Quotation_auto על במדבר 12:10

רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר אסור לילך במזרחו של מצורע ארבע אמות. ר' שמעון בן לקיש אמר עד מאה אמה, ולא פליגי מאן דאמר עד ארבע בשעה שאין הרוח יוצא. ומאן דאמר על מאה אמה בשעה שהרוח יוצא. רבי אמי ורבי אסי לא הוו עיילין למבואה של מצורעין. רבי שמעון בן לקיש כד הוה חמי חד מנהון מרגם ליה באבניא ואמר ליה פוק לאתריך לא תזהם ברייתא. תני רבי חייא בדד ישב לבדו ישב. ר' אלעזר ברבי שמעון כד הוה חמי חד מנהון הוה מיטמר מיניה עלשם דכתיב ביה זאת תהיה תורת המצורע שם רע. אמר ר' לוי מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים שאין הקדוש ברוך הוא חפץ בקלוסו של רשע. בתורה מנין ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא. בנביאים ויהי הוא מספר למלך את אשר החיה וגו' זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע לאחורי תרעא הוה קאי. רבי אומר אפילו היה בסוף העולם הסיטו הקדוש ברוך הוא והביאו כדי שלא יהא אותו רשע מספר בנפלאותיו של הקדוש ברוך הוא. בכתובים מנין דכתיב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי. רבי אליעזר בשם רבי יוסי בן זמרא רמ"ח אברים יש באדם מהן רבוצים ומהן עומדים ולשון זה נתון בין שני לחיים ואמת המים נתונה תחתיו ומוכפל כמה כפלות בוא וראה כמה שרפות הוא שורף אלו היה זקוף על אחת כמה וכמה לפיכך משה מזהיר את ישראל וכו', אל תתן את פיך זו מרים דכתיב ותדבר מרים וגו'. לחטיא את בשרך אל תתן רשות לאחר מאבריך להחטיא כל אבריך. ואל תאמר לפני המלאך זה משה דכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. כי שגגה היא אשר גואלנו ואשר חטאנו. למה יקצוף האלהים על קולך ויחר אף ה' בם וילך, וחבל את מעשה ידיך בפיה חטאה ושאר כל האברים לקו דכתיב והענן. סר מעל האהל וגו'. אמר ר' יהושע בן לוי מלה בסלע משתוקתא בתרי. דתנן שמעון בנו אומר כל ימי גדלי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. אמר ר' יהושע בן לוי חמש תורות כתובות במצורע זאת תורת נגע צרעת, זאת התורה לכל נגע הצרעת זאת תהיה תורת המצורע, תורת המוציא רע, ללמדך שכל האומר לשון הרע עובר על חמשה ספרי תורות לפיכך משה מזהיר את ישראל וכו'.

אמר רבי אחא אם שמש אדם את אשתו בימי נדתה הבנים לוקין בצרעת. כיצד שמש ביום ראשון לנדתה הבן הנולד מהן לוקה לעשר שנים. שמש עמה ביום שני לוקה לעשרים שנה. ביום שלישי לוקה לשלשים שנה. ביום הרביעי לוקה לארבעים שנה. ביום חמישי לוקה לשבעים כנגד שבעת ימי נדתה ואינו יוצא מן העולם עד שרואה פירותיו מקולקלין. אמר הקדוש ברוך הוא כביכול אין המדות הללו משלי כבר העדתי בך ואמרתי לך זאת תהיה תורת המצורע. זה שאמר הכתוב מות וחיים ביד לשון עסק אדם בתורה בלשונו זכה לחיים שהתורה עץ חיים היא למחזיקים בה והיא רפואתו של לשון הרע שנאמר מרפא לשון עץ חיים. ואם עסק אדם בלשון הרע מתחייב בנפשו למות שקשה לשון הרע משפיוכת דמים שכל מי שהורג אינו הורג אלא נפש אחד, ומספר לשון הרע הורג שלשה האומרו והמקבלו והנאמר עליו. דואג אמר לשון הרע על אחימלך בן אחיטוב ונהרג מות תמות אחימלך, נהרג שאול עמד נא עלי ומותתני כי אחזני השבץ קטיגוריא של נוב עיר הכהנים ואין שבץ אלא בגדי כהונה שנאמר ועשית משבצות זהב, ודואג נשתמד מעולם הזה ומעולם הבא שנאמר גם אל יתצך יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה. מי קשה המכה בחרב או מכה בחוץ, המכה בחרב אינו יכול להסית את חברו אאם כן קרב אצלו ונגע בו, והמכה בחץ אינו כן אלא זורק החץ ומכה אותו בכל שהוא רואה אותו, לכך נמשל מספרי לשון הרע כחץ שנאמר חץ שחוט לשונם מרמה דבר, ואומר בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה. ראה מה קשה לשון הרע שהוא קשה מגלוי עריות ומשפיכות דמים ומעבודה זרה. בגלוי עריות כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת. בשפיכות דמים כתיב ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא. בעולם הזה כתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה. ובלשון הרע כתיב יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. לשון הרע אין אדם מוציאו מפיו עד שהוא כופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. כביכול צווח על מספרי לשון הרע מי יקום לי עם מרעים מי יכול לעמוד בהן. וגיהנם צווחת אף אני איני יכולה לעמוד בו אמר הקדוש ברוך הוא אני מלמעלה ואתה מלמטה אני זורק בהן חצים מלמעלה ואת הופכת עליהם גחלים מלמטה שנאמר חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. ראה מה כתיב במרים ותדבר מרים ואהרן במשה וכתיב ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת וכתיב זכור אתאשר עשה ה' אלהיך למרים, והלא דברים קל וחומר ומה מרים שלא זכרה אלא באחיה שלא בפניו ולא נתכונה אלא להחזירו לאשתו כך, המספר לשון הרע על חברו על אחת כמה וכמה, מה כתיב למעלה מן הענין המר בנגע הצרעת. ואף אהרן שהיה כהן גדול נגעה בו שנאמר ויחר אף ה' בם אלא שאהרן נתרפא מיד, וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני שאמר לשון הרע על בוראו לפיכך נצטרע אמר כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו כל אומן שונא את חברו מן האילן הזה אכל וברא את עולמו אף אתם אכלו ממנו ותבראו עולמות. אמר ליה הקדוש ברוך הוא ספרת לשון הרע סופך ללקות שנאמר ויאמר ה'אל הנחש וגו', במה אררו בצרעת הסלעין שהם עליו היא צרעת. ולא עוד אלא כל בעלי מומין מתרפאין לעולם הבא והנחש אינו מתרפא שנאמר ארור אתה מכל הבהמה שהכל מתרפאין והוא אינו מתרפא שנאמר אז ידלג כאיל פסח וגו' אז תפקחנה עיני עורים זאב וטלה ירעו כאחד ונחש עפר לחמו שאינו מתרפא לעולם שהוא הוריד את הבריות לעפר. ומי גרם לו על ידי שאמר לשון הרע. וכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע שנאמר וינסו אותי עשר פעמים ולא שמעו בקולי:

ויפן אהרן אל מרים. שנפנה מצרעתו, ר' יהודה ב"ב אומר עתיד ליתן את הדין כל מי שאומר נתנגע אהרן, אם הקב"ה כסה עליו ואתה מגלה עליו, ועתיד ליתן את הדין כל מי שאומר צלפחד מקושש היה, אם הקב"ה כסה ואתה מגלה עליו, ועתיד ליתן את הדין כל מי שאומר שעקביא בן מהללאל נתנדה. ויפן אהרן אל מרים מגיד שכל זמן שהיה רואה אותה היתה פורחת בה לפי שנסתכל אהרן בנגעיו והלך לו אמר אהרן אני עכשיו מסתכל בשל מרים והלך לו. ומנין אתה אומר כל מי שהיה מביט בו היה רותת, אמרת ויפן אהרן, יכול שהוצרך אהרן למי שיאמר לו צא ובקש ממשה כדרך שהוצרכו רעי איוב שנאמר ויאמר ה' אל אליפז התימני, אמר להם אתם הייתם יוצאים בפתח שאני והוא יוצא הייתם יוצאים בזכותו, ועתה קחו לכם כדאי אתם לעשות עמכם נבלה. ומה אם מי שבקש לזכות את הזכאי ולחייב את החייב כדאי הוא לעשות עמו נבלה על אחת כמה וכמה המזכה את החייב והמחייב את הזכאי. ויאמר אהרן אל משה. אמר ליה אם שוגגין היינו מחול לנו כמזידין. בי אדני בבקשה. אל נא תשת עלינו אל תקבל עלינו חובה. אשר נואלנו אמרו ליה נתפשנו ששלחנו יד בך (כתוב ברמז רס"ד).