Quotation_auto על במדבר 16:32

כיצד היו שרויים והלוים יחנו סביב למשכן. משה ואהרן ובניו במזרח, דכתיב והחונים לפני המשכן קדמה ליפני אהל מועד מזרחה. משה אהרן ובניו סמוכין להם. ואצלם יהודה יששכר וזבולון, מכאן אמרו אשרי לצדיק ואשרי לשכניו, אלו שלשה השבטים שהיו סמוכין למשה ואהרן נעשו גדולים בתורה, שנאמר לא יסור שבט מיהודה ומחוקק, וכתיב יהודה מחוקקי, ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים, אלו מאתים ראשי סנהדראות שיצאו מיששכר, ומזבולן מושכים בשבט סופר, על שהיו שכני תורה נעשו כחלם חכמים, ומן הדרום בני קהת, וסמוכין להם ראובן שמעון וגד, מכאן אמרו אוי לרשע ואוי לשכנו, אלו שלשת השבטים שהיו שכנים לקרח [ועדתו] בדרום אבדו עמו במחלוקתן שנאמר ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם. מן המערב בני גרשון, וסמוכין להם אפרים ומנשה ובנימן. ומן הצפון בני מררי, וסמוכין להם דן ואשר ונפתלי. והיו [שבעה] ענני כבוד מקיפין אותם, וכן היתה נסיעתן. סימן היה למשה בענן, אימתי היה מסתלק, כיון שהיה רואה שמסתלק היה אומר קומה ה' ויפוצו אויביך והענן מסתלק, נסתלק הענן היו כולן מתקרבים ליסע ומישבין את כליהם, מי שהיה לו בהמה היה נושא עליה, ואם לא היה לו הענן נוטל את השאר, כיון שנתישבו תקעו בחצוצרות ונסע יהודה ודגלו תחלה, נשיאו ושבטיו אחריו, וסימן על כל נשיא ונשיא מפה וצבע. ומהם למדה המלכות להיות עושין להם מפה וצבע, ועל כל מפה ומפה וצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן. וכל שבט ושבט היתה צבוע המפה שלו בצבע של אבנו וכו' וכך היו מהלכים (האבנים) [והעננים] בהלוכן על גביהן, וכמין קורה יצאה מן הענן שבו היו יודעין לאיזה רוח הן נוסעין, כך היה מסע של כל דגל ודגל. גמרו להלוך עד היכן שהוא רוצה שיחנו, אותו הענן שהיה על גבי המשכן שהיה מהלך על גבי מחנה הלוים באמצע המחנות היה עומד לו והיו בני קהת ובני לווי מעמידין את המשכן קודם לכל המחנות עד שלא היו באין שנאמר והקימו את המשכן עד בואם, וכיון שהיו באים היו מעמידים [וחונים] כל אחד ואחד במקומו, וענני כבוד עומדין על גביהן. זו היתה גדולת משה [שלא היה ענן השכינה יורד על המשכן עד שהיה משה], אומר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, וענני כבוד היו מקיפים אותן, ורוח הקדש אומרת על ידי שלמה יפה את רעיתי כתרצה [מהו כתרצה] בשעה שאני מתרצה לכם.

וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם. שהיו צוחין למשה משה רבינו הצילנו. ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת, אלו היו נבלעים ואלו היו נשרפים, וקרח לקה יותר מכלם שנשרוף ונבלע, ולמה נעשה בו שני דינין שאלו נשרוף ולא נבלע היו הבלועים מתרעמים שלא הביא עלינו את כל הפורענות הזה אלא קרח [והרי הן נבלעים וקרח ניצול, ואלו נבלע ולא נשרף היו השרופים מתרעמים ואומרים שלא הביא עלינו את הפורענות הזה אלא קרח] והרי הן שרופין והוא ניצול לפיכך נידון בשתי מיתות להטו האש תחלה לעין כל השרופין שבידן היה המחתה ובה הקטרת וקפלתו האש והאש מתגלגלת בו עד שהביאתו לפי הארץ לבין הבלועים שנאמר ותפתח הארץ את פיה. אמר רבי יוחנן קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופים. לא מן הבלועים שנאמר ואת כל האדם אשר לקרח ולא קרח. ולא מן השרופים דכתיב ואשה יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת ולא קרח, במתניתא תנא קרח מן הבלועים ומן השרופים. מן הבלועים דכתיב ותבלע אותם ואת קרח, ומן השרופים דכתיב באכול האש את חמשים ומאתים איש וקרח בהדייהו. עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר עליהם הוא אומר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הן כאבדה המתבקשת שנאמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך. ואש יצאה (כתוב ברמז תקכ"ד). את מחתות החטאים (כתוב ברמז תרכ"ג). מעלין בקדש ואין מורידין. מנלן דמעלין, אמר רב אחא בר יעקב דאמר קרא את מחתות החטאים וגו' בתחלה תשמישי מזבח ולבסוף גופו של מזבח. ומנלן דאין מורידין, אמר רבי אמי דאמר קרא ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וגו':