Quotation_auto על במדבר 16:3

וזהו ויקח קרח. כאומרם ז"ל אין לקיחה אלא פליגה כאומרו מה יקחך לבך. ולכן הלבישם כולם טליתות של תכלת בלא פתיל תכלת. לפי שחשב שהעולם כמנהגו נוהג ומקרה אחד לצדיק ולרשע והכל כאשר לכל. ולכן לא רצה להטיל פתיל תכלת בטלית אלא כולו תכלת. ובזה גלה מחשבתו שכפר בה' אחד. וכן בענין המזוזה אמר שאחר שהבית מלאה ספרים אינה צריכה מזוזה. לפי שהמזוזה היא רמז לשם יתברך שהוא מזוזת השער ויסוד העולם. ולכן אנו מצווין לכתוב בה פרשת שמע ישראל לפי שיש בה סוד הייחוד בסוד ה' אחד. וזהו דומה לפתיל תכלת של ציצית שהוא חוט אחד. המקשר כל הדברים ממעלה למעלה עד רום כל המעלות. וזהו אומרם ז"ל תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד. אשר שם יושב רם ונשא ושוליו מלאים ההיכל. מהיכל קדשו לרקיע ומרקיע לים ומים לתכלת וזהו תכלית כל הדברים. וזהו דוגמת ארץ ושמים ועל זה לקו וירדו שאול חיים. ונעשה בהם תכלית וקללה בסבת חוט תכלת אשר הוא לכל תכלית הוא חוקר. וכן רמזו באומרם שהלבישם טליתות של תכלת. להורות שנתלבשו בלבוש הגאוה וגזלו מלבוש השם. שלו לבדו יאות מלבוש הגאוה כאומר ה' מלך גאות לבש. ולפי שכל פועל גאה יש לו התמוטטות. אמר שהשם אינו כן שאע"פ שנתלבש בלבוש הגאוה עם כל זה הכין תבל וחזקו במסמרים לא ימוט. והנה קרח לבש בגדי השם שהם בגדי מלכות תכלת וחור עם חמשים ומאתים איש בחור. ורצו ללבוש בגדי גאוה ושררה ולכן אמרו כי תשתרר עלינו גם השתרר. וכן אמרו ומדוע תתנשאו על קהל ה'. שמכלל אלו הדברים נראה שדעתם היתה להשתרר ולהתגאות על ישראל. וללבוש בגדי ה' שהם בגדי תכלת שהם השמים מספרים. והם ספירים כמו הספיר. וזהו השמים כסאי ורקיע השמים היא תכלת וזהו ים דומה לרקיע. ואחר שהם היו רוצים ללבוש לבוש נכרי ראוי שיפשטוהו באמצע רחוב העיר. ולכן נתחייבו ירידה לירד ממעלתם. וזהו וירדו חיים שאולה מדה כנגד מדה. וזהו אומרם ז"ל שהלבישם כולם טליתות של תכלת. וזהו ויקח קרח לבוש זה של גאוה ודתן ואבירם. ויקומו לפני משה באופן שעשו להם קימה של הידור וגאוה לפני משה שהיה גדול מהם. ולפי שעצתם היתה עצה נבערה. אמר יעקב בסודם אל תבא נפשי על קרח שבא משבט לוי. ועל דתן ואבירם ואון בן פלת בני ראובן אמר כחי וראשית אוני. ואמרו במדרש וראשית אוני נתנבא עליו שעתידין בניו ליטול הכהונה בכח ולא ינצל מהם אלא און דכתיב ויקח קרח וגו'. הוי וראשית אוני כשם שמפרישים חלה מן העיסה כך הפרישתו אשתו מן המחלוקת וניצול ע"כ. ודרשו זה לפי שאמר וראשית אוני כמו שנאמר ראשית עריסותיכם. ועל זה אמר בסודם לפי שהסוד הוא מסור ללבו של אדם. וזה היה חטא קרח שהיה מלוי שהיה צפון בתוך לבו זה המינות שאמרנו. ולא היה מגלה אותו. וזהו ויקח קרח שלקח עצה רעה בנפשו. והוא כמו מה יקחך לבך. ואמר ובקהלם אל תחד כבודי. כנגד מה שאמר בכאן ויקהלו על משה ועל אהרן כי בכאן גלו קצת מחשבתם ורעתם שרצו לתבוע בפיהם השררה והיו מגלים בדבריהם שלא היו עושים זה לכבודם אלא לכבוד הקהל וזהו רב לכם וגו'. ומשה הבין דבריהם ואמר להם בקר ויודע ה' את אשר לו. שרמז בהם שהשם יגלה ויודיע הדבר שהם מכסים אותו. וינקום ממנו וישבר אותו בעבור חטאתו לפי שמראה עצמו דבק וקרוב אל ה' ואינו כן. וזהו ויודע ה' את אשר לו. והוא כמו ויודע את אנשי סוכות. ואת הקדוש. שכבר הוא קדוש. והקריב אליו. שכבר הוא קרוב אליו. ואת אשר יבחר בו. שעדיין עתיד לבחור בו זה יקריבהו אליו. לפי שעדיין לא נבחר וזהו יקריב אליו. ולא אמר הקריב אליו כבראשונה. לרמוז להם שאולי יבחר או לא יבחר. ואחר שאתם אומרים שאתם קדושים קחו לכם מחתות ובכאן נראה קדושתכם. ואמר רב לכם בני לוי כנגד מה שאמרו רב לכם וגו':

והנה יש לעיין מה היה חטאם של קרח ועדתו שנתחייבו כליה כולם. ועוד למה לא נענשו בעונש אחר במיתה או במגפה או בשאר עונשים. מה טעם נענשו בפתיחת הארץ. ועוד מה טעם אמר ואם בריאה יברא ה'. כי מה טעם לזאת הבריאה. והנה זה העון סתום וחתום בזאת הפרשה. כי כבר ידוע כי ערך העונש כערך העון. האם היה ראוי שימותו מיתה חטופה בפתיחת הארץ בעבור שהיו מבקשים כהונה. או בעבור שאמרו כנגד אהרן ומשה ומדוע תתנשאו על קהל ה'. או בעבור שאמרו המעט כי העליתנו. או בעבור שאמרו לא נעלה. אין זה ראוי כי משה היה עניו מאד ולא היה מקפיד על בזיונו. ואפילו אם נאמר שחטאם היה בעבור שחשבו שמשה עשה כל הדברים מדעתו. באמת ראויים היו לעונש גדול אבל לא לעונש זה הנפלא. עד שזה הספק אין לו היתר ושעת הכושר. אם לא באור הזרוח על חכמי האמת אשר שמו פניהם אל מול פני המנורה הטהורה. היא נר ה' המאירה בחושך. וזה הדבר גלה אותו הקדוש רשב"י בפרשת בראשית באומרו יהי רקיע בתוך המים. וכאן נרמז מחלוקת קרח ועדתו שנבדלו מעדת ישראל. והחזיקו במחלוקת ומאנו לשוב. ונדבקו ביום שני שנאמר שם ויהי מבדיל. כי ההבדלה היא המחלוקת. וזהו ויקח קרח נחלק מתוך העדה להחזיק במחלוקת. שהוא סוד ההבדלה בסוד ויהי מבדיל בין מים למים. ולזה אמר משה המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם. ואמר שם כי שבט לוי היו דבקים במדת הדין בסוד ויהי מבדיל. ולכן כתיב בהם והעבירו תער על כל בשרם. כי היא תער השכירה של מדת הדין. וכשראה השם שנדבקו במדת הדין. הבדילם מעדת ישראל. בענין שזאת ההבדלה תהיה לטובה. ולכן ברכם יעקב אביהם אחלקם ביעקב. ואמר ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה. מכח אף וחרון ועברה. והשם לא רצה שיהיו נדבקים במדת הדין הקשה. והבדילם לטובה לעבוד את עבודת המשכן. בענין שלא יהיה להם חלק עם ישראל. אלא אשי ה' ונחלתו הבאים מכח האש והדין יאכלון. ולכן אמר בהם הבדלה. ואמר גם כן ביום שני הבדלה לפי שבו נברא המחלוקת. ולכן לא אמר ביום שני כי טוב כמו בשאר הימים. לפי שהמחלוקת הוא לקות ותכלית וקללה ואין בו טוב. עד שאמרו ומה מחלוקת שהוא לקיומו של עולם כך. שאלו לא נברא זה הרקיע בתוך המים להבדיל בין מים מתוקים למים סרוחים ובין מים עליונים למים תחתונים לא היה העולם מתקיים. ועכ"ז לא אמר בו כי טוב. לפי שיש שם הבדלה ומחלוקת. מחלוקת האנשים ומחלוקת קרח ועדתו שהוא חרבנו של עולם. עאכ"ו שאין ראוי לומר בו כי טוב. וכן אמרו שלא נאמר בו כי טוב. לפי שנברא בו גיהנם שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה. איזה יום שיש לו אתמול ואין בו שלשום זה יום שני. וכן אמרו לא נאמר כי טוב בשני. לפי שאין טוב אלא באחד וכמו שפירשתי שם. ואחר שיש שניות וחלוק אין בו טוב. כאומרו ועם שונים אל תתערב. ולכן שבט לוי יש בו הבדלה וחלוקה מצד שנדבקו ביום שני והוא שני לשמעון. כי ראובן אמר אז חללת יצועי עלה. ואחר שכל מעשה בראשית תלוי ביום שני וקרח החזיק במחלוקת. אמר שם שקרח כפר במעשה בראשית. ולכן אמר משה אחר שהוא מכחיש במעשה בראשית. נתדבק באש של גהינם הקשה הנבראת ביום שני. וא"כ מן ההכרח הוא שיפול בגיהנם וירד שאולה. ולכן אמר שם כי משה במעשה בראשית נסתכל. ולכן אמר וירדו חיים שאולה וכו'. ואחר שזה כן הנה כל הפרשה מפורשה. והספק הגדול מתורץ. ומכאן ואילך אדבר בארשת ואומר כי כבר נודע חטא קרח. ורוב העונות אינם נכרים אלא כפי העונש. כאומרו ולך ה' חסד כי אתה תשלם וכו'. באופן שבזה יכיר חטאו ויודה. וא"כ אחר שקרח ועדתו כפרו במעשה בראשית. וכמו שכתבתי בתחלת הפרשה שחשב שהעולם כמנהגו נוהג. וכפר במצות ציצית ובה' אחד שהוא פתיל תכלת המקשר העולמות כולם. ראוי היה שיד העדים תהיה בו בראשונה. וזה כענין דור המבול שכפרו בבריאת העולם. ולכן היה עונשם והנני משחיתם את הארץ. כן היה ראוי בכאן שהוא כפר במעשה בראשית ובבריאתו שירד לגהינם. והארץ שכפרו בה תפתח את פיה ותבלע אותם. ובזה תבין מה שאמר ואם בריאה יברא ה'. כלומר דבר ידוע הוא שאתה בראת העולם. ואלו האנשים הרשעים כופרים ואומרים שלא בראת העולם. ולכן אם בריאה יברא ה'. כמו שהוא אמת שבראת העולם ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם. בענין שידעו כל העולם כי נאצו האנשים האלה את ה'. אחר שכופרים בבריאת העולם:

או יאמר וישכון ישראל בטח בדד. אחר שיש לו ארץ דגן ותירוש טובה ורחבה. ולא יהיה להם פחד מרעב. לפי שאפילו יהיה רעב בכל העולם. אף שמיו העומדים עליהם יערפו טל. אע"פ שיהיה עצירה בשאר הארצות. וזה כדרך שאמר בקללה והיו שמיך אשר על ראשך נחשת. וא"כ אשריך ישראל מי כמוך. מאושר בכל הטובות. או יאמר אשריך ישראל מי כמוך. לפי שאתה נושע בה'. אבל שאר אומות אין ישועתם אלא העושר וטובות העוה"ז. אבל ישראל נושע בה' תשועת עולמים בעוה"ז ובעוה"ב. כנגד עוה"ב אמר נושע בה'. וכנגד העוה"ז אמר מגן עזרך. והוא יעזרך לא בחיל ולא בכח ולא בחרב וחנית. אלא בשם ה' שהוא מגן לחוסים בו. וזהו אשר חרב גאותך. כלומר אע"פ שהחרב מסתלקת ממך וניתנה לעשו כדכתיב ועל חרבך תחיה. עם כל זה ויכחשו לך אויביך. או שרמז אשריך ישראל מי כמוך וכו'. כלומר שזה פלא גדול היות עם גדול כזה כלו נושע בה' וכולם מאושרים. כי בשאר אומות לא ימצא בהם אלא איש אחד או שנים חכמי' או מאושרים. כמו שהזכירו בני קרח כאומרם אזכיר רהב ובבל וגו' זה יולד שם. כי בכולם לא ימצא אלא איש אחד פרטי. אבל לציון יאמר איש ואיש יולד בה כלומר כל איש ואיש מהם הם מאושרים. וכבר פירשתי כל זה המזמור בפסוק ואתם הדבקים בה' וגו'. כי זה פלא היות כולם דבקים בשם יתברך. וזה בסבת היות ה' פטרונם ודבק בכל אחד מהם. וזהו כי כל העדה כלם קדושים וגו'. וזהו עם נושע בה' וכו':