Quotation_auto על במדבר 11:8

או יאמר בלתי אל המן עינינו. לפי שהם אמרו בתחלה מי יאכילנו בשר. וחזרו לומר זכרנו את הדגה. כלומר אנחנו יודעים כי שאלת הבשר היא נמנעת. אבל למעט אנחנו זוכרים את הדגה והבצלים והקישואים והשומים. שאע"פ שלא היה לנו מאכל טוב. אחר שהיו מינים שונים מקרר דעתינו. וכשנפשנו קצה במין זה לקחנו מין אחר. אבל המן שאנחנו אוכלים עתה אע"פ שהוא מאכל טוב. נפשנו יבשה בו אחר שתמיד אל המן עינינו ואין לנו מאכל אחר. ולפי זה יהיה והמן כזרע גד הוא מאמר שלהם. כלומר נפשנו יבשה וקצה בו. אחר שאין לנו מאכל אחר אע"פ שהוא מאכל טוב והוא כזרע גד ועינו כעין הבדולח וטעמו כטעם לשד השמן. וכן כי בירידת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו. והוא מזומן קודם עת האוכל. עם כל זה אחר שאין לנו מאכל אחר בלתי אל המן עינינו. נפשנו יבשה וקצה בו. ובזה לא נצטרך לומר לא מי שכתב זה כתב זה. ואולי נאמר שהוא מאמר שלהם ג"כ אבל הם היו דורשים אותו לגנאי ואומרים. והמן כזרע גד הוא שהיה דק דק והיה טורח גדול באסיפתו. ועינו כעין הבדולח לבן מאד ומחשיך העינים. וכן שטו העם ולקטו. בסבת דקותו והוא פירוש כזרע גד. וטורח אחר וטחנו בריחים. בענין שבזה בחורים טחון נשאו. ואחר כל זה הטורח היה טעמו כטעם לשד השמן. שנפש האדם קצה בו ואין אדם יכול לאכול ממנו אלא מעט מזער. באומרו אכול דבש הרבה לא טוב. ועוד רע אחר כי ברדת הטל ירד המן עליו והוא מתלכלך בטל. ולפי דעת רבותינו ז"ל שאמרו שהוא מאמר השם והוא האמת. יאמר והמן כזרע גד הוא. כי אני רוצה להשיב על הדבה שהם מוציאים על המן ואומרים שהוא מאכל רע ויבשה נפשם בו. כי הוא שקר גמור כי כל מאכל להיותו טוב ראוי שיהיו בו ארבעה תנאים. האחד שיהיה מועיל לראש האדם ולבריאות גופו. והשני שיהיה לו מראה טוב. בענין שיהיה תאוה לעינים כמו שפירשתי בפסוק ותרא האשה. והשלישי שיהיה מתוק לחיך כמו שפירשתי בפסוק חכלילי עינים. כי החיך אומר לי לי וזהו חכלילי. והרביעי מצד נקיותו וטהרתו. כנגד הראשונה אמר והמן כזרע גד הוא. כי ידוע כי זרע הקוליאנדר"ו הוא מועיל לראש ולעינים. וכנגד השני שהיא המראה. אמר כעין הבדולח שיש לו מראה טוב. וכנגד השלישי שהוא המתיקות. אמר וטעמו כטעם לשד השמן. וכנגד הרביעי שהיא הטהרה והנקיות. אמר וברדת הטל ירד המן עליו. כמאמרם ז"ל שהיה שמור וטהור כמונח בקופסא. זאת היא תשובת השם על דבתם הרעה. כי כן דרכו להשיב בשביל העלובים. כאומרם ז"ל שומעים חרפתם ואינם משיבים. עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. לרמוז שהשם ענה בשביל השמש כשקטרגה הלבנה וגו'. וזהו עליהם הכתוב אומר כמו השם. כאומרם בכתובות לא השם המביאם לידי מכות וכו'. ופירש רש"י ז"ל לא הכתוב המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומים. וכן בכאן השם ענה על דבתם והשיב והמן כזרע גד הוא. וראיתי שרבינו משולם ז"ל בהיותו רופא למלך ערב. שאל ממנו המלך ואמר לו אבותיך היו כפויי טובה. כי אחר שהיה להם מן לחם רב לחם אבירים. איך שאלו קישואים ושומים. ואמר לו למחר אשיבך. מה עשה הלך אצל השר הממונה על שולחן המלך. ואמר לו אני מצוך שלא תתן למלך שומים אחר סעודתו כמו שהוא רגיל לאכול שום בקינוח סעודה. לפי שזה דבר ראוי לבריאות גוף המלך ועשה כן ולא נתן לו שום. וכעס המלך ושאל לו למה עשה זה והוא השיב שהרופא היהודי צוה לו כן. ואז שלח בעבורו ואמר לו למה צוית למשרתי שלא יתן לי שום. שכבר ידעת שאין דעתי מתישבת על זולתו. אמר לו אדוני המלך השמע לאזנך מה שפיך מדבר אתה כעסת עלי פעם אחת שלא נתנו לך שומים. ואבותי שהיו אוכלים המן שטעמו כטעם לשד השמן ארבעים שנה. בלי שום ודבר אחר. מה יעשו. אמר לו המלך אתה אמת ותורתכם אמת:

דבר אחר לא היה צריך לומר מן השמים אלא מן הארץ שאין דרכו של לחם לעלות אלא מן הארץ זה שאמר הכתוב כל אשר חפץ ה' עשה כשבקש קרע הים לפני ישראל ועשאו יבשה וכשבקש עשאו ים. דרכן של שמים להוריד טל ומטר והארץ להוציא לחם שנאמר ארץ ממנה יצא לחם וכשבקש הוריד הלחם מן השמים שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים והטל עלה מן הארץ שנאמר ותעל שכבת הטל. כתיב ויתן להם המלך וגו' במדה אבל כשהורדתי להם מן היה יורד כשם שהמטר יורד ואין לו קצבה. זבדי בן לוי אמר אלפים אמה היה יורד המן בכל יום היה עומד עד ארבע שעות כיון שהיה השמש באה עליו היה נימוק ונעשה נחלים נחלים ושוטף ויורד. ולמי הוא מתוקן עכשיו לצדיקים לעולם הבא מי שהוא מאמין זוכה ואוכל ממנו ומי שאין מאמין אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה. וכיון שהיה יורד בנחלים היו אומות העולם באים לשתות ממנו והוא נעשה בפיהם מר כלענה שנאמר והמן כזרע גד הוא אבל לישראל נעשה בתוך פיהם כדבש שנאמר וטעמו כצפיחת בדבש, ואמר רבי יהודה הלוי בר רבי שלום חשבון הוא שהיה המן יורד לישראל בכל יום מזון שני אלפים שנה וגבהו ששים אמה כתיב במבול ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו וכתיב במן ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח. מה היו אומות העולם עושין צדין צבי שהיה שותה ממנו וטועמין ממנו מטעמו של מן והיו אומרים אשרי הגוי שככה לו. אמר רבי יוסי בר רבי חנינא לא כשם שהזקן טועם ממנו היו התינוקות טועמין, התינוקות היו טועמין אותו טעם חלב שנאמר והיה טעמו כטעם לשד השמן והבחורים היו טועמין בו כדבש שנאמר וטעמו כצפיחת בדבש והזקנים היו טועמין בו כלחם שנאמר הנני ממטיר לכם לחם והחולה היה טועמו כסולת מעורב בשמן ודבש כטיסני זו שעושין לחולה שנאמר ובשלו בפרור ומנין שהיה בו טעם סלת ודבש שנאמר ולחמי אשר נתתי לך סלת שמן ודבש. מי שהיה זריז היה יוצא ומלקט מן השדה שנאמר ויצא העם ולקטו והבינונים היו יוצאין לפתח אהליהם ומלקטים והעצלים היו רובצים על מטותיהן ופושטין ידיהן והוא יורד לתוך ידיהן שנאמר ותעל שכבת הטל:

דבר אחר אנכי ה' אלקיך אמר רבי חנינא בר פפא נראה להם הקב"ה פנים זועפות פנים מסבירות פנים בינוניות פנים שוחקות. פנים זועפות למקרא כשאדם מלמד בנו תורה צריך ללמדו באימה. פנים בינוניות למשנה. פנים מסבירות לתלמוד. פנים שוחקות לאגדה. אמר להם הקב"ה אף על פי שאתם רואים כל הדמויות הללו אנכי ה' אלקיך. אמר ר' לוי נראה להם הקב"ה כאיקונין זו שמראה פנים לכל צד. אלף בני אדם מביטין בה והיא מבטת בכולן. כך הקב"ה כשהיה מדבר כל אחד מישראל היה אומר עמי הדבור מדבר אנכי ה' אלקיכם אין כתיב כאן אלא אנכי ה' אלקיך. אמר רבי יוסי בר חנינא לפי כחו של כל אחד ואחד היה הדבור מדבר עמו. ואל תתמה המן שהיה יורד לישראל כל אחד ואחד היה טועמו לפי כחו. התינוקות לפי כחן כשם שהתינוק הזה יונק משדי אמו כך היה טעמן שנאמר והיה טעמו כטעם לשד השמן. הבחורים לפי כחן שנאמר ולחמי אשר נתתי לך לחם ושמן ודבש האכלתיך. והזקנים לפי כחן שנאמר וטעמו כצפיחת בדבש. ומה אם המן כל אחד ואחד היה טועם לפי כחו הדבור על אחת כמה וכמה. אמר דוד קול ה' בכח בכחו אין כתיב כאן אלא בכח בכחו של כל אחד אמר להם הקב"ה לא בשביל שאתם שומעין קולות הרבה [יש אלוהות הרבה]. אלא הוו יודעים שאני הוא אנכי ה' אלקיך. למה לא [נכתבו] עשרת הדברות מתחלת התורה. משלו משל למה הדבר דומה למלך שנכנס למדינה אמר להם אמלוך עליכם אמרו לו כלום עשית לנו טובה שתמליך עלינו מה עשה בנה להם את החומה והכניס להם את המים עשה להם מלחמות אמר להם אמלוך עליכם אמרו לו הן הן. כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים קרע להם את הים הוריד להם את המן הגיז להם את השלו העלה להם את הבאר עשה להם מלחמת עמלק אמר להם אמלוך עליכם אמרו לו הן הן. רבי אומר להודיע שבחן של ישראל שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה הושוו כולן לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה ולא עוד אלא שהיו משתעשעין (נ"א מתמשכנין) זה על זה. וכשנגלה הקב"ה לכרות ברית עמהן על הסתרים שנאמר הנסתרות לה' אלקינו אמרו לו על הגלוין אנו כורתין ברית עמך ואין אנו כורתין ברית עמך על הנסתרות שלא יהא אחד חוטא בסתר ויהא הצבור מסתכן (נ"א מתמשכן) בו. אנכי ה' אלקיך שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן אלא אנכי ה' אלקיך אני הוא במרה ואני הוא על הים ואני בסיני אני לעתיד לבוא ראו עתה כי אני אני הוא ועד זקנה אני הוא וגו' כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו וגו' אני ראשון וגו' אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא. אמר ר' נתן מכאן תשובה לאפיקורסין שיהו אומרים שתי רשיות הם אלא כשעמד הקב"ה ואמר אנכי ה' אלקיך מי עמד ומוחה כנגדו ואם תאמר במטמוניות היה הדבר הזה הלא כבר נאמר לא (מראש) בסתר דברתי לא נתנה פנגס וכן הוא אומר אני ה' דובר צדק מגיד מישרים.