Quotation_auto על במדבר 15:20

דבר אחר למה בבי"ת לפי שיש לה שני עוקצין אחת למעלה ואחת מלמטה מאחוריו אומר לבי"ת מי בראך בעולם והוא מראה להם בעוקצו של מעלה ואומר להם זה של מעלה בראני ומה שמו והוא מראה להם עוקצו של אחריו ואומר להם ה' אחד ושמו אחד. ר' אלעזר בר אבינא אומר כ"ו דורות היה אל"ף קורא תגר לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי אמר לו הקב"ה העולם ומלואו לא נבראו אלא בזכות התורה שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ למחר אני עתיד ליתנה בסיני ואיני פותח אלא בך שנאמר אנכי ה' אלקיך. בר חוניא אמר למה נקרא שמו אל"ף שהקב"ה מסכים ליתן תורה לאלף דור שנאמר דבר צוה לאלף דור. ר' הושעיא רבה פתח ואהיה אצלו אמון אומן התורה אמרה אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטרין ואינו בונה אותו מדעת עצמו אלא מדעת האומן והאומן אינו בונה מדעת עצמו אלא דפטראות ופינקסאות יש לו לידע היאך הוא עושה חדרים והיאך הוא עושה פשפשין כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם והתורה אמרה בראשית בי ראשית ברא אלקים שנאמר בראשית ברא אלקים. ואין ראשית אלא תורה כמה דאת אמר ה' קנני ראשית דרכו. רבי ברכיה אומר בזכות משה נברא העולם שנאמר בראשית וכתיב וירא ראשית לו רבי הונא בשם רבי מתנה בזכות שלשה דברים נברא העולם בזכות חלה ובזכות מעשר ובזכות בכורים שנאמר בראשית ברא אלקים. ואין ראשית אלא חלה כמה דאת אמר ראשית עריסותיכם חלה. ואין ראשית אלא מעשר כמה דאת אמר ראשית דגנך. ואין ראשית אלא בכורים כמה דאת אמר ראשית בכורי אדמתך:

וייצר ה' אלקים את האדם אמר רבי יוסי בן קצרתא כאשה הזו שהיא מקשקשת עסתה במים ומגבהת חלתה מבינתים כך בתחלתה ואד יעלה מן הארץ ואחר כך וייצר את האדם וכן הוא אומר ואיש תרומות יהרסנה זה אדם הראשון שהוא גמר חלתו של עולם ונקראת חלה תרומה שנאמר חלה תרימו תרומה. וייצר שתי יצירות יצירה לאדם יצירה לחוה יצירה לז' יצירה לט' נוצר לז' או לט' חי לח' אינו חי נוצר לט' ונולד לז' אינו חי ק"ו לח'. בעון קומי רבי אבהו מנין שהנוצר לז' חי אמר לון מדידכון אנא ממטי לכון. זיטא אפטא איטא אוכטא. וייצר שתי יצירות יצירה מן העליונים ומן התחתונים אוכל ושותה כבהמה כו' כדלעיל. וייצר שני יצרים יצר טוב ויצר הרע שאילו היה בבהמה ב' יצרים כיון שהיתה רואה סכין ביד אדם לשחטה היתה משחרת ומתה והרי אדם יש לו שני יצרים כתיב ויוצר רוח אדם בקרבו נשמתו של אדם צרורה בקרבו שאלולי כן כיון שהיתה הצרה באה היה שומטה ומשליכה. וייצר שתי יצירות בעולם הזה ובעולם הבא:

והנדה בנדתה אין כתיב כאן אלא והדוה בנדתה צער גדול נתן הקדוש ברוך הוא לאשה זו שמאחר שמשמרת שלשת ימי זיבה יושבת ומשמרת שבעת ימי נדה, לכך כתיב והדוה בנדתה. ר' יוחנן בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ומה אם האשה הזו על ידי שפרשה שלשה ימים התורה קורא אותה דוה, אנו שפרשנו מבית חיינו ומבית תפארתנו וממקדשנו כמה ימים וכמה שנים כמה יובלות וכמה עבורים עאכ"ו. כי יזוב זוב דמה ימים רבים שלשה ימים, הא כיצד האשה הזו טמאה שבעת ימים ונטהרת ביום השמיני ואם ראתה דם באותו יום שומרת יום כנגד יום ונטהרת. חזרה וראתה ביום התשיעי שומרת אותו יום ושבת ונטהרת. חזרה. וראתה ביום עשירי שומרת אותו יום ושבה ונטהרת הרי שלשה ימים שהן ימים רבים, אבל אם ראתה דם ביום אחד עשר שהוא יום רביעי לטהרתה חוזרת לטומאתה ושומרת שבעת ימי נדתה מתחלתה, שכך שנו חכמים אחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני. לפיכך האשה צריכה שתהא סופרת חמשה עשר יום. כיצד היא עושה שומרת שבעת ימי נדתה ואחר כך סופרת שבעה נקיים ונטהרת ביום השמיני וטובלת טבילה חמורה אחר שקיעת החמה והיא מותרת לבעלה שנאמר ואם טהרה מזובה. ואשה כי יזוב זוב דמה למה אשה ולא איש לשעבר היתה נוהגת בנשים ובאנשים שנאמר איש איש כי יהיה זב מבשרו. ר' מאיר אומר טמאת האיש חמורה היתה מטומאת האשה למה שטומאת האשה סימן לבנים אבל של איש צער הוא שנאמר וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו דבר שחתום וסגור. לשעבר היו האנשים רואים דמים עד שעמדה רחל שנאמר כי דרך נשים לי וניתן לה, לכך נאמר ואשה כי יזוב זוב דמה. כך שנו רבותינו על שלש עבירות נשים מתות בשעת לדתן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה ושלשתן מן התורה. נדה מנין ואשה כי יזוב זוב דמה, חלה דכתיב ראשית עריסותיכם חלה וגו'. הדלקת הנר דתנו רבנן מנין שחייב אדם להיות זהיר וזריז בהדלקת הנר שנאמר וקראת לשבת עונג זה הדלקת הנר. ולמה נמסר ולאשה אמר הקדוש ברוך הוא היא כבתה נרו של עולם שנאמר נר אלהים נשמת אדם לפיכך תשמור מצות נר, היא טמאה חלתו של עולם זה אדם הראשון דאמר רבי יוסי בן קצרתה כאשה הזו שמקשקשת עיסתה במים ואחר כך וייצר ה' אלהים לפיכך וכו'. נדה אמר הקדוש ברוך הוא היא שפכה דמו של אדם הראשון והיא מתחייבת שתשפך דמה שנאמר שופך דם האדם וגו' תשמור נדתה שתכפר לה על הדם ששפכה. לפכיך הקדוש ברוך הוא מדמה טומאת ישראל לטומאת נדה שנטמאת ונטהרת, כך עתיד הקדוש ברוך הוא לטהר את ישראל שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.