Quotation_auto על במדבר 18:8

ולפי שהשם ראה קושט דבריהם. השם חשבה לטובה ולא לתלונה. ותיקן תלונותם ואמר ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש. ועליך אני מטיל עונש הזרים. ולפי שאהרן וביתו לבדו לא היו יכולים לשמור. אמר וגם את אחיך מטה לוי וגו' וילוו עליך וישרתוך. באופן כי זר לא יקרב אליכם. ואחר שנתן להם משמרת האהל נתן להם מתנות כהונה שיאכלו. וזהו ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי. ופירש כל הדברים הראויים לתת לו. ואמר בסוף שנתן לו תרומות הקדשים לחק עולם ברית מלח עולם הוא לפני ה'. לרמוז שהיה נותן לו הכהונה קיימת לעולם ברית מלח עולם. כמו שהמלח קיימת נותנת קיום לאחרים. כן כהונת אהרן היתה קיימת ומקיימת לאחרים. כי סבת קיום ישראל היה אהרן הכהן והכהנים שנמשכו אחריו. לפי שהם כלי כפרה לישראל ועל ידם היתה סליחתנו. וכן רמז בזה ברית מלח על התורה שניתנה לשבט לוי. כאומרו יורו משפטיך ליעקב. והתורה נקראת ברית מלח עולם. לפי שהתורה נותנת טעם לכל הדברים. כאומרו טעמו וראו כי טוב ה'. ואמר פת במלח תאכל על התורה שנקראת פת ולחם. שצריך לטועמה ולמולחה בטעמי תורה. ושצריך לידע שיש בה פנים ופני פנים. ולכן אמר בכאן ברית מלח עולם. ואע"פ שכבר כתוב בפרשת הלוים ואתנה את הלוים וגו'. ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש. עכ"ז חדש בכאן ברית מלח עולם מה שלא כתב שם. ועל ידי מעשה קרח נתחדשה הלכה וכתב כל ענייני שמירת הכהן והלוי באורך. והאריך גם כן בשכר הראוי ליתן להם כאומרו ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל וגו'. ואח"כ צוה ללוים שיתנו מעשר מן המעשר. והשאר שיאכלוהו בכל מקום כי שכר הוא להם בשביל שמירת המקדש:

אמר רבי יצחק מנין לערל שאסור במעשר, נאמר ממנו בפסח ונאמר ממנו במעשר, מה ממנו האמור בפסח ערל אסור בו אף ממנו האמור במעשר ערל אסור בו, מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך מה לפסח שכן חייבין עליו משום פגול ונותר וטמא, לאיי אפנויי מופנה, מאי מופנה אמר רבא אמר ר' יצחק תלתא ממנו כתיבי בפסח ותלתא ממנו כתיבי במעשר, בפסח חד לגופיה וחד לגזירה שוה, ואידך למאן דאמר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, איידי דכתב נותר כתב נמי ממנו, ולמאן דאמר ליתן לו בוקר שני לשריפתו, איידי דכתב עד בקר כתב נמי ממנו, תלתא ממנו כתיבי במעשר חד לגופיה וחד לכדרבי אבהו אמר ר' יוחנן וחד לכדריש לקיש משום ר' סימאי דאמר מנין למעשר שני שנטמא שמותר לסוכו שנאמר ולא נתתי ממנו למת, למת הוא דלא נתתי הא לחי דומיא דמת נתתי, איזהו דבר ששוה במתים כחיים הוי אומר זה סיכה, מתקיף לה מר זוטרא ואימא ליקח לו ארון ותכריכין, אמר ר' הונא בריה דרב יהושע ממנו מגופו רב אשי אמר בעינן לא נתתי דומיא דלא אכלתי מה להלן מגופו אף כאן מגופו, ואכתי מופנה מצד אחד הוא הניחא למאן דאמר למדין ואין משיבין אלא למאן דאמר למדין ומשיבין מאי איכא למימר, הא דר' אבהו מדרב נחמן אמר רבה בר אבוה נפקא, דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך:

ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי. אין מדליקין בטבל טאמא דאמר קרא ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, מה תרומה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך אף תרומה טמאה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך. משמרת תרומותי שמורה היא. תרומותי זו תרומת איל נזיר ותודה מגיד שנכרת ברית על עבודתם, לכל קדשי לרבות העולה, קדש לרבות חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור. קדש לרבות את הבכור. לך נתתים למשחה לגדולה כל שניתן לך לגדולה נכרת לך ברית עליה זו שרפת פרה ועגלה ערופה ותקיעת חצוצרות והקדשות וערכין. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף נעילת דלתות. לכל קדשי בני ישראל כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשי הקדשים (לגוזרן) [לגזור דין] ולכרות להן ברית, לפי שבא קרח כנגד אהרן וערער על הכהונה, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן בית ונתן לו שדה (אחת) [אחוזה] במתנה ולא כתב ולא חתם ולא העלה לו בערכאים, בא אחד וערער כנגדו על השדה אמר לו המלך כל מי שירצה יבוא ויערער כנגדך על השדה (כאן) [בוא] ואני כותב ואני חותם ואני מעלה בערכאים, כך בא קרח וערער כנגדו על הכהונה א"ל המקום כל מי שירצה יבוא ויערער כנגדך על הכהונה (כאן) [בוא] ואני כותב ואני חותם ואני מעלה לך בערכאים לכך נאמרה פרשה זו סמוכה לקרח. (זכרון לבני ישראל הא למדנו שהיה קרח מן הבלועין ומן השרופין) לך נתתים בזכותך. למשחה אין למשחה אלא גדולה שנאמר זאת משחת אהרן וגו'. רבי יצחק אומר אין למשחה אלא שמן המשחה שנאמר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן. ולבניך בזכות בניך. לחק עולם שינהוג הדבר לדורות. אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ואין נאכלות אלא בחרדל, מ"ט אמר קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים. איתמר הקומץ מאימתי מתיר שירים באכילה רבי חנינא אומר משתשלוט בו האור, רבי יוחנן אמר משיוצת האור ברובו. ורשאין [הכהנים] ליתן לתוכה יין ושמן ודבש דאמר קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין, ואין אסורין אלא מלחמץ דכתיב לא תאפה חמץ חלקם וגו' ואמר ריש לקיש אפילו חלקם לא תאפה חמץ. תניא עשרים וארבע מתנות כהונה הן וכולן ניתנו לאהרן ולבניו בכלל ופרט וברית מלח, כל המקיימן כאלו קיים בכלל ופרט וברית מלח וכל העובר עליהן כאלו עובר בכלל ופרט וברית מלח. ואלו הן עשר במקדש חטאת וחטאת העוף אשם ודאי ואשם תלוי וזבחי שלמי צבור ולוג שמן של מצורע ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ומנחת העומר. וא רבע בירושלים הבכור והביכורים ומורם מן התורה ומאיל נזיר ועורות קדשים. עשר בגבולים תרומה ותרומת מעשר וחלה וראשית הגז ומתנות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור ושדה אחוזה ושדה חרמים וגזל הגר: