Quotation_auto על במדבר 19:9

ואסף איש. ריבה נתין גר וממזר עבד משוחרר, או איש פרט לקטן, אמרת טהור לרבות את הקטן. למשמרת כיצד היו עושין היו כותשין אותה במכתשת וכוברין אותה בכברות, רש"א בשל אבן, רע"א בשל עץ, ובור היה נתון תחת האבן שהיתה נשרפת בתוכו עשוי חלולות חלולות חוטמה של זו מופנה כנגד חוטמה של זו מפני קבר התהום. כיצד היו עושין חולקים אותה לשלשה חלקים מניחים שליש בחלונות וסותמין אותה ומחלקין שליש לכל המשמרות ומניחין שליש בהר הבית לקיים מה שנאמר ואסף איש טהור והניח האוסף לפני מחנה ישראל והניח במחנה ישראל והיתה לעדת וגו'. אמרו פעם אחת שאלו לומר הרי ששתת מי חטאת ונשחטה והיו מבקשין לטמא אותה. אמר רבי אלעזר לכך אמר למשמרת למי נדה כשהם שמורים הם מי נדה וכשאינם שמורים אינם מי נדה. לעדת בני ישראל למשמרת שיהו משמרין אותה מוסרים אותה לאדם נאמן והוא משמרה אלא שחזרו לומר הכל נאמנין על טהרת הקודש ועל החטאת. בן בג בג אומר והיתה למשמרת [אינה רועה] בעדר. לפי שנאמר ונתן עליו מים חיים יכול אפר על המים או מים על האפר, אמרת למי נדה על המים תן נדה. חטאת היא מועלין בבשרה. ומנין אף באפרה, ת"ל חטאת היא שיהו כל מעשיה לשם חטאת, יכול אם לא היו מעשיה לשם חטאת לא תהא כשרה, ת"ל היא:

והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה למה נאמר, שיכול אין מלאכה פוסלת אלא בפרה, במים מנין, תלמוד לומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה. או אפילו קדשו, ת"ל למי נדה כבר הם למי נדה. והיתה לעדת בני ישראל מכאן אמרו פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא מעת לעת, ורבי יהודה אומר בטלו במעיה. וכבר הלכה זו נשאלה לפני שלשים ושנים זקנים בכרם ביבנה וטהרו את בשרה. זה אחד מן הדברים שהיה רבי יוסי הגלילי דן לפני רבי עקיבא וסלקו ר' עקיבא ואחר כך מצא לו תשובה, א"ל מה אני לחזור א"ל לא לכל אדם אלא לך שאתה יוסי הגלילי, א"ל הרי הוא אומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת כשהם שמורים הרי הם מי נדה. אמר רבי טרפון ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפני זה ר"ע, ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב וגו' ויך את האיל וגו' עד וירמסהו ולא היה מציל לאיל מידו זה רבי יוסי הגלילי. חטאת היא מגיד שמועלים בה, היא בה מועלין באפרה אין מועלין, חטאת היא מגיד שאם שינה באחד מכל מעשיה פסולה, חטאת היא מגיד שאם נשחטה שלא לשמה פסולה. חטאת היא מגיד שאין נשרפת בלילה. אי חטאת היא יכול תהא נפסלת בלינה, ת"ל והיתה לעדת בני ישראל וגו' מגיד שמשתמרת ימים על ימים ושנה על שנה. וכבס האוסף את אפר הפרה בא הכתוב ולמד על האוסף את אפר הפרה שמטמא בגדים. הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם המשליך את האזוב מטמא בגדים האוסף את אפרה לא יטמא בגדים, אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין. לכך נאמר וכבס האוסף ללמדך שאין עונשין מן הדין. ד"א בא הכתוב ולמד על האוסף את האפר שמטמא בהיסט. והיתה לבני ישראל ולגר הגר לפי שמעשיה בישראל צריך להביא את הגרים. לחק עולם שינהוג הדבר לדורות: