Quotation_auto על במדבר 12:5

ומה שאמר קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו. ולא מצאנו שהשם צוה לו דבר. ואיך אמר ואצונו. אולי נאמר שפירושו ואצונו לנגיד ולמלך על עמי ישראל. ולכן אמר ויתיצבו באהל מועד שניהם שוים. וכן אמר לכבודו ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. אע"פ שהכותב לא היה אלא משה לבדו דכתיב ויכתוב משה את השירה הזאת אמר כתבו לכבוד יהושע. ואולי אע"פ שמשה היה הכותב. יהושע היה מסייעו בתיקון הקלפים. או שהיה מסייעו להגיה כאלו שניהם כותבים ולכן אמר כתבו לכם. ואולי נאמר כי הטעם שאמר ואצונו. לפי שהשם בא לצוות את העם כאומרו וקם העם הזה וזנה וגו' ואנכי הסתר אסתיר פני וגו'. וכן כל הפרשה הוא להזהיר את ישראל על עבודה זרה. ואחר שהזהיר וצוה לישראל. הוא כאלו צוה ליהושע שהוא המנהיג. כי המנהיג הוא שקול ככל העם. והעם שקול כמנהיג. כמו שאמר משה וישלח מלאכים ובמקום אחר כתיב וישלח ישראל מלאכים. ולכן אמר בכאן ואצונו כאלו חוזר אל העם. ורצה השם שיעמדו משה ויהושע לראות באזהרת העם וזהו ואצונו. ואולי נאמר כי צו את יהושע היא כתובה בסוף באומרו ויצו את יהושע ויאמר חזק ואמץ. ואע"פ שזה נראה לי דוחק. שכבר נשלם דיבור השם והפסיק בפסוק ויכתוב משה את השירה הזאת. ואח"כ חזר לומר ויצו את יהושע. וירא ה' באהל בעמוד ענן. הנה לפי מעלת משה ע"ה שהיה מביט באספקלריא המאירה. לא היה ראוי שיתגלה לו עכשיו בעמוד ענן. וכ"ש עתה שהיה סמוך לפטירתו שהיה דבק יותר אל השם. כדכתיב תוסף רוחם יגועון. ואולי כי הטעם שנראה אליו בעמוד ענן היה בעבור יהושע. כי אחר שאמר והתיצבו באהל מועד. אע"פ שהשם היה מדבר עם משה. יהושע היה שומע קול הנבואה. ולכן נראה בעמוד ענן לפי שהיה מתחיל בנבואה. ובסוף הענין דיבר השם אליו כדכתיב ויצו את יהושע בן נון וגו'. ויהיה זה כטעם הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך. וכן בכאן בעבור שישמע יהושע נראה בעמוד ענן. או שנאמר שהטעם שנראה בעמוד ענן. הוא להורות שהקב"ה כביכול מתעצב אל לבו על מיתת הצדיקים כדכתיב יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. ואמרו שאין הקב"ה גוזר מיתה על הצדיקים עד שישאלו בפיהם. דכתיב ואברככה לפני ה' לפני מותי. ואמרו ג"כ איך אומר ליצחק שימות שפשט צוארו על גב המזבח. עד שלזאת הסבה נראה בכאן בעמוד ענן לפי שאמר למעלה הן קרבו ימיך למות. כמי שאומר אני לא הייתי רוצה שתמות. אבל קרבו ימיך למות ושלמו ימיך. והגיע זמנו של יהושע ליטול שררה ולכן קרא ליהושע. ולפי שהשם נתעצב אל משה נאמן ביתו וממלכתו. נראה בעצבון ובעמוד ענן. כאלו הלביש שמים קדרות על משה נביאו. וכמו שאמרו על חרבן הבית ויקרא ה' אלהים לבכי ולמספד. עד שאמרו מלך ב"ו אבל מהו עושה. מכבה את הפנסים ותולה שק על פתחו [כן] כתיב ביה אלביש שמים קדרות ושק אשית כסותם. כן נוכל לומר בכאן שבשביל משה יחידו כבה את הפנסים והלביש שמים קדרות ונראה בעמוד ענן. ולכן אמר הנך שוכב עם אבותיך. כלומר הרבה יש לי לידאג על מיתתך. לפי שידעתי כי מיד יסורו ישראל מדרך ה'. ומי יעמוד לפני להתפלל עליהם ולמסור נפשו עליהם. וזהו וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ. ודכוותה בחטא אהרן ומרים נאמר וירד ה' בעמוד ענן. לפי שהיה לו לדבר עם אהרן ומרים. וכן לפי שהקב"ה נצטער על חטא אהרן ומרים ועל פורענותם. ירד בעמוד ענן כביכול שנתעצב על חטאתם ועל פורענותם. ובמדרש הזוהר אמרו הנך שוכב עם אבותיך. שאמר לו הקב"ה אע"פ שאתה שוכב עם אבותיך. הנך מצוי וקיים. וזהו הנך. וזה להורות שהוא מצוי בעולם הנפשות והוא חי וקיים. וכן להורות שכל זמן שיהושע חי. משה היה מצוי כאלו לא מת. וזהו הנך שוכב עם אבותיך וקם העם וזנה. והרי כל זמן יהושע לא עבדו ע"ז כאלו היה משה חי וקיים. וזהו הנך מצוי וקיים:

ה' איש מלחמה רבי יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה. מגיד שנגלה עליהם הקב"ה בכל כלי זיין. נגלה עליהן כגבור חגור חרב שנאמר חגור חרבך על ירך גבור. נגלה כפרש שנאמר וירכב על כרוב. נגלה בשריון וכובע שנאמר וילבש צדקה כשרין. נגלה בחנית שנאמר לנגה ברק חניתך וכתיב והרק חנית וסגור. נגלה בקשת ובחנית וחצים שנאמר עריה תעור קשתך וכתיב וישלח חציו ויפיצם. נגלה עליו בצנה ומגן שנאמר צנה וסוחרה אמתו ואומר החזק מגן וצנה וגו'. או שומע אני שהוא צריך לאחת מן המדות הללו. תלמוד לומר ה' שמו בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת מן המדות הללו. ואם כן למה צריך הכתוב לפרוט כל אחת ואחת בפני עצמו אלא שאם צרכו ישראל להם למדך שהקב"ה עושה להם מלחמה אוי להם לאומות העולם מה הם שומעין באזניהם שהרי מי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בם. ה' איש מלחמה ה' שמו למה נאמר לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמה שנאמר ה' איש מלחמה. נגלה בסיני כזקן מלא רחמים שנאמר ויראו את אלקי ישראל וגו' וכשנגאלו מהו אומר וכעצם השמים לטהר ואומר חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן אלא ה' איש מלחמה ה' שמו. הוא במצרים הוא על הים. הוא לשעבר והוא לעתיד לבוא. הוא בעולם הזה והוא בעולם הבא שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא וגו' וכתיב כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ואת אחרונים אני הוא. יש גבור במדינה ועליו כל כלי זיין אבל אין לו לא כח ולא גבורה ולא תכסיס ולא מלחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא לו כח ולו גבורה תכסיס ומלחמה שנאמר כי לה' המלחמה וכתיב לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב וגו' יש גבור במדינה וכחו עליו בן ארבעים אינו דומה לבן ששים ובן ששים אינו דומה לבן שבעים אלא כל שהוא הולך כחו מתמעט. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אני ה' לא שניתי. יש גבור במדינה כשקנאה וגבורה לובשתו אפילו אביו אפילו קרובו הכל מכה והולך בחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא מרחם על בריותיו שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון. יש גבור במדינה שמשעה שהחץ יוצא מידו אינו יכול להחזירו שכבר יצא מידו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום כביכול גזרה יוצאה מלפניו שנאמר אם שנותי ברק חרבי עשו תשובה מיד הוא מחזירה שנאמר ותאחז במשפט ידי. שומע אני שהוא מחזירה ריקם תלמוד לומר אשיב נקם לצרי. על מי הוא מחזירה על אומות העולם מכחישי ה' שנאמר ולמשנאי אשלם. מלך בשר ודם יוצא למלחמה ומדינות קרובות אצלו באות ושואלות צרכיהן מלפניו. והוא אומר להם זעוף הוא במלחמה הוא לכשיחזור וינצח אתם באין ושואלין צרכיהן מלפניו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא שומע צעקת כל באי עולם שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לזון את חיילותיו ולא לספק להם אכסניות. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא זן ומפרנס את כל בריותיו שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים וכתיב נותן לחם לכל בשר. ה' איש מלחמה אפשר לומר כך והלא כבר נאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' וכתיב וקרא זה אל זה ואמר וגו' ואומר והנה כבוד אלקי ישראל, ומה תלמוד לומר איש מלחמה מפני חבתכם ומפני קרבתכם אקדש שמי בכם. ה' שמו בשמו הוא נלחם אינו צריך אחת מכל מדות הללו. וכן דוד הוא אומר אתה בא אלי בחרב ובחנית וגו' וכתיב אלה ברכב ואלה בסוסים וגו' המה כרעו ונפלו מהו אומר ה' הושיעה וגו' וכן אסא אומר ויקרא אסא אל ה'. שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם כשהוא יוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובים וכשהוא יוצא לשלום אינו בא אלא בבני אדם מועטים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כך אלא כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי שנאמר ה' איש מלחמה וכן הוא אומר וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל וכשהוא בא בשלום בא באלפים וברבבות שנאמר רכב אלקים רבותים:

דבר אחר שיהא קרוב לבקש על מרים. וירד ה' וגו' ויעמד פתח האהל להודיע כבודו של משה שירד בשביל כבודו. ויאמר ה' פתאום רבי שמעון בן מנסיא אומר פתאום שנתירא משה בפתאום נדבר עמו. צאו שלשתכם אל אהל מועד מלמד ששלשתן נקראו בדבור אחד מה שאי אפשר לפה לדבר ואי אפשר לאוזן לשמוע. וכן הוא אומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי. וירד ה' בעמוד ענן שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, בשר ודם כשיוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובים וכשהוא יוצא לשלום אינו בא אלא בבני אדם מועטין, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי שנאמר ה' איש מלחמה ה' שמו, וכשהוא בא בשלום בא באלפים וברבבות שנאמר רכב אלהים רבותים וגו', ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם מפני מה לא יצא משה עמהם שלא יהו ישראל אומרים אף משה היה עמהן בכלל הכעס. ד"א בא הכתוב ללמדך דרך ארץ שכל זמן שאדם רוצה לדבר עם חברו אל יאמר לו קרב אלי אלא מושכו במה שרוצה לדבר עמו.