Quotation_auto על במדבר 12:16

אל תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו. הרמז בזה שאהרן אמר למשה שלא ישית עליהם חטאת. כי לא חטאו מרצונם ומדעתם אבל היו אנוסים. כאומרם אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות. וזהו אשר נואלנו ואשר חטאנו. ורמז עוד בדבריו כי כבר היה יודע ומכיר אותם שהיה אחיו ועצם מעצמיו. ודבקים אל ה' תמיד והולכים בדרכיו ולא נסו ללכת באלה. אבל עון הרבים גרם להם לחטוא. לפי שהיתה עת רעה מוכנת לפורענות. אחר שישראל יצאו מרעה אל רעה ממתאוננים למתאוים. וממתאוים לדבת המן. ומדבת המן לדבת משה. וזהו אל נא תשת עלינו חטאת. לפי העת והעונה הזאת אשר היא עתה עת רעה. וזהו אל נא כי לא היה לו לומר אלא אל תשת עלינו חטאת. וזהו אשר נואלנו ואשר חטאנו כמו שנואלו וחטאו ישראל. וזהו אל נא תהי כמת. כי אע"פ שחטאה חטא עצום והיא חייבת מיתה וצרעת. אין זה עת ראוי לעונש גדול כזה. כי העונש ראוי שיהיה לפי הזמן ולפי המקום. וכן רמז באומרו אל נא תהי כמת. להורות שאין כל האנשים ראויים שיהיו שוים בעונש. כאומרם במצרים והגד לעמי פשעם אלו ת"ח שאפי' שגגות נעשות להם כזדונות וכו'. וכן עונש הנשים אין ראוי שיהיה שוה לעונש האנשים. וכמו שמוזכר בע"ז שהיתה אומרת אשתו של ר"מ דעתן של נשים קלה חוץ מברוריה. ולכן אמר אל נא תהי אחותינו זאת כמת אחר וכפושע אחר. לפי שהיא אשה ודעתה קלה ומתחלת בריאתה היא רפת המזג נמסת ההרכבה. באופן שבצאתו מרחם אמו. מיד יאכל חצי בשרו של זה המת שהיא אחותינו. ואין לה הכנה טובה כמו האדם. וכשראה משה שטענותיו צודקות. אמר אל נא רפא נא לה. סידר בתפילתו השני דברים שאמר אהרן. הא' כי לפי העת שהיא עת רעה יש לו להביט. אחר שהיא היתה צדקת. וזהו אל נא כלומר ברחמיך יש לך להביט לזה העת וזהו אל נא. וכן יש לך להביט שהיא אשה ודעתה קלה ואינה ראויה לעונש כזה. וזהו רפא נא לה שהיא אשה. ולכן לא הזכיר שמה כאומרם בברכות שאין להזכיר שם החולה בתפלה. וחזר לומר רפא נא. להורות שאחר שישראל היו ראויים ליסע מיד ונתעכבו בשבילה. וי"א שכבר התחילו ליסע דגל יהודה וחזרו לכבודה. ראוי שתביט לזה העת שיש בו טורח צבור ולכן רפא נא לה. ולהורות על זה אמר והעם לא נסע. מכלל שהיו ראויים ליסע ונשתהו לכבודה ומיד נסעו וזהו ואחר נסעו העם מחצרות:

ואחר נסעו העם מחצרות. וכי שתי חצרות היו שנסעו מזו וחנו בזו, אלא כיון שנסעו ישראל לא הספיקו להלוך עד ששמעו שנצטרעה מרים וחזרו וחנו לאחוריהם, לכך נאמר ואחר נסעו העם וגו'. אמר רבי אבהו כיון שהחזיקו בהמתן ליסע מיד שיצאו לדרך הפכו פניהן סבורין שמא הענן מקדים לפניהן ולא מצאו אותו, למשה ואהרן ולא מצאו אותן, מבקשין את הבאר ולא מצאו אותו, מיד חזרו לחצרות שנאמר מקברות התאוה נסעו העם חצרות, למה, כדי שידעו שבשביל מרים לא קדם הענן. אמר הקב"ה בעולם הזה על ידי שהייתם בטלים מדברי תורה הייתם מסיחים בבני אדם, אבל לעתיד לבא אתם למדים תורה מפי ואני מרבה לכם שלום שנאמר וכל בניך למודי ה' וגו':

שלח לך אנשים. כך דרש רבי תנחומא בר אבא. ילמדנו רבינו מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים, כך שנו רבותינו אין מפליגין בספינה [לים הגדול ג' ימים קודם לשבת] בזמן שהוא רוצה להלוך למקום רחוק, אבל אם מבקש לפרוש כגון מצור לצידון מותר לו לפרוש אפי' בע"ש, שהדבר ידוע שהוא יכול לילך מבעוד יום, ואם היה שליח מצוה, מצוה לו לפרוש איזה יום שירצה, וכן שנינו ששלוחי מצוה פטורים מן הסוכה, שאין לך חביב לפני הקב"ה כשליח שהוא משתלח לעשות מצוה ונותן נפשו להצליח בשליחותו, כאותן שנים ששלח יהושע בן נון, ומי היו פנחס וכלב, אבל שלוחים ששלח משה רשעים היו (שנאמר) [הוי] שלח לך אנשים, זה שאמר הכתוב אשתוללו אבירי לב נמו שנתם ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם. אשתוללו אבירי לב אלו משה ואהרן אחרי ששלחו המרגלים ובאו ואמרו לשון הרע על הארץ ולא היו יודעין מה לעשות, אלא אף משה ואהרן נתרשלו בדבר, מיד עמד כלב והשתיק כל אותן האוכלוסין שנאמר ויהס כלב וגו'. אמר הקב"ה למש טובה גדולה אני מחזיק לכלב שנאמר זולתי כלב בן יפונה כו' (בתנחומא). ר' אחא הגדול פתח יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב והתנה עמו ואמר לו בוא לך עמי ואני נותן לך מתנה, הלך עמו ומת, אמר המלך לבנו אע"פ שמת אביך איני חוזר בי במתנה שאמרתי ליתן לו בוא וטול אותה. כך המלך זה הקב"ה והאוהב זה אברהם שנאמר זרע אברהם אוהבי, אמר לו הקב"ה בוא לך עמי שנאמר לך לך מארצך, התנה עמו שהוא נותן לך מתנה שנאמר קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, [מת אברהם יצחק ויעקב] אמר לו הקב"ה למשה אע"פ שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי, אלא ודבר אלהינו יקום לעולם. שלח לך אנשים זה שאמר הכתוב כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו, למה"ד למלך שהיה לו כרם כשהוא רואה שהיין יפה הוא אומר לאריסין הכניסוהו לביתי, וכשהוא נעשה חומץ אומר הכניסו החומץ לבתיכם, אף כך הקב"ה כשראה הזקנים [מעשיהם] כשרים אמר אספה לי קרא אותן לשמו, וכשראה את המרגלים שעתידין לחטוא קרא אותן לשמו של משה שנא' שלח לך. [זש"ה מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל, וכי כסילים היו המרגלים הלא כבר נאמר] שלח לך אנשים וכל מקום שכתוב אנשים הן צדיקים, וכה"א והאיש בימי שאול זקן בא באנשים, וכן חנה אומרת ונתתה לאמתך זרע אנשים, ולאלו אתה קורא כסילים, אלא על שהוציאו דבה שנאמר ומוציא דבה הוא כסיל. ואעפ"כ בני אדם גדו לים היו ועשו עצמם כסילים, ועליהם אמר משה כי דור תהפוכות המה וגו' שנבחרו מכל ישראל על פי הקב"ה ועל פי משה שנאמר וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים, מכאן אתה אומר שהיו צדיקים בעיני ישראל ובעיני משה. ואף משה לא רצה לשלחם מדעת עצמו עד שנמלך בהקב"ה על כל אחד ואחד [ואמר] פלוני משבט פלוני ראוי הוא, ואמר לו הקב"ה ראויין הן שנאמר וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה', ואחר כך לסוף מ' יום נהפכו ועשו כל אותה צרה והן גרמו לאותו הדור שלקו לכך נאמר שלח לך. זש"ה לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו כי טח מראות עיניהם, מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך, אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שהם באים ואומרים לשון הרע על הארץ, אמר הקב"ה שלא יאמרו לא היינו יודעין עונשו של לשון הרע מהו, לפיכך סמך הענין זה לזה לפי שדברה מרים באחיה לקתה בצרעת כדי שיהו הכל יודעין עונשו של לשון הרע. שנאמר ואחר נסעו העם מחצרות וגו' אחר שראו (לומר) [חומר] לשון הרע והיו מסתכלין במעשה מרים אעפ"כ לא רצו ללמוד, לכך נאמר לא ידעו ולא יבינו, לכך כתב שלוח מרגלים אחר מעשה מרים.