Quotation_auto על במדבר 15:31

והאדם ידע את חוה אשתו לפי שזיווג הצדיק עם אשתו היא קדושה וטהרה ונקיות להוליד כדמותו. נכתב בתורה בלשון ידיעה דכתיב והאדם ידע את חוה אשתו לפי שהטפה זרעית נמשכת מן המוח שהוא מקום הדעת. ולכן אמרו צריך אדם לקדש עצמו בשעת תשמיש ואם לא נמצא ביוני בליעל שמץ מינות לא היה אומר חוש המישוש חרפה היא לנו כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר. כי היא מצוה גדולה וקדושה מביאה את האדם לחיי עולם הבא. ולכן בכאן לפי שהיה ראוי לצאת מכאן הבל הצדיק הנרמז בדבריהם בין הצדיקים כתוב והאדם ידע את חוה אשתו. ולפי שזה היה אחר החטא והבן הילוד ראשונה היה ראוי להיות בו חלק מזוהמת נחש הקדמוני שהטיל בחוה. לכן לא יצא הבל ראשונה ויצא קין מלוכלך בדמים מן האדום האדום הזה והרג להבל אחיו. וא"כ איך אמר ותאמר קניתי איש את ה' אבל הוא מאמר אמו כדרך הנשים שאומרים לנער היולד שיהיה מלך וחכם וזהו ותאמר קניתי איש את ה'. היא אמרה אבל לא היה כן. וכן נאמר במיכה ותאמר אמו ברוך בני לה' והוא לא היה ברוך אלא ארור כדכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה אלא הוא מאמר אמו שאומרת שהוא ברוך ולא היה כן. ואולי אמרה כן על כפרת החטא כאומרם ברא מזכי אבא וזהו קניתי איש את ה':

או יאמר לא ידון רוחי באדם לעולם על מלחמת הנפש עם הגוף. כי רוח בני האדם ונפשם לוחמת עם הגוף להחזירו למוטב כאומרו אויבי איש אנשי ביתו. ולכן אמר איני רוצה להטריח לרוחי שהיא רוח האדם שיהיו לוחמים זמן רב וזהו לא ידון רוחי לא יתקוטט או לא יעמוד רוחי באדם לעולם ביאת המלחמה. בשגם הוא בשר ואף שהוא לוחם עם בשר מאוס ואין מתקנאים ואין לוחמים אלא גבור בגבור. ולכן התיקון לזה הוא שאחר שזאת המלחמה היא מוכרחת שלא תהיה זמן רב אלא והיו ימיו ק"כ שנה. או יאמר בשגם הוא בשר אין ראוי לי שיעמוד זמן רב רוחי שנתתי באדם בזאת הקטטה לפי שאפשר שבאורך הזמן שזהו לעולם. רוח בני האדם העולה למעלה ישוב לרדת למטה לארץ ורוח החיים ישוב לבשר. וזהו בשגם הוא בשר כי ברבוי הזמן הוא נהפך לבשר כי גם הוא מרבה על לעולם כענין שברבוי הזמן ישוב הרוח בשר. וזה יקרה ברשעים שברשעתם נוצחים נפשם ורוחם עד שאובדים נפשם כגופם כאומרו הכרת תכרת הנפש ההיא לפי שיש להם כח לחזור רוחם ונפשם בשר טמא. כי הרשעים כחם גדול כאמרו ישובו המה אליך לתכונתם הרעה ואתה לא תשוב אליהם. והצדיקים הם בהפך שיש להם כח לחזור גופם ובשרם רוחניים וטהורים כנפשם הטהורה כאומרו לבי ובשרי ירננו אל אל חי בשוה. וכן אמר ומבשרי אחזה אלהי כי בשרם שבה ספיריית וזכה כנפשם עד שמבשרם יחזו הצדיקים האל יתברך וישיגו מעלה גדולה. וזה שאמר רבי אליעזר שישו בני מעי שישו כי אפילו בני מעיו הסרוחים הם ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם. ולכן הם זוכות לתענוג האמתי כמו הנפש. וזה שאמר ברכי נפשי את ה' וגו' השוה הנפש והקרבים ביחד להלל את שם הקדוש אע"פ שהקרבים הם סרוחים חזרו לקדושה יותר מהנפש. וכן אמרו משמת רבי בטלה כהונה לפי שרבינו הקדוש לא נהנה אפילו באצבע קטנה היה נופו וגופו כולו קדוש ולכן היה לו כח לכבוש יצר הרע. וזה שאמרו בקידושין על הנהו שבוייתא דאתו בי רב עמרם איני זוכר המאמר אלא שנפל זהורא בבית מהשבויות ונכנס בו יצר הרע והרים קולו ואמר נורא בי עמרם אתו כולי עלמא ואמרו לו ביישתנו. ואמר להם מוטב דתכספו מיני בהאי עלמא ולא תכספו מיני לעלמא דאתי נפיק מיניה כדיקלא דנורא אמר חזי דאת נורא ואנא בישרא וכו'. רוצה לומר שכבש יצרו עד שיצא ממנו כמין עמוד אש ואמר ראה שאני בשר סרוח ורימה ותולעה ואת נורא ונצח הרך את הקשה וזה דבר נהוג בצדיקים. וברשעים הוא להפך שברוב תאותם חוזרים רוחם לבשר וזהו לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר שבריבוי הזמן חוזרין הרוח לבשר. ולכן ראוי לקצר ימיהם שיחזרו למאה שנה. ולכן תמצא שאחר דור המבול במעט זמן נתקצרו ימיהם למאתים ולמאה שנה לסבה שזכרנו. ובזוהר אמרו בשגם הוא בשר זה משה במספרו. והיו ימיו מאה ועשרים שנה כדכתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. דרשו בזה שלא היה מתקיים הדור הרע הזה לפניו אלא בשביל שראה שהיה עתיד לבא משה רבינו עליו השלום לתת תורה לישראל:

וע"ד הפשט אני אומר להתיר המלחמה. כי יעקב לא עשה שלא כהוגן. כי הבכורה שלו היתה ועשו גזלה ממנו ופרץ עליו פרץ עוזא. ויצא הראשון אדמוני ברוב התגברותו ולכן הגוזל מן הגזלן פטור ויכול לבא עליו בעקיפים ליקח אשר לו מתחת ידו. ולכן בבטן עקב את אחיו ועכבו שלא לצאת. ולפי שהיה לו זה הכח מן הבטן לאחוז בו ולעכבו. היה סבה כי באונו שרה את האלהים הוא סמאל שרו של עשו. לפי שהשקר אין לו רגלים ולכן אחז בעקבו. וכשראה שלא יכול לו ולקח בכורתו בחזקה. כשבא לידו רצה ליקח את שלו. ולכן לא נתן לו כסף וזהב אלא נזיד עדשים להשיב נפשו אליו. ולכן כשאמר לו מכרה כיום את בכורתך לי שלקחת ממני בחזקה. השיב לו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה. כי לך יאתה שאתה יושב אהלים. ועוד כי לו הונח שנודה שלו הבכורה אחר שהוא פטר רחם. אע"פ שלא היה שהרי נתערבו שני הולדות וידו אוחזת בעקב עשו. עם כל זה יעקב עשה מה שהיה ראוי לו לעשות. כי אחר שעשו היה רשע שופך דמים גזלן ונואף. לא היה ראוי שתהיה עבודת הקדש עליו. וכל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול כדין הרואה תפילין ביד כותים שחייב להוציאם ממנו בכל ענין שיוכל. ולכן יעקב כשראה שעשו היה רשע ורוצח והוא עיף לרציחה. וידע שהרג לאברהם בלא זמנו. וראה שהיה בידו חפץ של מצוה. רצה להוציאו ממנו בכל ענין. ואם הוא היה איש טוב ראוי לשרת בבכורה. לא היה יעקב הצדיק עושה זה ולא כיוצא בו. ולכן אמר לו מכרה כיום. ולא אמר מכרה את בכורתך. אלא מכרה כיום. כפי הזמן והיום שאתה עומד בו. שאתה רשע ורוצח והרגת זקני. מכור לי זה החפץ של מצוה. שאינו ראוי לך. והוא השיב והסכים בדבר. ואמר הנה אנכי הולך למות בין החיות ובין אויבי קרובי הרוצח הוא נמרוד ואחרים שהרגתי. די לי להשמר מהם ולמה זה לי בכורה. כי לך יאתה. ולפי שאלו היו דברים בעלמא. אמר השבעה לי כיום כפי הזמן והיום שאתה בו רשע גמור. וישבע לו לקיים הדבר. ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים. כי בעד פת לחם יפשע גבר. לפי שכל זה היה אונס גמור כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו ואין לך מודעה גדולה מזו. ואולי יאמרו כי פירוש מכרה כיום הוא כיום הזה שהולך למות והיה עיף. וכן השבועה היתה לפי העת שהיה באונס וזהו השבעה לי כיום. ויש כאן טענת אונס. לזה נראה לי כי הפירוש הראשון הוא האמת שהרי אני רואה שאכל ושתה והיה בדעתו ויקם וילך ועבר זמן בנתים. ואחר כל זה ויבז עשו את הבכורה. ואחר שדבר ה' בזה ומצותו הפר הכרת תכרת. הפירוש השני ניתר ממקומו כי יעקב לא עשה כל זה אלא לפי שהיה רשע גמור באותו יום ולא היה ראוי שתהיה לו עבודה קדושה. והעד כי אחר כל זה ויבז עשו את הבכורה. ובמדרש הנעלם רמזו בזאת הפרשה תחיית המתים. וזהו תולדות יצחק. כי באותו זמן רב השחוק בעולם. דכתיב ישמח ה' במעשיו. ויהי יצחק בן ארבעים שנה אלו ארבעים שנה שיש בין תחיה לתחיה. בת בתואל הארמי הוא אותו עצם שבמפרקת שעליו יבנה הבנין להחיות המתים. שכן בכרכי הים קורין לאותו עצם ארמי. אחות לבן הארמי הוא יצר הרע שנקרא רמאי. ובמקרא נקרא לוט ועכשיו שהוא מלובן ואת הצפוני ארחיק מעליכם דכתיב וחרפת עמו יסיר. נקרא לבן הארמי. ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא. לפי שיצר הרע בטל מן העולם ואין מקום להאריך: