Quotation_auto על איוב כב:28

ואמר וזאת הברכה. להורות על מעלת זאת הברכה. שהיא קשורה בברכת יעקב. וכל ברכותיו של משה היו מעין ברכותיו של יעקב. וזהו וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב. כלומר ראוי הוא שישכנו ישראל בטח בדד. אחר שאלו הנביאים הסכימו ברכותיהם אלו עם אלו. וזהו עין יעקב. כלומר שברכות משה היו מעין ברכותיו של יעקב. וכמו שאמרו במדרש תילים את מוצא במה שסיים יעקב ברכותיו דכתיב וזאת אשר דבר להם אביהם. פתח משה דכתיב וזאת הברכה. ובמה שסיים משה ברכותיו דכתיב אשריך ישראל. פתח דוד דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך. וזה להורות על מעלת תורתינו איך כל דבריה קשורות אלו באלו. ולא דברי התורה בלבד. אלא אפילו דברי הנביאים. והמדברים ברוח הקדש. קשורות בדברי התורה. ולכן אמרו כי במה שסיים יעקב פתח משה. ובמה שסיים משה פתח דוד. וזה להורות על מעלת התורה. שכל דבריה קשורים כשלהבת קשורה בגחלת. ולהורות על אושר ישראל מצד התורה. וזהו אשריך ישראל. כולכם בכלל. ובא דוד ואמר שאפילו האיש היחידי מאושר בתורה. וזהו אשרי האיש ואחר כך אשרי העם שככה לו. וכן מצאתי במדרש עין יעקב כברכה שברכן יעקב אביהן והיה אלהים עמכם אל ארץ דגן ותירוש. כברכה שברכו יצחק את יעקב ורוב דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל. כמה דאת אמר ויתן לך האלהים מטל השמים וכו'. דבר אחר עין יעקב. כברכה שבירך יעקב את השבטים באותו ענין ברכן משה. את מוצא שיעקב קנתר לראובן ואמר לו שיהא מרוחק עד שיבא משה ויקרבנו ויתירנו. דכתיב יצועי עלה זה משה דכתיב ביה ומשה עלה אל האלהים. וכן עשה משה התפלל על ראובן וקרבו דכתיב יחי ראובן. קנתר לשמעון ולוי והפיצם בין השבטים דכתיב ואפיצם בישראל. וכן משה לא בירך לשמעון אבל סמכו ליהודה. שנאמר שמע ה' קול יהודה ואין שמע אלא שמעון. רמז שבני יהודה יתנו לו מחלקם. הדא הוא דאמרינן מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון. וכן ללוי לא ניתן לו חלק בארץ אלא ברכו בקרבנות. וע"י הקרבנות היו נפוצים בכל ישראל לבקש מתנות כהונה. בירך ליהודה ידך בעורף אויביך. וכן בירכו משה ידיו רב לו וגו'. יעקב בירך זבולון בסחורות הים ויששכר בתורה. דכתיב זבולון לחוף ימים ישכון. יששכר חמור גרם. ואף משה ברכן שמח זבולון ואומר כי שפע ימים יינקו. ברך לדן כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטים זה יהודה. אף משה קראו גור אריה כמו ליהודה. בירך לגד גדוד יגודנו כשיוצאים למלחמה היו הרוגיהן ניכרים מהראש עם הזרוע. וכן משה אמר וטרף זרוע אף קדקד. בירך לאשר שיהיה שמן רב בגבולו שנא' מאשר שמנה לחמו. וכן ברכו משה וטובל בשמן רגלו. בירך לנפתלי אילה שלוחה שארצו מבורכת. וכן ברכו משה ומלא ברכת ה'. יעקב בירך ליוסף ברכות שמים מעל וגו'. וכן ברכו משה שנאמר ממגד שמים מטל. יעקב בירך לבנימין שתהא השכינה שורה בגבולו שנאמר בנימין זאב יטרף. וכן ברכו משה שנאמר ידיד ה'. הוי ותגזר אומר ויקם לך. כמו שגזר יעקב. כן קיים הקב"ה ע"י משה ע"כ. הרי לך מפורש איך נקשרה נבואת משה בנבואת יעקב. ואיך שניהם הסכימו בדבר הברכה הזאת. ולכן התחיל משה במלת זאת. להורות כי זאת אות הברית היא שכינה הנמצאת ומרחפת על בניה כקן צפור בעת אלו הברכות. והיא הסכימה עמהם וזה כטעם בזאת יבא אהרן אל הקדש. וזהו וזאת הברכה. כי היא נקראת הברכה התחתונה בדרך התחתונה:

וילך איש מבית לוי להיכן הלך שהלך בעצת בתו. תנא עמרם גדול הדור היה כיון שראה שאמר פרעה כל הבן הילוד אמר לשוא אנו עמלים. עמד וגרש את אשתו עמדו כולן וגרשו את נשותיהן. אמרה לו בתו אבא גזירתך קשה [משל פרעה] שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גוזר על הזכרים ועל הנקבות. פרעה לא גזר אלא בעולם הזה ואתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא. פרעה רשע הוא ספק מתקיימת גזירתו ספק אינו מתקיימת ואתה צדיק וגזירתך מתקיימת שנאמר ותגזר אומר ויקם לך. עמד והחזיר את אשתו עמדו כולן והחזירו את נשותיהן. ויקח את בת לוי ויחזיר מבעיא ליה אלא מלמד שעשה בה מעשה לקוחין הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה ומלאכי השרת אומרים אם הבנים שמחה. את בת לוי אפשר בת מאה ושלשים שנה היתה וקרי לה בת דאמר ר' חמא בר חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים וקרי לה בת אלא שנולדו בה סימני נערות נתעדן הבשר ופשטו הקמטים וחזר היופי למקומו. תנו רבנן שלש נבטו ולא ראו. נבט ואחיתופל ואיצטגניני פרעה. נבט ראה אש יוצאה מאמתו סבר איהו מליך ולא היא ירבעם [הוא] דנפק מניה. אחיתופל ראה צרעת שזרחה על אמתו סבר איהו מליך ולא היא בת שבע היא דנפקא מניה דנפק מניה שלמה. איצטגניני פרעה ראו שמושיען של ישראל לוקה במים דאמר ר' חנינא מאי דכתיב המה מי מריבה המה שראו וטעו אמרו כל הבן הילוד והם לא ידעו שעל עסקי מריבה הוא לוקה אמר פרעה עד דאינון דקיקין תחת כורסי אנא מחנק להון (כדכתוב ברמז קי"ו):

וילך איש מבית לוי להיכן הלך שהלך בעצת בתו. תנא עמרם גדול הדור היה כיון שראה שאמר פרעה כל הבן הילוד אמר לשוא אנו עמלים. עמד וגרש את אשתו עמדו כולן וגרשו את נשותיהן. אמרה לו בתו אבא גזירתך קשה [משל פרעה] שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גוזר על הזכרים ועל הנקבות. פרעה לא גזר אלא בעולם הזה ואתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא. פרעה רשע הוא ספק מתקיימת גזירתו ספק אינו מתקיימת ואתה צדיק וגזירתך מתקיימת שנאמר ותגזר אומר ויקם לך. עמד והחזיר את אשתו עמדו כולן והחזירו את נשותיהן. ויקח את בת לוי ויחזיר מבעיא ליה אלא מלמד שעשה בה מעשה לקוחין הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה ומלאכי השרת אומרים אם הבנים שמחה. את בת לוי אפשר בת מאה ושלשים שנה היתה וקרי לה בת דאמר ר' חמא בר חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים וקרי לה בת אלא שנולדו בה סימני נערות נתעדן הבשר ופשטו הקמטים וחזר היופי למקומו. תנו רבנן שלש נבטו ולא ראו. נבט ואחיתופל ואיצטגניני פרעה. נבט ראה אש יוצאה מאמתו סבר איהו מליך ולא היא ירבעם [הוא] דנפק מניה. אחיתופל ראה צרעת שזרחה על אמתו סבר איהו מליך ולא היא בת שבע היא דנפקא מניה דנפק מניה שלמה. איצטגניני פרעה ראו שמושיען של ישראל לוקה במים דאמר ר' חנינא מאי דכתיב המה מי מריבה המה שראו וטעו אמרו כל הבן הילוד והם לא ידעו שעל עסקי מריבה הוא לוקה אמר פרעה עד דאינון דקיקין תחת כורסי אנא מחנק להון (כדכתוב ברמז קי"ו):