Quotation_auto על במדבר 17:25

ואחר שהענישם על חטאם רצה השם לתקן תלונתם. אמר דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב. לפי שהם נתרעמו ואמרו אתם המיתם את עם ה'. בחשבם כי לפי שלא היה שם אלא שבט ראובן עם שבט לוי מתו. אבל אם היו שם כל השבטים השם יבחר בשבט אחר ולא בשבט לוי. לזה רצה השם שיראו עין בעין דבר זה ולא יתרעמו יותר. ולכן צוה שיקחו י"ב מטות מאת כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד. ושיבקעם כולם ממקל שקד א' כמאמרם ז"ל. בענין שלא ישאר שום טינא בלבם. ושישימם כולם לפני ה'. ומטה אהרן בתוך מטותם. בענין שלא יאמרו שהיה קרב לצד הקדש יותר משאר מטות. והיה האיש אשר יבחר בו מטהו יפרח. ולהורות שישראל שמחו בדבר זה. אמר ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד. כי מן הראוי היה שאחר שנענשו על דבר זה שיאמרו אין אנו רוצים נסיון אחר. אבל לפי שזה הדבר היה עדיין בספק אצלם שמחו בדבר. ויתנו אליו כל נשיאיהם בלי איחור. וכשראו הנס הגדול שעשה השם במטה אהרן בהוצאת הפרח. הכירו האמת ויראו ויקחו איש מטהו. ולפי שה' ראה איך היו ישראל בעלי שינויים. אמר השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי. בענין שיכלו תלונתם. וא"כ היאך חזר לומר ויאמרו בני ישראל הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו. שנראה שעתה מחדש חזרו להתרעם. ועוד אחר שחזרו להתרעם למה לא נענשו. כי יותר היו ראויים לעונש מבראשונה. אבל הענין היה כך כי לא חזרו ח"ו. אלא שהכירו האמת שנבחר אהרן מכל ישראל. אבל עד עכשיו היה הדבר אצלם בספק וכל אחד היה חושב כי שבטו היה אשר בוחר בו ה'. והיו סבורים שאע"פ שיקרבו אל המקדש שלא יהיו ראויים למות. אבל עכשיו שנבחר שבט לוי ונעשה נס במטה לוי. הכירו שהם היו זרים ולא היו ראויים לגשת אל הקודש. ולכן אמרו הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו. אחר שאנחנו זרים ואין אנו ראוין לגשת אל המשכן. וא"כ כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות. בין שיקרב במזיד בין שיקרב בשוגג. ולכן כפל כל הקרב הקרב:

ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת איני יודע של מה היא אם של כסף אם של זהב אם של נחשת אם של ברזל אם של בדיל אם של עופרת תלמוד לומר צנצנת לא אמרתי אלא דבר שהוא מציץ מחבירו אי אתה מוצא אלא כלי חרש. ותן שמה מלא העומר וגו' רבי יהושע אומר לאבות. רבי אלעזר המודעי אומר לדורות. רבי אליעזר אומר לימות ירמיהו. שבשעה שאמר ירמיהו לישראל מפני מה אין אתם עוסקין בתורה אמרו לו אם אנו מתעסקין בתורה במה נתפרנס. באותה שעה הוציא להם ירמיהו צלוחית של מן ואמר להם הדור אתם ראו דבר ה' וגו' אבותיכם שהיו עוסקין בדברי תורה ראו במה נתפרנסו אף אתם עסקו בתורה והקב"ה מפרנס אתכם מזה. וזה אחד משלשה דברים שעתיד אליהו להעמיד לישראל צלוחית של מן וצלוחית של מי נדה ושל שמן המשחה ויש אומרים אף מקלו של אהרן שקדיו ופרחיו שנאמר השב את מטה אהרן:

דבר אחר אשר מי אל בשמים ובארץ שמא תאמר חוץ מכאן יש, תלמוד לומר וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' אין עוד אלא אף באויר העולם. ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך אמר לפניו רבש"ע אתה קראתני עבד משה עבדי לא כן עבדי משה, ולויתן קראתו עבד, אני מתחנן לפניך והוא מתחנן לפניך שנאמר הירבה אליך תחנונים, תחנת לויתן שמעת וכרת עמו ברית וקיימתו שנאמר היכרות ברית עמך תקחנו לעבד עולם. אני עבדך ואמרת לי (הנני) [הנה אנכי] כורת ברית ולא קימת אלא אמרת עלה ומות בהר ולא עוד אלא כתבת בתורה ואם אמר יאמר העבד וגו' ואני אהבתי אותם ותורתך ובינך לא אצא חפשי איני מבקש למות והגישו אדוניו אל האלהים ועבדו לעולם [לא קיימת עמי] שמעה אלהים רנתי ואל תתעלם מתחנתי אמר לו הקב"ה רב לך. ה' אלהים אתה החלות בשני מקומות דימה משה את עצמו לאברהם (כתוב ברמז צ"ו). אברהם אמר ה' אלהים מה תתן לי, אמר לפניו רבש"ע אם מתבקש לי בדין שיהא לי בנים תן לי בדין ואם לאו תן לי ברחמים אמר לו הקב"ה (ו) בדין מתבקש לך הה"ד והנה דבר ה' אליו לאמר וגו', ואף משה כך אמר אם מתבקש לי בדין ליכנס לארץ ישראל אכנס ואם לאו ברחמים אכנס, א"ל הקב"ה אל תתכבד לפני מלך כי לא תעבור את הירדן הזה, [וכיון שראה משה היאך הדברים חזקים התחיל מדבר דברים קשים ה' אלהים אתה החלות] מהו אתה, א"ל [רבש"ע] למה איני נכנס לארץ מפני שאמרתי שמעו נא המורים אתה החלות תחלה אמרת למשמרת לאות לפני מרי.