לא תעשה כזה לבני. והשיב לו לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא מה היוצר סותר ובונה. כן הקב"ה סותר ובונה מוחץ ורופא. ואלו הרשעים אינם חלק ה'. וזהו כדי לאבדם. ואיני עושה להם רפואה אלא שהגיע זמנם להתרפאות. כד"א וחלאים רעים ונאמנים. מאי ונאמנים שהם נאמנים עד הזמן שנצטוו להשלים שליחותם. ולכן בכאן להטעות את פרעה שאמר נבוכים הם בארץ. כי בעל צפון אסרם וקשרם בענין שלא יוכלו לצאת. צוה להם וישובו ויחנו לפני פי החירות: