Quotation_auto על במדבר 1:53

ואלה תולדות אהרן ומשה. אחר שהזכיר ענין הדגלים ומספר בני ישראל. בא ליחס שבטו של לוי. לצוות שישמרו את ישראל שלא יגשו אל הקדש ומתו. לפי שאמר למעלה שהלוים יחנו סביב למשכן. והתחיל בתולדות אהרן ומשה לכבודם. לפי שהם עיקר שבט לוי. והזכיר משה אע"פ שלא הזכיר בניו. לפי שבניו יקראו על שבט הלוי. והזכיר תולדות אהרן ולא הזכיר תולדות משה. לפי שהבנים הם נזכרים לשלימות האבות. ומשה הוא היה השלימות האמיתי. ולא היה צריך שלימות אחר חיצוני לפי גודל מעלתו. לכן לא הזכיר בניו בכאן. אבל אחר מיתתו הזכירם בדברי הימים. ואמר הבכור נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר. להורות שנדב הבכור היה שקול כנגד אביהוא אלעזר ואיתמר. וזהו הבכור נדב באתנח. אבל כשנצרף אביהוא עם נדב. לומר הבכור נדב ואביהוא בזקף גדול. יהיו נדב ואביהוא שקולים כנגד כל ישראל. ואביהוא לבדו שקול כנגד אלעזר ואיתמר:

כתיב והלוים יחנו סביב כיצד היתה חנייתן כפסיקיא אחת של ארבעת אלפים אמה היו חונין ומקיפין את המשכן מכל רוח משה ואהרן ובניו במזרח הם ובניהם וכל אשר להם על פני כל מזרח אהל מועד. הבאר היתה בפתח החצר סמוכה לאהלו של משה והיא היתה מודיעה לכל המחנות היאך יחנו כיצד כיון שעמדו קלעי החצר היו שנים עשר [נשיאים] עומדים על הבאר ואומרים שירה שנאמר באר חפרוה שרים, והיו מימי הבאר יוצאין ונעשין נהרים נהרים. נהר אחד יוצא ומקיף את מחנה שכינה ומאותו נהר יוצאין ארבע נהרות בארבע זויות החצר כל אחד ואחד הולך לבסוף משמש שני רוחות דרום ומזרח ויוצא אל מחנה ישראל, עבר מחנה הלוים היו מתערבין הנהרים זה לזה ומקיפין את כל מחנה הלוים ומהלכין בין משפחה למשפחה ונראין טבליות טבליות מקיפין את מחנה השכינה. ונהר גדול מקיף את כל מחנה ישראל מבחוץ ונעשין נהרים נהרים בין כל שבט ושבט והיו הנהרות מודיעין בין כל אחת ואחת גבולן ואין אחד צריך לחברו. ולא תאמר שמא בסילות המים אלא מגדלין להן כל מיני מעדנים מעין העולם הבא שנאמר שלחיך פרדס רמונים נרד וכרכם ועכשיו מחנות מחנות מזרח ומערב וצפון ודרום כל מחנה ומחנה ארבעת אלפים אמה משה אהרן ובניו במזרח בני קהת בדרום בני גרשון במערב בני מררי בצפון כל אחד ואחד מהם על פני מאה באמה בתוך ארבעת אלפים אמה ועוד ארבעה אלפים מכל רוח ורוח כך היה מקומן נמצא מקומן של לוים מאחד בשמונה במקומן של שבטים. ובהמתן היכן היתה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל היתה חנייתן. חשוב מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל ובשאר זויות של כל רוח היתה בהמתן רועה נגד חנייתן והנהרות מקיפין מבפנים ומבחוץ ומציינין אותו טבליות טבליות מראש ועד סוף שיהא להם רשות להלך [למשכן] בשבת וממחנה למחנה והענן פרוס עליהן מבדיל בינם לבין בהמתן שנאמר וענן ה' עליהם יומם ומזיו התכלת היו הנהרות נראין כתכלת מצויירין כעין השחר והלבנה והחמה ואומות העולם רואין אותן לכמה מילין ומשבחין להקב"ה מי זאת הנשקפה וכו'. פחדם ואימתם נופל על הכל שנאמר תפול עליהם אימתה ופחד וגו':