Quotation_auto על במדבר 20:10

והנראה מפשט הכתוב כי חטאו הוא באומרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים בשני פנים. האחד כי מה שאמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים. נראה שהם היו אומרים שיוציאו מים מזה הסלע. והיה הענין כן כי השם א"ל ודברתם אל הסלע הידוע. וישראל כשנקהלו אל פני הסלע הראשון. היו רוצים שיוציאו להם מים מיד להשקיט צמאונם. וכשראו שהיו הולכים לסלע אחר. היו מרננים אלו עם אלו והיו מגלים רצונם. ומשה כששמע דבריהם אמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים. כי אין זה הסלע אשר נצטוינו בו. וכששמעו ישראל אמרו מה לנו סלע זה או סלע אחר. ואולי חשבו שמשה היה לו חכמה באותו סלע ולא בסלע אחר. ובזה חטאו משה ואהרן גם כן. כי ראוי היה לאהרן לאמר למשה. אחי מה לי סלע זה או סלע אחר. ויכולת השם וכבודו בכל מקום הוא. עשה מה שאומרים לך ישראל והשם יסכים על ידינו. אבל הוא שתק וסבר וקבל דברי משה. לכן נענש הוא גם כן. וזהו יען לא האמנתם בי. וכי בזה לא האמינו בו ח"ו. אבל דעתי הוא זה כי השם תפשם ואמר להם כבר ידעתם שאני כתבתי בתורה לא כן עבדי משה וכו'. הוא שפירושו שהיה נאמן ביתו וממלכתו ושנתן לו שטר נאמנות. בכל מה שיאמר ויעשה שיהיה עשוי ומקויים והוא יסכים עמו. ואם כן אחר שהדבר כן מה טעם לא האמנתם בי לעשות מה שישראל אומרים לכם להוציא מים מאותו סלע. ואני הייתי מסכים על ידכם להוציא מים משם בשביל אותו נאמנות. בענין שיתקדש שמי. והלא כבר ידעת כי במחלוקת קרח בלא דעתי אמרת אם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה. ואני הסכמתי על ידך בשביל כתב הנאמנות שהיה לך. והשלמתי דברך דכתיב ותפתח הארץ את פיה. ואם כן בכאן למה לא האמנתם בי שאסכים על ידיכם. אחר שהיה בזה קדוש שמי. אבל נראה שבעבור כבודך עשית מה שרצית. וכאן בעבור שהיה דבר של קידוש ה' היו ידיך אסורות. ולא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל. בענין שיאמרו יכולת השם הוא בכל מקום ולא במקום מיוחד. לכן לא תביאו את הקהל הזה. מדה כנגד מדה כנגד מה שאמרתם המן הסלע הזה. זהו הדרך הראשון:

והדרך השני הוא כי חטאו היה באומרו נוציא לכם מים. והיה הענין כן כי משה חרה לו על שאלת המים. בחשבו שלא היו צריכים מים. כי המן היה לחם אבירים דק מאד ואינו עושה צמא. ועוד שירד עליו טל מלמעלה וטל מלמטה. עד שכמעט היה בו לחם ומים כאומרו הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ולא אמר הנני נותן לכם אלא ממטיר. ועוד חרה לו על אומרם ולו גוענו וכן למה העליתנו. עד שלזה אמר להם שמעו נא המורים סרבנים טרחנים. המן הסלע הזה נוציא לכם מים. וכי הלרשע לעזור. כי כשהשם עושה נסים ראוי שיעשם בשביל כבוד הצדיקים. כמו דניאל חנניה. וכן רבי צדוק וחביריו כמוזכר בקידושין. אבל בשביל הרשעים אין ראוי שיעשה השם נסים. ולכן אמר להם המן הסלע הזה נוציא לכם מים. אחר שאתם רשעים ומורים וממרים. והנה אהרן חטא בזה במה ששתק. כי ראוי שיאמר לו יהיו רשעים או צדיקים. עשה מה שהשם צוה. והוצאת להם מים. באופן שכששמעו ישראל דברי משה. אולי חשבו שזה היה מבלתי יכולת השם ח"ו. או בסבה אחרת ממיעוט אמונה שנכנסה בלבם של ישראל בשביל דברי משה. ונחשב להם כאלו הם לא האמינו. וזהו יען לא האמנתם בי. וכל זה לפי שהשם מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. וכמו שאמרו במציעא. והגד לעמי פשעם אלו החכמים שאפילו חטאות נעשו להם כזדונות. ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שאפילו זדונות נעשו להם כשגגות. ולכן אמר לא האמנתם בי:

והן לא יאמינו לי אמר ריש לקיש החושד בכשרים לוקה בגופו מנלן ממשה דכתיב והן לא יאמינו לי וקמי קוב"ה גליה דהוו מהימני אמר לו הן מאמינים בני מאמינים ואתה אין סופך להאמין. מאמינים דכתיב ויאמן העם. בני מאמינים דכתיב והאמין בה'. ואתה אין סופך להאמין דכתיב יען לא האמנתם בי. וממאי דלקה דכתיב הבא נא ידך בחיקך. אמר רבא מדה טובה ממהרת לבוא ממדת פורענות. במדת פורענות כתיב ויוציאה והנה ידו מצרעת ואלו במדה טובה כתיב ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו. מחיקו הוא דשבה כבשרו. ויבלע מטה אהרן את מטותם אמר ר' אלעזר נס בתוך נס. אמר לו לשון הרע אתה אומר על בני מה הנחש דאמר לשון הרע והלקיתי אותו בצרעת אף אתה הבא נא ידך בחיקך. והיה אם לא יאמינו ולקחת ממימי רמז לו מאין אתה תטול שלך מן המים שנאמר המן הסלע הזה. וישליכהו ארצה ויהי לנחש אמר הקב"ה למשה כשם שהנחש מתעקם כך פרעה עתיד להתעקם עליכם הוי מגיד מראשית אחרית. אמר הקב"ה למשה שני סימנין הללו נחש ומצורע אחד שלי ואחד שלך. וידבר העם באלקים ובמשה וגו' וישלח ה' בעם את הנחשים ומי שהוא מדבר בעצמך לוקה בצרעת והנה מרים מצרעת כשלג: