Quotation_auto על במדבר 11:12

וישמע משה את קול העם בוכה למשפחותיו. רמז בזה על תלונתם ועל עצבונם ובכיתם שהיתה בלי סבה. כמי שבוכה על אחד ממשפחתו שמת היום אלף שנים. כמו שאמר ביפת תואר ובכתה את אביה ואת אמה. וכן בכאן לא היה להם סבה לבכות. אלא שהיו בוכים על משפחותיהם. ולכן ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע. כי אולי חשב משה כי הם היו עצבים ובוכים על הנהגתו שלא היתה כהוגן והיו רוצים מנהיגים אחרים. ולזה אמר למה הרעות לעבדך וגו'. האנכי הריתי. הרמז בזה כי הסובל טורח אחר עליו הוא בשביל שני דברים. האחד כי טבע האדם לאהוב את בנו ולסבול טרחו. אחר שהוא בנו ועמל בו וגדלהו. והשני כי האדם יסבול טורח אחר בעבור התועלת הנמשך ממנו. וכנגד הראשונה אמר האנכי הריתי את כל העם הזה. והלא אין אני אביהם שאסבול כל זה הטורח בשבילם. וא"ת ואע"פ שאיני אביהם ימשך לי תועלת מהם כמו שימשך לאומן מן היונה. אינו כן כי אין לי תועלת מהם ויודע אני שלא אכנס לארץ אע"פ שאסבול טרחם וז"ש אם אנכי ילידתיהו כמו יולדו על ברכי יוסף. כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו. לכן לא אוכל אנכי לבדי וגו'. וראוי לך לתת לי מסייע ולא אראה ברעתי. אחר אשר הם מרננים על הנהגתי. ובזוהר אמרו כי משה חרה לו על בקשת הבשר. לפי שבזה נתנו לו פגם גדול. לפי שכבר אמר כי ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל בזכות ג' אחים. המן בזכות משה דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ושם מקום משה. וענני כבוד בזכות אהרן דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן וכדר' אבהו וכו'. והבאר בזכות מרים דכתיב ותמת שם מרים ותקבר שם ולא היה מים לעדה. ולכן כשראה משה שישראל שאלו בשר. חרה לו מאד ואמר א"כ מקומי פגום ומקום אהרן פגום ומקום נחשון בן עמינדב פגום. ולכן אמר למה הרעות לעבדך. וכן אמר אם ככה את עושה לי. שאתה עושה ממני נקבה. ואני יורד ממקומי. הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי. ודאי ולא ברעתם. כמו שאמרו תיקון סופרים הוא זה. כי זה היה רעתו וחסרונו ושם האריכו. ואמרו עוד כי לפי שאמר בכאן הרגני נא הרוג נגזרה עליו מיתה. ועל זה אמר אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי. שחוטף הדברים. ועל זה אמרו תלת אינון דגרמין בישין לגרמיהו. האחד מי שזורק פירורי לחם שרודף עניות אחריו. והשני מי שמקלל עצמו. לפי שמדת הדין עומד עליו וחוטף הדבר מפיו ועולה ומשטין. ולכן במשה אע"פ שאמר מחני נא לא חששו לו. אבל עכשיו שאמר הרגני נא הרוג מצד הכעס וטורח ישראל. חטפו הדבר מפיו ונגזרה עליו גזירה. והשלישי מי שמדליק נר במוצאי שבת קודם שיאמרו העם סדר קדושה. לפיכך אנו אומרים ויהי נועם בשיר ובנעימה להגין עלינו מכל מיני מדות הדין ופחד לילה. שנפטרים אז משלשלאותיהם להזיק העולם. וכל מתי גהינם יוצאין לקראתו ושורפים אותו באש ואומרים כאשר עשה כן יעשה לו:

וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל זה שאמר הכתוב האנכי הריתי את כל העם הזה וגו' כי תאמר אלי שאהו בחיקך היכן דיבר בשעה שאמר לו לך נחה את העם עדיין תלי תניא בדלא תניא תלמוד לומר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל אמר להם היו יודעין בני סרבנין הם טרחנין הן על מנת כן תהיו מקבלין עליכם שהן מקללין אתכם וסוקלין אתכם באבנים,

דבר אחר משל למלך שהיה לו בן ועשה לו פדגוג והיה מוליכו לאיסכולי והוא היה מביאו אוכל על ידיו ושותה על ידיו, משגדל הנער התחיל הפדגוג צוח לאביו אמר לו איני יכול לעמוד בטרחת בנך בעצמי עשה אחר, אמר ליה המלך הייתי מבקש לומר לך כן אלא שהיה כעור בעיני מפני שאתה גדלתו ועכשיו שנתת לי רשות לך עשה. כן הבן אלו ישראל שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם, הפדגוג זה משה שנאמר כאשר ישא האומן את היונק, והיה משה זקוק להאכילן שנאמר הנני ממטיר לכם, וזקוק להשקותן שנאמר עלי באר, ומזהירן על המצות ועל התורה, ובאחרונה אמר לא אוכל אנכי לבדי וגו'. אספה לי שבעים איש אמר משה כיצד אעשה אם אבחר חמשה מכל שבט ושבט נמצא חסר עשרה. ששה מכל שבט נמצאו יתרים שנים. מה עשה הביא ששה מכל שבט ושבט ומשבט לוי ארבעה, אמר יודע אני בשבט לוי שהוא עניו ומקבל ממני. משבט ראובן העמיד חנוך כרמי פלוא אליאב נמואל זכור. משבט שמעון ימין יכין וצחר ואהד ושאול ונמרי. משבט לוי עמרי חנניה נתנאל ידעא בן סתרי ומשה על גביהן. משבט יהודה סרח ודן יונדב ובצלאל שפטיה ונחשון. משבט יששכר צוהר עזא ויגאל פלטי ועתניאל וחגית. משבט זבולון סרד ואלון סורי אהליאב אליהו נמשי. משבט בנימין סניאב כסלון אלידד אחיטוב אחיאל מתניה. משבט אפרים יאיר יועזר מלכיאל אדונירם אחירם וסטור. משבט דן גדליה ויגאל אחינועם ואחיעזר דניאל ושריה. משבט נפתלי אליוחנן אליקים אלישמע סומכוס זבדי ויוחנן. משבט גד חגי זרחי קיני מתתיהו וזכריהו. משבט אשר אשור ושלומי שמואל שלום שכניהו אחיהו הרי שבעים ואחד זקנים. וכתבנו זאת מפי רב שמואל אחי של פנחס ומרים זכור לטוב ולמד אותם בתרבץ מוצא ורבנא חנינאי כהנא ראש ישיבה וגאון. פנים אחרים, מראובן חנוך ופלוא חצרון וכרמי זכור ונמואל. משמעון ימין ואהד יכין וצוחר ושאול ונמרי. מלוי עמרי וזתואל וחנניה וסתרי ומשה על גביהן. מיהודה ארח וערוך ויונדב ובצלאל שפטיה ונחשון. מיששכר צעיר ויעקן ויגאל ופלטיאל ועתניאל וחוני. מזבולן סרד ואלון וסורי ויחלאל אליהו ונמשי. מבנימין סנאב וכסלון אלדד ומידד אחיטוב ומתניה. מדן בוקי ויגלי אחינועם ואחיעזר צרי וחננאל. מנפתלי אלישמע סומכוס וזבדי ויוחנן אלחנן אליקים. מגד חגי וזרחי וקינן ומתתיהו וזכריהו ושוני. מאשר פשחור ושלמי חננאל ושלום אחזיהו ושכניהו. מיוסף יאיר ויועזר ופלטיאל ואדוניה ורם ומכיר. סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד וקטנה של עשרים [ושלשה]. מנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה על גביהם הרי שבעים ואחד, רבי יהודה אומר שבעים. מאי טעמא דרבנן דאמרי ומשה על גביהן, דאמר קרא והתיצבו שם עמך עמך ואת בהדייהו. ורבי יהודה, עמך משום שכינה. ורבנן, אמר קרא ונשאו אתך במשא העם ואת בהדייהו. ורבי יהודה, אתך בדומין לך. ורבנן נפקא להו מוהקל מעליך ונשאו אתך וילפא סנהדרי (קטנה) [גדולה] מסנהדרי (גדולה) [קטנה]. גר וממזר ראוין לדון דיני ממונות ואין ראוין לדון דיני נפשות דאמר קרא והיצבו שם עמך בדומין לך ליהוו: