Quotation_auto על במדבר 15:27

אח"כ פירש דין נפש כי תחטא. שהוא כמו יחיד שחוטא. אלא שבא לפרש שהחטא בא מצד הנפש המתאוה. ורצה לרמוז לנו בזה כי הנפש מצד עצמה אינה חוטאת. אלא מצד הגוף המורכב מיסודות ומדברים הפכים. מטעמים האחד לרעהו שרשי רתמים. ומה שיאהב זה ישנא זה. וכל אחד רוצה להתגבר על חבירו ומתגאה עליו. עד שלסבת זה כלים מאליהם. לפי שכל פועל גאה יש לו התמוטטות מדה כנגד מדה. אבל הש"י ה' מלך גאות לבש ומתלבש בעוז והדר גאון. ועכ"ז אף תכון תבל בל תמוט. באופן שהחטא בא מצד הגוף ומצד הנפש מחוברים יחד. ולכן התחילה תורת הקרבנות באדם כי יקריב מכם קרבן לה'. בסבת החטא שחטא הגוף מצד היותו מורכב מאדמה. וזהו אדם מאדמה. וזהו אד"ם אפר דם מרה. בש"ר בושה סרוחה רמה. כי מצד חומרו וגופו בלא החטא. ולפי שהגוף מצד עצמו הוא כמו דומם בלי נפש חיה. חזר לומר אם נפש אחת תחטא. וכן נפש כי תחטא. להורות שהחטא בא מצד הנפש המתאוה. ולכן כמו ששניהם סבת החטא. כן ראוי ששניהם יקבלו השכר והעונש. אחר שאיש ברעהו ידובקו. ובזה הטעם נחלקה תורתינו למצות מעשיות הראויות לגוף ולעינים ולידים ולרגלים. ולמצות עיוניות הראויות לנפש. לידע ולהבין ידיעת השי"ת. כמו אנכי ה' אלהיך וכיוצא בהם שהם תלויות בשכל ובקבלת הלב. וזהו אם שמוע תשמע לקול השם אלהיך כנגד הקבלה. והישר בעיניו תעשה כנגד העשיה. וזהו דע את אלהי אביך ועבדהו. ואלו הם שני חלקי המצות כנגד שני חלקי הגוף. שהם הנפש והגוף. והם כנגד נעשה ונשמע. וזהו סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא (י"מ) כנגד השמיעה. ואת מצותיו שמור כנגד העשייה. ואלו הם הם כנגד שני חלקי האדם. וזהו כי זה כל האדם. האדם כנגד הגוף. כל לרבות הנפש שהיא כלל הכל. ולכן אמר בכאן ואם נפש אחת תחטא. ולפי שהנפש המתאות היא משועבדת לשכל הגובר עליה עד שמתחרטת. אמר מיד או הודע אליו חטאתו. מצד ידיעתו ושכלו ויצרו הטוב הגובר על יצר הרע. והביא קרבנו שעירת עזים תמימה. כי למעלה בנשיא אמר והביא את קרבנו שעיר עזים. לפי שהוא כנגד הגוף והיצר. צוה שיביא שעיר עזים זכר תמים. ובחטאת הנפש שהיא נקבה. אמר שעירת עזים נקבה תמימה. כנגד הנפש המשכלת:

ואם נפש אחת תחטא בשגגה. ע"א היתה בכלל כל המצות שיחיד מביא עליה כשבה או שעירה, נשיא מביא שעיר, משיח ובין דין מביאין פר, הרי הכתוב מוציאם מכללם (להחמיר עליה ולידון (לה) בקבועה) שיהו יחיד ונשיא ומשיח מביאין עליה עז בת שנתה לחטאת לכך נאמרה פרשה זו. נפש אחת תחטא בע"א הכתוב מדבר. או אינו אלא באחת מכל המצות האמורות בתורה, אמרת במה הענין מדבר בע"א. ר' יצחק אומר בע"א הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא באחת מכל מצות האמורות בתורה, הרי אתה דן צבור היה בכלל והוציאו הכתוב מכללו ושינה את קרבנותיו מה להלן בע"א הכתוב מדבר אף כאן בע"א הכתוב מדבר. ואם נפש אחת תחטא בשגגה להוציא את המזידה. והקריבה עז בת שנתה לחטאת זה בנה אב כל מקום שנאמר עז לחטאת תהא בת שנתה. וכפר הכהן על הנפש השוגגת חטאים שבידו הם גרמו שיבא (לבית) [לידי] חטאת. בחטאה בשגגה להוציא את דקדוקי ע"א, שהיה בדין ומה מצות קלות הרי הוא חייב על דקדוקיהן, עבודת אלילים חמורה אינו דין שיהא חייב על דקדוקיה, תלמוד לומר בחטאה בשגגה להוציא את דקדוקי עבודת אלילים. וכפר עליו להוציא את הספק. שהיה בדין ומה מצות קלות הרי הוא חייב על ספקן, עבודת אלילים חמורה אינו דין שיהא חייב על ספקה, תלמוד לומר וכפר עליו להוציא את הספק. ונסלח לו סליחה גמורה ככל הסליחות שבתורה. לפי שנאמר ועשו כל העדה פר בזמן שהורו בית דין ועשו צבור בית דין מביאים פר על ידיהן יכול יחזרו יחידים ויעשו שעירה כל אחד ואחד, תלמוד לומר ואם נפש אחת תחטא בשגגה החוטא בפני עצמו מביא ולא החוטא עם הצבור. יכול שאין לי אלא בזמן שהורו ב"ד ועשו מרובין בית דין מביאין על ידיהן פר, יכול יביאו בית דין על ידיהן ויחזרו יחידין וכו' עד עם הצבור. הורו בית דין וטעו וידעו שטעו וחזרו בהן והיה אחד נוהג בהוראתן [מנין] שהוא כצבור, ת"ל ואם נפש אחת תחטא בפני עצמה מביאה ולא על הוראת בית דין. ממעט אני את אלו שהן תלוי ין בהוראת בית דין ולא אמעט את אחד שהורה מפי עצמו כהוראת ב"ד שהוא מביא כצבור, ת"ל ואם נפש אחת תחטא. נפש אחת תחטא בפני עצמה היא מביאה ולא על הוראת בית דין. בשגגה פרט למזיד. בשגגה פרט לאנוס, בשגגה שתהא שגגה מתחלה ועד סוף ולא בזמן שתחלתו שוגג וסופו מזיד, תחלתו שוגג וסופו אנוס, תחלתו מזיד וסופו שוגג, תחלתו מזיד וסופו אנוס, תחלתו אנוס וסופו שוגג, תחלתו אנוס וסופו מזיד. בית שמאי אומרים נידון על השגגה ואח"כ נידון על הזדון ועל האונס. ובית הלל אומרים אם אין שגגה מתחלה ועד סוף הרי זה פטור. בת שנתה יצאה חטאת עבודת אלילים מכלל החטאות ונקבעה בשעירה בת שנתה. בת שנתה (יצאה) לעצמה ולא בת שנתה לשנים. לחטאת שיהא מקריב הקדשה לשם חטאת, וכפר הכהן לרבות יחידים שהיו בתוכם שלא חטאו עמהן צריכין כפרה, יכול אם [לא] הביאו לא תכפר להן, ת"ל בחטאה בשגגה לפני ה' על ששגג וחטא לשם. איתמר שגג בזריקה רב נחמן אמר קרבנו ריח ניחוח, רב ששת אמר אין קרבנו ריח ניחוח. אמר רב ששת מנא אמינא לה דכתיב והיו לבית ישראל למכשול עון מאי לאו או מכשול או עון ומכשול שוגג ועון מזיד. ורב נחמן אמר מכשול דעון. אמר רב נחמן מנא אמינא לה דתניא וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה מלמד שהכהן מתכפר על ידי עצמו, במאי אילימא בשחיטה מאי איריא שוגג אפילו מזיד נמי, אלא לאו בזריקה, ורב ששת אמר לך לעולם בשחיטה ובמזיד נעשה משרת לאלילים: