Quotation_auto על במדבר 15:34

ואמר ויהיו בני ישראל במדבר. להורות שאע"פ שהזהיר להם על המזיד ואמר את ה' הוא מגדף וכן כי דבר השם בזה. לא הועיל כלום כי מיד בהיותם במדבר מצאו איש מקושש עצים ביום השבת. והתרו בו ובמזיד עבר על התראתם. ואמר כי לא פורש מה יעשה לו. כי אולי נסתפק להם אם היתה מלאכה גמורה אם לאו. ולכן באתהו התשובה מות יומת האיש. ויש בענין המקושש דברים נסתרים כמאמרם ז"ל. לפי שהיא מצוה תדירה בין בחול בין בשבת. והרמז בזה כי אחר שראה השם שישראל היו יוצאין מרעה אל רעה כמו שכתבתי למעלה. ועתה מחדש עשה המקושש מה שעשה. רצה השם שיתנו על כנפי בגדיהם פתיל תכלת. בענין שעל ארבעת רבעיהם בלכתם ילכו מוקפים מן המצות. וזהו וזכרתם את כל מצות ה'. ולפי שכל זה הרע בא להם מצד יצר הרע הזונה. אמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. כאומרם לבא ועינא תרי סרסורי דעבירה נינהו. ובמצות הציצית יזכרו וישובו אל ה' כאומרו למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי:

המכה את חברו בין באבן בין באגרוף ואמדוהו למיתה והוקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת חייב ורבי נחמיה אמר פטור. תנו רבנן את זו דרש ר' נחמיה אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה וכי תעלה על דעתך שזה מהלך ברגליו בשוק וזה נהרג אלא זה שאמדוהו למיתה והקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת שהוא פטור. ורבנן האי ונקה המכה מאי דרשי ביה מלמד שחובשין אותו. ורבי נחמיה חבישה מנא ליה יליף ממקושש. ורבנן מקושש בר קטלא הוא ומשה הוא דלא הוה ידע מאי דיניה לאפוקי האי דלא ידעינן אי בר קטלא הוא. ורבי נחמיה יליף ממגדף דלא הוה ידע דבר קטלא הוא וחבשוהו. ורבנן מגדף הוראת שעה היתה כדתניא יודע היה משה רבינו שהמקושש במיתה שנאמר מחלליה מות יומת אבל לא היה יודע באיזו מיתה הוא נהרג שנאמר כי לא פורש מה יעשה לו אבל מגדף לא נאמר אלא לפרוש שלא היה יודע משה רבינו אם בן מיתה הוא כל עיקר אם לאו. בשלמא לר' נחמיה היינו דכתיב תרי אומדני חד אמדוהו למיתה וחיה וחד אמדוהו למיתה והקל אלא לרבנן וכו'. ור' נחמיה אמדוהו לחיים ומת לא צריכא קרא שהרי יצא מבית דין זכאי: