Quotation_auto על איוב לז:2

מעשה במרים בת תנחום שנשבית היא ושבעה בניה עמה, מה עשה השלטון חבש כל אחד ואחד בפני עצמו, הוציא את הראשון א"ל השתחוה לצלם כשם שהשתחוה אחיך, א"ל חס ושלום לא השתחוה אחי אף אני לא אשתחוה, למה, א"ל שכתוב בתורתנו אנכי ה' אלקיך, צוה עליו והרגו. הוציא את השני וא"ל השתחוה לצלם וכו' שכתוב בתורתנו אנכי ה' אלקיך לא יהיה לך וגו' צוה עליו והרגו. הוציא את השלישי וכו' למה שכתוב בתורתנו זובח לאלקים יחרם צוה עליו והרגו. הוציא את הרביעי וכו' למה שכתוב בתורתנו כי לא תשתחוה לאל אחר צוה עליו והרגו. הוציא את החמישי כו' למה שכתוב בתורתנו וידעת היום והשבת אל לבבך וגו' צוה עליו והרגו. הוציא את הששי וכו' שכתוב בתורתנו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד צוה עליו והרגו. הוציא את הז' והוא היה קטן שבהם וכו' שכבר נשבענו לאלקינו שאין אנו ממירין אותו ביראה אחרת דכתיב את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים, וכשם שנשבענו לו כך נשבע לנו שאינו ממיר אותנו באומה אחרת דכתיב וה' האמירך היום, א"ל א"כ אזרוק את הטבעת הזו לפני הצלם ולך והבא אותה כדי שיאמרו לשלטון שמע והשתחוה לצלם, א"ל אללי עליך שלטון ומה שאתה בשר ודם אתה מתיירא מב"ו כמוך אני לא אירא ממלך מלכי המלכים הקב"ה מלכו של עולם, א"ל וכי יש אלוה בעולם, א"ל שוטה שבעולם וכי עולם של הפקר ראית, א"ל וכי יש פה לאלקיכם א"ל באלקיכם כתיב פה להם ולא ידברו, אבל באלקינו כתיב בדבר ה' שמים נעשו, א"ל וכי יש עינים לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב עינים להם ולא יראו, אבל באלקינו כתיב תמיד עיני ה' אלקיך בה, א"ל וכי יש אף לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב אף להם ולא יריחון, אבל באלקינו כתיב וירח ה' את ריח הניחוח, א"ל וכי יש ידים לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב ידיהם ולא ימישון, אבל באלקינו כתיב אף ידי יסדה ארץ, א"ל וכי יש רגלים לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב רגלים ולא יהלכו, אבל באלקינו כתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, א"ל וכי יש גרון לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב לא יהגו בגרונם, אבל באלקינו כתיב והגה מפיו יצא, א"ל וכי יש בו כל המדות הללו מפני מה לא הציל אתכם מידי כדרך שהציל לחנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר, א"ל חנניה מישאל ועזריה היו זכאין ונפלו ביד מלך הגון, אבל אנו חייבין ונפלנו ביד חייב אכזרי כדי שיתבע דמינו מידו, צוה עליו והרגו, אמרה לו אמו בחיי ראשך תנה לי את בני ואגפפנו ואנשקנו ונתנו אותו לה וגפפתו ונשקתו ונתנה לו דדיה והוציאה לו דבש וחלב לקיים מה שנאמר דבש וחלב תחת לשונך, אמרה לו בחיי ראשך יתנו את החרב על צוארי ועל צוארו כאחד, מיד צעק ואמר איך אעשה אותו וכתיב בתורתכם אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, נטלוהו מחיק אמו והרגוהו ושערו חכמים שנותיו של תינוק ולא מצאוהו בו אלא שתי שנים וששה חדשים ושתי שעות ומחצה, והיתה אמו בוכה עליו ואומרת להם בני אל ירע לכם שלכך נוצרתם לקדש שמו של הקב"ה בעולם, לכו ואמרו לאברהם אביכם אל יזוח לבך עליך אתה בנית מזבח אחד ואני בניתי שבע מזבחות והעליתי ז' בני עליהם ולא עוד אלא דידך הוה נסיון ודידי הוה עובדא, אמרו אותה אשה עלתה לגג והשליכה עצמה ומתה וקראו עליה אם הבנים שמחה ורוח הקודש צווחת ואומרת על אלה אני בוכיה: