Quotation_auto על במדבר 16:30

והנראה מפשט הכתוב כי חטאו הוא באומרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים בשני פנים. האחד כי מה שאמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים. נראה שהם היו אומרים שיוציאו מים מזה הסלע. והיה הענין כן כי השם א"ל ודברתם אל הסלע הידוע. וישראל כשנקהלו אל פני הסלע הראשון. היו רוצים שיוציאו להם מים מיד להשקיט צמאונם. וכשראו שהיו הולכים לסלע אחר. היו מרננים אלו עם אלו והיו מגלים רצונם. ומשה כששמע דבריהם אמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים. כי אין זה הסלע אשר נצטוינו בו. וכששמעו ישראל אמרו מה לנו סלע זה או סלע אחר. ואולי חשבו שמשה היה לו חכמה באותו סלע ולא בסלע אחר. ובזה חטאו משה ואהרן גם כן. כי ראוי היה לאהרן לאמר למשה. אחי מה לי סלע זה או סלע אחר. ויכולת השם וכבודו בכל מקום הוא. עשה מה שאומרים לך ישראל והשם יסכים על ידינו. אבל הוא שתק וסבר וקבל דברי משה. לכן נענש הוא גם כן. וזהו יען לא האמנתם בי. וכי בזה לא האמינו בו ח"ו. אבל דעתי הוא זה כי השם תפשם ואמר להם כבר ידעתם שאני כתבתי בתורה לא כן עבדי משה וכו'. הוא שפירושו שהיה נאמן ביתו וממלכתו ושנתן לו שטר נאמנות. בכל מה שיאמר ויעשה שיהיה עשוי ומקויים והוא יסכים עמו. ואם כן אחר שהדבר כן מה טעם לא האמנתם בי לעשות מה שישראל אומרים לכם להוציא מים מאותו סלע. ואני הייתי מסכים על ידכם להוציא מים משם בשביל אותו נאמנות. בענין שיתקדש שמי. והלא כבר ידעת כי במחלוקת קרח בלא דעתי אמרת אם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה. ואני הסכמתי על ידך בשביל כתב הנאמנות שהיה לך. והשלמתי דברך דכתיב ותפתח הארץ את פיה. ואם כן בכאן למה לא האמנתם בי שאסכים על ידיכם. אחר שהיה בזה קדוש שמי. אבל נראה שבעבור כבודך עשית מה שרצית. וכאן בעבור שהיה דבר של קידוש ה' היו ידיך אסורות. ולא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל. בענין שיאמרו יכולת השם הוא בכל מקום ולא במקום מיוחד. לכן לא תביאו את הקהל הזה. מדה כנגד מדה כנגד מה שאמרתם המן הסלע הזה. זהו הדרך הראשון:

והנה יש לעיין מה היה חטאם של קרח ועדתו שנתחייבו כליה כולם. ועוד למה לא נענשו בעונש אחר במיתה או במגפה או בשאר עונשים. מה טעם נענשו בפתיחת הארץ. ועוד מה טעם אמר ואם בריאה יברא ה'. כי מה טעם לזאת הבריאה. והנה זה העון סתום וחתום בזאת הפרשה. כי כבר ידוע כי ערך העונש כערך העון. האם היה ראוי שימותו מיתה חטופה בפתיחת הארץ בעבור שהיו מבקשים כהונה. או בעבור שאמרו כנגד אהרן ומשה ומדוע תתנשאו על קהל ה'. או בעבור שאמרו המעט כי העליתנו. או בעבור שאמרו לא נעלה. אין זה ראוי כי משה היה עניו מאד ולא היה מקפיד על בזיונו. ואפילו אם נאמר שחטאם היה בעבור שחשבו שמשה עשה כל הדברים מדעתו. באמת ראויים היו לעונש גדול אבל לא לעונש זה הנפלא. עד שזה הספק אין לו היתר ושעת הכושר. אם לא באור הזרוח על חכמי האמת אשר שמו פניהם אל מול פני המנורה הטהורה. היא נר ה' המאירה בחושך. וזה הדבר גלה אותו הקדוש רשב"י בפרשת בראשית באומרו יהי רקיע בתוך המים. וכאן נרמז מחלוקת קרח ועדתו שנבדלו מעדת ישראל. והחזיקו במחלוקת ומאנו לשוב. ונדבקו ביום שני שנאמר שם ויהי מבדיל. כי ההבדלה היא המחלוקת. וזהו ויקח קרח נחלק מתוך העדה להחזיק במחלוקת. שהוא סוד ההבדלה בסוד ויהי מבדיל בין מים למים. ולזה אמר משה המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם. ואמר שם כי שבט לוי היו דבקים במדת הדין בסוד ויהי מבדיל. ולכן כתיב בהם והעבירו תער על כל בשרם. כי היא תער השכירה של מדת הדין. וכשראה השם שנדבקו במדת הדין. הבדילם מעדת ישראל. בענין שזאת ההבדלה תהיה לטובה. ולכן ברכם יעקב אביהם אחלקם ביעקב. ואמר ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה. מכח אף וחרון ועברה. והשם לא רצה שיהיו נדבקים במדת הדין הקשה. והבדילם לטובה לעבוד את עבודת המשכן. בענין שלא יהיה להם חלק עם ישראל. אלא אשי ה' ונחלתו הבאים מכח האש והדין יאכלון. ולכן אמר בהם הבדלה. ואמר גם כן ביום שני הבדלה לפי שבו נברא המחלוקת. ולכן לא אמר ביום שני כי טוב כמו בשאר הימים. לפי שהמחלוקת הוא לקות ותכלית וקללה ואין בו טוב. עד שאמרו ומה מחלוקת שהוא לקיומו של עולם כך. שאלו לא נברא זה הרקיע בתוך המים להבדיל בין מים מתוקים למים סרוחים ובין מים עליונים למים תחתונים לא היה העולם מתקיים. ועכ"ז לא אמר בו כי טוב. לפי שיש שם הבדלה ומחלוקת. מחלוקת האנשים ומחלוקת קרח ועדתו שהוא חרבנו של עולם. עאכ"ו שאין ראוי לומר בו כי טוב. וכן אמרו שלא נאמר בו כי טוב. לפי שנברא בו גיהנם שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה. איזה יום שיש לו אתמול ואין בו שלשום זה יום שני. וכן אמרו לא נאמר כי טוב בשני. לפי שאין טוב אלא באחד וכמו שפירשתי שם. ואחר שיש שניות וחלוק אין בו טוב. כאומרו ועם שונים אל תתערב. ולכן שבט לוי יש בו הבדלה וחלוקה מצד שנדבקו ביום שני והוא שני לשמעון. כי ראובן אמר אז חללת יצועי עלה. ואחר שכל מעשה בראשית תלוי ביום שני וקרח החזיק במחלוקת. אמר שם שקרח כפר במעשה בראשית. ולכן אמר משה אחר שהוא מכחיש במעשה בראשית. נתדבק באש של גהינם הקשה הנבראת ביום שני. וא"כ מן ההכרח הוא שיפול בגיהנם וירד שאולה. ולכן אמר שם כי משה במעשה בראשית נסתכל. ולכן אמר וירדו חיים שאולה וכו'. ואחר שזה כן הנה כל הפרשה מפורשה. והספק הגדול מתורץ. ומכאן ואילך אדבר בארשת ואומר כי כבר נודע חטא קרח. ורוב העונות אינם נכרים אלא כפי העונש. כאומרו ולך ה' חסד כי אתה תשלם וכו'. באופן שבזה יכיר חטאו ויודה. וא"כ אחר שקרח ועדתו כפרו במעשה בראשית. וכמו שכתבתי בתחלת הפרשה שחשב שהעולם כמנהגו נוהג. וכפר במצות ציצית ובה' אחד שהוא פתיל תכלת המקשר העולמות כולם. ראוי היה שיד העדים תהיה בו בראשונה. וזה כענין דור המבול שכפרו בבריאת העולם. ולכן היה עונשם והנני משחיתם את הארץ. כן היה ראוי בכאן שהוא כפר במעשה בראשית ובבריאתו שירד לגהינם. והארץ שכפרו בה תפתח את פיה ותבלע אותם. ובזה תבין מה שאמר ואם בריאה יברא ה'. כלומר דבר ידוע הוא שאתה בראת העולם. ואלו האנשים הרשעים כופרים ואומרים שלא בראת העולם. ולכן אם בריאה יברא ה'. כמו שהוא אמת שבראת העולם ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם. בענין שידעו כל העולם כי נאצו האנשים האלה את ה'. אחר שכופרים בבריאת העולם:

או יאמר ואם בריאה יברא ה'. לפי שכבר כתבתי בפירוש שלש עשרה מדות. כי השם גלה למשה שיקומו בני שבטו כנגדו ויעשה עמו נסים ונפלאות. ולזה אמר נגד כל עמך אעשה נפלאות. והם קרח ובני לוי שהם עמו ושבטו. והנפלאות יהיו אשר לא נבראו בכל הארץ. וזאת הבריאה היא פתיחת הארץ. באופן שבזה ידעו כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני וכו'. כי עמו עשה אלו הנפלאות אחר שקמו כנגדו ואמרו כי תשתרר עלינו גם השתרר. ולכן אמר משה בכאן אם בריאה יברא ה' כמו שאמרת אשר לא נבראו בכל הארץ. שתעשה עמי בריאה חדשה ומעשה ה' הגדול ונורא. יהיה זה שתפתח הארץ את פיה ותבלע אותם. ולהורות על זה אמר ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם. לפי שכבר ידעת שכל מעשה בראשית נבראו בדבר השם ע"י האומנים. כאומרו תוצא הארץ ישרצו המים וכמו שפירשתי בפרשת נעשה אדם. שהיה מדבר עם האומנים שהם ארבעה יסודות. שמהם נתהוו כל הדברים שתחת גלגל הירח. ואחר שקרח ועדתו כפרו בבריאת העולם. ראוי הוא שיד העדים תהיה בהם בראשונה. והארץ תפתח פיה ותבלע אותם. אחר שהם כפרו בבריאת הארץ. ולכן אמר ותפתח הארץ את פיה. ולא אמר בכאן ויפתח ה' את פיה. אלא ותפתח הארץ. כמו מי שצמא למים ופותח פיו לבלי חוק. ולכן ותפתח הארץ את פיה להלקותם. הרי כאן העד הראשון. ונגד העד הב' שהוא יסוד המים. אמר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ותכס עליהם הארץ. כאומרו ומתהומות הארץ תשוב תעלנו. וכנגד העד הג' שהוא יסוד האש אמר ואש יצאה מאת ה' וכו'. וצוה שיקחו אלו המחתות מבין השריפה וירקעום צפוי למזבח זכרון לבני ישראל. שלא יקרב איש זר לעורר על הכהונה: