תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

Quotation_auto על במדבר 10:36

צרור המור על התורה

ויסעו מהר ה' מכאן התחילו לילך לאחור ולא לפנים. כאומרם זכרונם לברכה כתינוק שבורח מבית הספר. ויסעו מהר ה' ולא על פי ה'. אבל הם נזורו אחור והיו כפויי טובה ולא זכרו הטובות שהשם עושה עמהם בנסיעתם ובחנייתם. כי ארון השם נוסע לפניהם לתור להם מנוחה. וכן ענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה. וכן טוב שלישי כי בנסוע הארון היה אומר משה קומה ה' ויפוצו אויביך. כמו שאומר עורה למה תישן. וזהו קומה ה' ויפוצו אויביך. כי זה היה תכלית החצוצרות כמו שפירש למעלה. וכן ובנחה שהיו יגעים מהדרך יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל. והוא כמו בשובה ובנחת תושעון. ובכל זה נזורו אחור והפכו לעורף. וזהו רמוז באלו הנוני"ן הפוכות ומנוזרות. לומר שבכל אלו הטובות נזורו אחור כמו אלו הנוני"ן המנוזרות. והטעם ששמו נוני"ן מנוזרות יותר משאר אותיות. נראה לי לפי שהם כפרו בטובת העננים שהיה ענן ה' נוסע לפניהם ומאחריהם ומן הצדדים. וזה היה מהטובות הגדולות שעשה השם עמהם. ואחר שהם היו כפויי טובה בעננים. רצה השם להודיעם עוונם שהיה בענין העננים. ולכן שם לסימן שני נוני"ן של ענן. בענין שישובו אל ה'. וזהו לך ה' החסד וגומר. והם לא שבו אל ה' אלא ויהי העם כמתאוננים. כי אולי זה היה עון המתאוננים שאמרו שלא נתפרש בתורה. כי לפי דעתי זה היה עוונם כי השם היה עושה כל זה לטובתם ולשמחם. ולשמרם לבל יכה אותם שרב ושמש בצל העננים. והם היו קצים בהם ועצבים ואוננים כמי שהוא אונן ועצב על מת. ולכן שם בחטאם שני נוני"ן של ענן כמו ששם גם כן הנוני"ן המנוזרות והוא ויהי העם כמתאוננים. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו שאלו הנוני"ן הם כמו סימנים. להורות שאין כאן מקומה של פרשה זו. והפסיק בה כדי להפסיק בין פורענות לפורענות. פורענות הראשונה הוא ויסעו מהר ה' כמו שפירשתי. והשניה ויהי העם כמתאוננים:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

אחותנו את היי לאלפי רבבה מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל יצחק עליה שלא יהו אומות העולם אומרים תפלתנו עשתה פירות אלא ויעתר יצחק לה' ברכת אובד עלי תבא זה לבן הארמי שנאמר ארמי אובד אבי עלי תבא זו רבקה שנאמר אחותנו את היי לאלפי רבבה ועמדו ממנה אלופים מעשו ורבבה מיעקב. אלופים מעשו אלוף תימן אלוף אומר רבבה מיעקב שנאמר רבבה כצמח השדה. ויש אומרים אלו ואלו עמדו מישראל שנאמר ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל. ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ולא לפני האיש כעור לאיש להיות מהלך אחרי אשה אמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה שנאמר וילך מנוח אחרי אשתו ודלמא אחר דבריה ואחר עצתה. ולמאי דאמר ר' נחמן מנוח עם הארץ היה אפילו פסוקי בי רב לא קרא דכתיב ותקם רבקה ונערותיה וכו'. ותרכבנה על הגמלים שכן דרך הגמלים גדלים במזרח. רבנן אמרין מה גמל זה יש בו סימן טומאה וסימן טהרה כך העמידה רבקה צדיק ורשע. ויצחק בא מבוא אתא מלמיתי ולהיכן הלך באר לחי רואי הלך להביא את הגר אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי עולמים ראה בעלבוני. ויצא יצחק לשוח אין שיחה אלא תפלה (כתוב ברמז פו):
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

אמר רבי שמעון בן לקיש התורה שנתנה למשה עורה של אש לבנה וכתובה באש שחורה וחתומה באש ומלופפת באש ועם שכותב קנח הקולמוס בשערו ומשם נטל משה זיו הפנים. רבי שמואל בר נחמן אמר מן הלוחות נטל משה זיו הפנים. כיון שראה שעשו ישראל אותו מעשה נטלן ושברן. אמר לו הקב"ה כשסדרת הלוחות לישראל נתתי לך שכרך זיו הפנים ועכשיו שברת את הלוחות. אמר ר' יצחק שנו רבותינו נשברה החבית נשברה לסרסור אמר לו הקב"ה אתה היית סרסור ביני ובין בני אתה שברת אתה מחליף מנין שנאמר בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך. והיו נכונים ליום השלישי מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה שנאמר והיו נכונים ליום השלישי זה יום ששי שבו נתנה תורה שנאמר כי ביום השלישי ירד ה' וזו אחת מעשר ירידות שבתורה. לעיני כל העם מלמד שאם היו חסרין עד אחד אינן כדאי לקבל. רבי יוסי אומר אפילו יש שני אלפים ושני רבבות הן כדאי לקבל שנאמר ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל. והגבלת את העם שומע אני למזרחו תלמוד לומר סביב. לאמר שהותרו זה בזה. השמרו לכם בלא תעשה יכול לא יעלה אבל יגע תלמוד לומר ונגוע בקצהו. יכול לא יעלה ולא יגע אבל יכנס בגלונקא הא תלמוד לומר ונגוע בקצהו. כל הנוגע בהר מות יומת הרי זה עונש. לא תגע בו יד ולא בשילה ולא באהל מועד ולא בבית עולמים. מנין שבדחיה תלמוד לומר ירה. ומנין שבסקילה תלמוד לומר סקול. ומנין שבסקילה ודהיה תלמוד לומר סקול יסקל או ירה. ומנין שאם מת בדחיה יצא תלמוד לומר תלמוד לומר או ירה. ומנין שאף לדורות כך תלמוד לומר סקול יסקל או ירה יירה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

זמין למנויי פרימיום בלבד
פסוק קודםפרק מלא