Quotation_auto על במדבר 14:20

יהודה אתה יודוך אחיך אמר ר' תנחום בר חנילאי כשהוכיח יעקב את ראובן ושמעון הוריקו פניו של יהודה ונתירא שלא יוכיחו במעשה תמר. מיד קראו ופייסו יהודה אתה יודוך אחיך זה שאמר הכתוב על ידי אסף זובח תודה יכבדנני מקרא זה לא אמרו אלא כנגד צדיקים שכובשין את יצרם ומודין במעשיו שכל המודה במעשיו זוכה לחיי העולם הבא שנאמר זובח תודה יכבדנני. וכן אתה מוצא ביהודה שהודה במעשה תמר א"ל הקב"ה אתה הצלת תמר ושני בניה מן השריפה ואת יוסף מן הבור שנאמר ויאמר יהודה לאחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו. חייך שאני מציל מבניך ארבעה אחד מן הבור דניאל כנגד יוסף וגו' מן האש חנניה מישאל ועזריה כנגד פרץ וזרח ותמר. וכל מי שאינו מודה במעשיו הקב"ה מקללו שכן מצינו בקין בשעה שהרג את אחיו א"ל הקב"ה היכן הבל אחיך אמר לפניו רבונו של עולם אני והבל הבאנו דורון לפניך שלו קבלת ולי החזרת בפחי נפש. ממני אתה מבקשו והלא אינו מתבקש אלא ממך שאתה משמר את כל הבריות. א"ל הקב"ה אני מודיעך היכן הוא. אמר לפניו רבונו של עולם גדול עוני מנשוא לא יהא עוני גדול מששים רבוא שהן עתידין להכעיס לפניך במדבר וכיון שאומרים לפניך נושא עון מיד אתה מוחל להם שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך. באותה שעה אמר הקב"ה אם איני מוחל מיד אני נועל דלת בפני בעל תשובה מיד מחל לו הקב"ה מחצה. שבתחילה א"ל נע ונד תהיה בארץ ולפי שלא עשה תשובה שלמה כתיב וישב בארץ נוד. מכסה פשעיו לא יצליח זה קין. ומודה ועוזב ירוחם זה יהודה. ולפי שגרם יהודה לראובן שהודה לפיכך סמכו משה שנאמר יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה ועליהן כתיב אשר חכמים יגידו. יהודה אתה יודוך המליכו על אחיו זו מלכות דוד. ד"א יודוך למלוך עליהן בעולם הזה ובעולם הבא. ועמדו ממנו מלכים שנאמר ואלה תולדות פרץ רחבעם אביה אסא עד יכניה וכן לעולם הבא ודוד עבדי נשיא להם לעולם. ועוד משבט יהודה יצתה אלישבע אם הכהונה. ועוד משבט יהודה יצא נחשון ראש לנשיאים. ועוד במסעות היה ראשון ונסע דגל מחנה יהודה. ועוד משבט יהודה יצא בצלאל אלא שעשה המשכן וכל כליו. אחר מיתת יהושע שאלו מי יעלה לנו בתחילה ויאמר ה' יהודה יעלה. ומשבט יהודה יצא עתניאל ראשון לשופטים. ועוד משבט יהודה בועז. ועוד משבט יהודה יצא שלמה והוא בנה את בית המקדש. ועוד משבט יהודה יצא יהושפט ויותם ויאשיהו וזרובבל בן שלתיאל פחת יהודה ומלך המשיח. שלמה בנה בית ראשון זרובבל בנה בית שני ומלך המשיח עתיד לבנות בית המקדש. יהודה הרביעי לשבטים כגון דל"ת שהוא רביעי באל"ף בי"ת. וביום הרביעי ניתלו המאורות וכתיב במשיח וכסאו כשמש נגדי. ונוצלו מבניו ארבעה אחד מבור אריות ושלש מכבשן האש. דוד (הוא) אות רביעי הוא ראש וסוף שנאמר לא יסור שבט מיהודה וגו' וכתיב ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם וכתיב לעולם אשמר לו חסדי. וכשם שביום רביעי ניתלו המאורות כך יהודה נולד רביעי לשבטים. ויהודה נמנה ראש לשבטים בארבעה מקומות כנגד לידתו. ועוד כתיב בקרבן נחשון וקרבנו קערת כסף ובכולן כתיב קרבנו. הוסיף לנחשון ו' רמז ליהודה שיצאו ממנו שש צדיקים ויתברכו כל אחד ואחד בשש מדות. בדוד כתיב יודע נגן וגבור [חיל] ואיש מלחמה ונבון דבר [ואיש תאר] וה' עמו. וכתיב בדניאל חנניה מישאל ועזריה שש דברים ילדים אשר אין בהם כל מום וגו'. וכתיב בחזקיהו שש מדות ויקרא שמו פלא יועץ וגו' וכתיב בדניאל די רוח יתירא ביה וכתיב ביה מפשר חלמין ואחוית אחידן ומשרא קטרין. וכתיב במלך המשיח ונחה עליו רוח ה' וגו'. אמר יעקב יהודה בני גלוי וידוע לפני הקב"ה שאתה הצלת את יוסף מן המיתה שאלולי אתה הרגוהו שמעון ולוי ועכשיו תזכה שיודו לך אחיך שהצלת את יוסף מן המיתה ולא נטרדו אחיך לגיהנם. אף בעולם הבא תזכה שיקראו כולם על שמך יהודים. ידך בעורף אויביך. א"ל בני הקשית ערפך ובשת עצמך במעשה תמר תזכה שתהרוג אויביך בדבר שהוא נושקו על ערפו וזה הקשת. ידך בעורף אויביך איזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד העורף הוי אומר זה קשת. רבי אלעזר אומר ידיו רב לו איזו היא מלחמה שצריכה שתי ידים הוי אומר זה קשת:

דבר אחר איש אמונות רב ברכות זה משה שנעשה גזבר לעצמו ואף על פי שהיה גזבר לעצמו היה קורא לאחרים (ומחבב) [ומחשב] על ידיהם שנאמר ביד איתמר. שנו רבותינו מי שהיה נכנס לתרום הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא בפונדיא שאם יעשיר יאמרו משל לשכה העשיר, שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא יוצא ידי שמים שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל ומשה היה גזבר לעצמו וכו'. אמר רבי יוחנן לשני בוקרים הביאו כל המשכן והותירו אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם עשינו כל המלאכות של המשכן והותרנו שנאמר והמלאכה היתה דים מה נעשה בנותר, אמר ליה לך ועשה בהם משכן לדברות, הלך ועשה כן כיון שבא ליתן חשבון אמר להם כך וכך יצא למשכן וביותר עשיתי משכן העדות שנאמר אלה פקודי המשכן משכן העדות. מהו משכן משכן שני פעמים אמר רבי שמעון שני פעמים נתמשכן על ידיהם. אמר רבי ישמעאל זה סימן לכל באי עולם שאין סליחה אלא לישראל בלבד שנאמר משכן העדות עדות היא לכל באי עולם שהקב"ה נתרצה לישראל. משל למה הדבר דומה למלך שנשא אשה והיה מחבבה ביותר כעס עליה והניחה והיו שכנותיה אומרות לה אינו חוזר לך. לאחר ימים נתרצה לה המלך ונכנס לפלטין (שלו) [שלה] ואכל ושתה ולא היו שכנותיה מאמינות שנתרצה לה המלך והיה ריח בשמים עליה מיד ידעו שנתרצה לה המלך. כך הקב"ה חבב את ישראל והביאם לפני הר סיני ונתן להם את התורה וקרא אותם מלכים לסוף ארבעים יום עשו את העגל. באותה שעה אמרו הגוים אין הקב"ה מתרצה להם עוד. כשעמד משה ונתפלל עליהם אמר ליה הקב"ה סלחתי כדברך ולא עוד אלא שאני משרה שכינתי עליהם וביניהם והכל יודעים שסלחתי להם שנאמר ועשו לי מקדש:

הן קרבו ימיך למות. אמר ר' אייבו אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בדבר שקלסתיך בתוך ששים רבוא מקדישי שמך [שנאמר הן לה' אלקיך השמים וגו'] קנסת עלי מיתה, שנאמר הן קרבו ימיך למות, כל מדותיך מדה כנגד מדה שמא מדה רעה כנגד מדה טובה מדה חסרה כנגד מדה שלמה מדה צרה כנגד מדה טובה, א"ל הקב"ה למשה אף זו מדה טובה היא שאמרתי לך הן שנאמר הנה אנכי שולח מלאך, הן צדיק בארץ ישולם, הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא כשם שהעלית אותי על ששים רבוא כך אני מעלה אותך לעתיד לבוא על נ"ה צדיקים גמורים שנאמר הן בגימטריא נ"ה. אמר ר' יוחנן עשר מיתות כתובות על משה ואלו הן, הן קרבו ימיך למות, ומות בהר, כי אנכי מת, כי ידעתי אחרי מותי, ואף כי אחרי מותי, לפני מותו, בן מאה ועשרים שנה במותו, וימת שם משה, ויהי אחרי מות משה, משה עבדי מת, מלמד שעשרה פעמים נגזרה עליו גזרה שלא ליכנס לארץ ישראל ועדיין לא נחתם גזר דין הקשה עד שנגלה עליו (ב"ד הגדול) [הקב"ה] וא"ל גזרה היא מלפני שלא תעבור שנאמר כי לא תעבור את הירדן הזה, ודבר זה קל בעיניו של משה שאמר ישראל חטאו כמה חטאות גדולות כמה פעמים ובקשתי עליהם חמים מיד קבל ממני שנאמר הרף ממני ואשמידם, מה כתיב תמן ויאמר ה' סלחתי כדברך, אני שלא חטאתי מנועורי לא כל שכן שאתפלל על עצמי ויקבל ממני, וכיון שראה הקב"ה שקל היה בעיניו של משה ואינו עומד בתפלה מיד קצף עליו ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס שנאמר לכן לא תביאו, ואין לכן אלא לשון שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי, וכיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין עמד ועג עוגה קטנה וישב בתוכה ואמר איני זז מכאן עד שתתבטל אותה גזרה, באותה שעה מה עשה משה לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר ועמד בתפלה ובתחנונים לפני המקום עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית ואמרו שמא הגיע צביונו של הקב"ה לכרות את העולם, יצאה ב"ק ואמרה עדין לא הגיע צביונו של הקב"ה לכרות את העולם אלא אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ואין איש אלא משה שנאמר והאיש משה ענו מאד, מה עשה הקב"ה באותה שעה הכריז בכל שער ושער בכל רקיע ורקיע ובכל שערי ב"ד וב"ד שלא יקבלו תפלתו של משה ולא יעלו אותה לפניו מפני שנחתם עליו גזר דין, ואותו מלאך הממונה על ההכרזה אכריזאל שמו, באותה שעה קרא הקב"ה בבהלה וא"ל למלאכי השרת קומו ונעלו כל שער רקיע ורקיע עד שגבר קול התפלה למעלה ובקשה לעלות לרקיע מפני שקול תפלתו של משה היה דומה לחרב שהוא קורע וחותך ואינו מעכב שהיתה תפלתו מעין שם המפורש של מד מן זגזאל רבו סופר כל בני מרום, על אותה הוא אומר ואשמע אחרי קול רעש גדול, ואין רעש אלא זיע, ואין גדול אלא משה שנאמר גם האיש משה גדול מאד, מהו אומר ברוך כבוד ה' ממקומו, בשעה שראו גלגלי מרכבה ושרפי להבה שאמר הקב"ה לא תקבלו תפלתו של משה ולא נשא פנים ולא נתן לו חיים ולא הכניסו לארץ אמרו ברוך כבוד ה' ממקומו שאין לפני משוא פנים לא לקטן ולא לגדול, ומנין שהתפלל משה תקט"ו פעמים שנאמר ואתחנן אל ה' מנין ואתחנ"ן הכי הוו, באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע גלוי וידוע לפניך יגיעי ועמלי וצערי שנצטערתי עליהן במצות עד שקבעתי בהן תורה ומצות אמרתי כשם שראיתי בצערם כך אראה בטובתם ועכשיו שהגיע טובתם של ישראל אתה אומר לי לא תעבור את הירדן הזה הרי אתה עושה תורתך פלסטר, דכתיב ביומו תתן שכרו, וזו היא שילום של ארבעים שנה שעמלתי עד שהיו עם קדוש, שנאמר ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן, ומלאך סמאל ראש השטנים הוא בכל שעה היה מצפה למיתתו של משה ואומר מתי יגיע הרגע שבו ימות משה שארד ואטול נשמתו של משה הימנו, עליו אמר (שלמה) [דוד] צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, בכל השטנים כולם אין לך רשע כסמאל ואין לך צדיק בכל הנביאים כמשה שנאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, משל למה הדבר דומה לאדם שנזדמן לסעודת חתן וכלה והיה מצפה ואומר מתי יגיע שמחתם ואשמחם, כך היה סמאל הרשע מצפה למיתתו של משה ואומר מתי יהא מיכאל בוכה ואני אמלא פי שחוק, עד שא"ל מיכאל רשע אני בוכה ואתה משחק אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, נפלתי במיתתו של משה וקמתי בפרנסתו של יהושע בשעה שהפיל ל"א מלכים, כי אשב בחשך בחורבן בית ראשון ובית שני, ה' אור לי לימות המשיח, עד כאן עלתה לו למשה שעה אחת, באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה אם אין אתה מכניסני לארץ ישראל הנח אותי בעולם הזה ואחיה ולא אמות, א"ל הקב"ה אם לא אמיתך בעולם הזה היאך אחייך לעולם הבא, ולא עוד אלא שאתה עושה תורתי פלסתר שכתבתי על ידך ואין מידי מציל, עד כאן עלתה למשה שעה אחת, אמר משה לפניו רבש"ע אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל הנח אותי כחיות השדה שהן אוכלין עשבים והם שותין מים ורואין את העולם כך תהא נפשי כאחד מהן, א"ל רב לך, אמר לפניו רבש"ע אם לא תניח אותי בעולם הזה כעוף הפורח באויר בארבע רוחות העולם ומלקט מזונו בכל יום ולעת ערב חוזר לקינו כך תהא נפשי כאחת מהן, א"ל רב לך, אמר לפניו רבש"ע הנח עין אחת שלי תחת הדלת ויתנו עליה את הדלת שלשה פעמים בשנה ואחיה ולא אמות, א"ל רב לך, כיון שראה משה שאין כל בריה יכולה להצילו מן המות באותה שעה אמר משה הצור תמים פעלו וגו', מה עשה משה נטל את המגילה וכתב עליה שם המפורש וספר השיר עדין לא מילא לכתוב עד שהגיע שה שבו ימות משה, באותה שעה אמר הקב"ה לגבריאל צא והבא נשמתו של משה, אמר לפניו, רבש"ע מי שהוא שקול כנגד ששים רבוא איך אני יכול לראות במותו ומי שיש בו דברים הללו היאך אני יכול לעשות לו קצף, ואחר כך אמר לו למיכאל צא והבא נשמתו של משה, אמר לפניו רבש"ע אני הייתי לרב והוא היה לי לתלמיד ואיך אני יכול לראות במותו, ואחר כך אמר לסמאל צא והבא נשמתו של משה, מיד לבש כעסו וחגר חרבו ונתעטף באכזריות והלך לקראת משה, כיון שראה אותו יושב וכותב שם המפורש וזוהר מראהו דומה לשמש והיה דומה למלאך ה' צבאות היה מתיירא סמאל מן משה אמר ודאי שאין המלאכים יכולין ליטול נשמתו של משה, וטרם שראה סמאל את משה היה יודע שיבוא סמאל, וכיון שראה סמאל את משה אחזתו רעדה וחיל כיולדה ולא מצא פתחון פה לדבר אל משה עד שאמר משה לסמאל אין שלום אמר ה' לרשעים מה תעשה בכאן, א"ל ליטול נשמתך באתי, א"ל מי שגרך, א"ל מי שברא כל העולם, א"ל אין אתה נוטל את נשמתי, א"ל כל באי עולם מסורים בידי, א"ל יש בי כח יותר מכל באי עולם, א"ל ומה כחך, א"ל אני בן עמרם שיצאתי מהול ממעי אמי ולא נצרכתי למהול ובו ביום שנולדתי מצאתי פתחון פה והלכתי ברגלי ודברתי עם אבי ואמי אפילו חלב לא ינקתי וכשהייתי בן ג' שנים התנבאתי ואמרתי שעתיד אני לקבל את התורה מתוך להב אש וכשהייתי מהלך בחוץ נכנסתי לפלטרין של מלך ונטלתי את כתרו מעל ראשו, וכשהייתי בן שמונים שנה עשיתי אותו ומופתים במצרים והוצאתי ששים רבוא לעיני כל מצרים וקרעתי את הים לי"ב גזרים והפכתי את מימי מרה למתוק ועליתי ודרכתי דרך השמים והייתי תופס במלחמתן של מלאכים וקבלתי תורה של אש מעמו פנים בפנים ושחתי עמו בפמליא וגליתי רזיהם לבני אדם וקבלתי תורה של אש מימינו של הקב"ה ולמדתי אותה לישראל ועשיתי מלחמה עם סיחון ועוג שני גבורי אומות העולם שבשעת המבול לא הגיעו מים לקרסוליהם מפני גובהן והעמדתי חמה ולבנה ברום עולם והכיתי במטה שבידי והרגתים, מי יש בבאי עולם שיכול לעשות כך, לך ברח מלפני איני נותן לך נשמתי, מיד חזר סמאל והשיב דבר לפני הגבורה, א"ל הקב"ה צא והבא נשמתו של משה, מיד שלף חרבו מתערה ועמד על משה, מיד קצף עליו משה ונטל את מטה האלקים בידו שחקוק בו שם המפו רש ופגע בו בסמאל בכל כחו עד שנס מלפניו ורץ אחריו בשם המפורש ונטל קרן מבין עיניו ועוור את עיניו, עד כאן עלתה למשה סוף רגע, יצתה ב"ק ואמרה הגיע סוף רגע מיתתך, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע זכור לי אותו היום שנגלית עלי בסנה ואמרת לי לכה ואשלחך אל פרעה, זכור לי אותו היום שהייתי עומד על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה, בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המות, יצאה בת קול ואמרה לו אל תתירא אני בעצמי מיטפל בך ובקבורתך, באותה שעה עמד משה וקידש עצמו כשרפים וירד הקב"ה משמי שמים העליונים ליטול נשמתו של משה ושלשה מלאכי השרת עמו מיכאל וגבריאל וזגזאל, מיכאל הציע מטתו של משה, וגבריאל פרש בגד של בוץ מראשותיו, וזגזאל מרגלותיו, מיכאל מצד אחד וגבריאל מצד אחד, א"ל הקב"ה למשה השכב [עפעפי] עיניך זה על זה והשכיב [עפעפי] עיניו זה על גב זה, א"ל הניח ידיך על החזה והניח ידיו על החזה, א"ל הקף רגלך זה על גב זה והקיף רגליו זה על גב זה, באותה שעה קרא הקב"ה לנשמה מתוך גופו, א"ל בתי מאה ועשרים שנה קצבך היתה בגופו של משה עכשיו הגיע קצך לצאת צאי ואל תאחרי. אמרה לפניו רבש"ע יודעת אני שאתה אלקי כל הרוחות ואדון כל הנשמות החיים והמתים מסורין בידך ואתה בראתני ואתה יצרתני ואתה נתתני בגופו של משה מאה ועשרים שנה שלא נראה בו מעולם רמה ותולעה ולא היה בו צרעת מעולם בשביל כך אני אוהבת אותו ואיני רוצה לצאת ממנו ועכשיו יש גוף טהור מגופו של משה, א"ל הקב"ה צאי ואל תאחרי ואני מעלה אותך לשמי שמים העליונים ואני מושיבך תחת כסא כבודי אצל כרובים ושרפים וגדודים, אמרה לפניו רבש"ע מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עוזא ועזאל וחמדו בנות הארץ והשחיתו את דרכם על הארץ עד שתלית אותם בין הארץ לרקיע, אבל בן עמרם מיום שנגלית עליו בסנה לא בא אל אשתו שנאמר ותדבר מרים ואהרן במשה, בבקשה ממך תניחני בגופו של משה. באותה שעה בקש הקב"ה ונטל נשמתו בנשיקת פה והיה בוכה ואומר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און, ורוח הקודש בוכה ואומר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, שמים וארץ בוכים ואומרים אבד חסיד מן הארץ, וכשבקש יהושע רבי ולא מצאו היה בוכה ואומר הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים, וישראל בוכים ואומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, זכר צדיק לברכה ונשמתו לחיי העולם הבא: