Quotation_auto על במדבר 20:16

ואמר ולא ידע איש את קבורתו. להורות שהוא דבר סתר מסתרי התורה איך מת ואיך נקבר. ואחר שנקבר ונתן סימנים לקבורתו בגיא בארץ מואב מול בית פעור. ועכ"ז לא ידע איש את קבורתו. עד שאמרו תיפח רוחיהון של מחשבי קצין. שהרי בקבורת משה נאמרו ג' סימנים. וכתיב ולא ידע איש את קבורתו. ואיך ישיגו מה שנאמ' כי יום נקם בלבי. עד שלזה אני אומר כי כמו שכל ענייני משה היו ע"ד פלא. כן עניני מיתתו וקבורתו הם נפלאות תמים דעים. לפי שאיך אפשר שמת משה בהיותו עבד ה'. ואליהו לא מת ויעקב לא מת. וכן כל אותם שמנו חז"ל. ומשה שנרמז עליו מתחלת הבריאה "ממכון "שבתו "השגיח ראשי תיבות משה. וכן נרמז באומרו "מה "שהיה "הוא שיהיה. לרמוז שיהיה חי וקיים. וכן משה בהפוך אותיות הוא השם. ונאמר בו ראה נתתיך אלהים לפרעה. וכן אמרו את כל אשר עשה אלהים למשה. ואח"כ כתב בו וימת שם משה. וכן משה בראשי תיבות הוא מטטרון שר הגדול. והוא מלאך שלוח. כדכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. ואחר כל זה וימת שם משה. ועוד כתב ויקבור אותו בגיא להגדיל הקושיא. מי קבר אותו. עד שאמרו הוא קבר את עצמו. ואיך אפשר אם מת לקבור עצמו. ואחרים אמרו שהשם קבר אותו. וזהו ויקבור אותו בגי. שזהו י"ה בגימטריא. עולה בגי' כמו י"ה. ואיך אפשר שנאמר שהשם קברו והלא הוא טהור ומשרתיו טהורים. עד שלזה אמרו בפ' חלק ששאל מין אחד לרבי פלוני. כי קבריה הקב"ה למשה במאי אטביל ליה דהא כתיב מי מדד בשעלו מים. והשיב לו עיקר טבילותא בנורא. דכתיב כל דבר אשר לא יבא באש תעבירו במים וגו'. באופן שנראה דבר זר שנאמר שהשם קברו. וקשה עוד מזאת דכתיב ולא ידע איש את קבורתו. ואיך אפשר זה דבר שנתנה בו תורה שלשה סימנים. שלא ידע איש את קבורתו. וכן היה שכבר בדקו ולא מצאו. עד שנראה מכל זה שזה דבר סתר. ושכל האדם לא ישיגהו עמוק עמוק מי ימצאהו. אלא שיש לומר שאם מת מת בגזירת מלך מכח הגזירה הראשונה של אדם הראשון. וזהו וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב. כי זה דבר שלא יחייבהו השכל שהיה עבד ה' ומת. ולא די שמת. אלא שמת בארץ מואב הטמאה. אבל היה על פי ה'. והוא גזר כן מששת ימי בראשית בחטא אדם הראשון. ולפי שהיה על פי ה'. והוא לא היה ראוי לכך. אמר שעשה לו כבוד ויקבור אותו בגי. הקב"ה בכבודו ובעצמו. וכמו שהיתה מיתתו בלי טעם אלא על פי ה'. כן היתה קבורתו. שלא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. בדרך נס. ואם הוא מלאך שלוח מתחלת בריאת העולם כמו שכתבנו למעלה. לא מת. ואע"פ שכתוב וימת שם משה עבד השם. הוא לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע. כי אחר שהיה אדם ונשתמש בחושיו. היה ראוי שיאמר שמת. אבל לא מת. ולא כתב שמת. אלא לקרר דעת הקדושים אשר בארץ. כשיקראו נגד בני אדם ויאמרו למה מת אותו קדוש. אחר שלא היה בו עון אשר חטא. שיאמרו לו אל תתמה על החפץ. כי כבר מת משה שהיה גדול וקדוש ממנו. דכתיב וימת שם משה ויקבור אותו בגי. ואם היה קדוש ועבד ה' היאך מת. לזה אמר ולא ידע איש את קבורתו. כלומר שא"א להשיג ולידע בשכל האדם. היאך מת והיאך נקבר. והעד על זה מה שסמך ואמר. ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחה. אף משמת כמאמרם ז"ל. ואם לא כהתה עינו ולא נס ליחה. לא מת ולא היה אדם. שאם היה אדם לפי הרכבתו היה מרגיש אפיסת הכחות ויתרון החולשה כדרך כל הארץ. אבל אחר שלא יקרהו מקרה האדם. לא היה אדם אלא מלאך. והעד מה שאמר לא אוכל עוד לצאת ולבא וה' אמר אלי. שאם לא בשביל מאמרו וגזרתו. ככחי אז כחי עתה. ולכן אמר ויבכו בני ישראל את משה ל' יום. לא בכו [על] מיתתו. אלא לפי שנכסה מהם משה ולא ראוהו. בכוהו ל' יום. שאם היה האמת שמת. היאך בכו אותו שלשים יום. וליעקב שבעים יום. כי כל חייהם וימיהם וימי בניהם היה להם לבכות. אבל לפי שלא מת אלא שנכסה מהם. ויתמו ימי בכי אבל משה. אבל אם מת. עוד היום היה ראוי לבכות עליו:

ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים מאי כחצות אילימא דאמר ליה נמי הקב"ה כחצות ומי איכא ספיקא ברקיע אלא דאמר ליה למחר בחצות כי השתא ואתא איהו ואמר כחצות, ודוד מנא הוה ידע, דוד סימנא הוה ליה כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכו', ר' זירא אמר לעולם משה מידע הוה ידע דוד נמי מידע הוה ידע אלא דוד כנור למה ליה, לאיתעוריה משנתיה, ומשה הא דאמר כחצות סבר שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא דאמר מר למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז, רב אשי אמר משה רבינו בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארבסר פלגא דליליא הוה קאי והכי קאמר להו משה למחר כי השתא אני יוצא בתוך מצרים, זה שאמר הכתוב מקים דבר עבדו זה משה דכתיב ביה לא כן עבדי משה, ועצת מלאכיו ישלים [זה משה] דכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים אמר הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא אמר הקב"ה כבר כתבתי ואמרתי עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ויהא משה נראה כמכזב אלא הוא אמר כחצי הלילה אף אני כחצי הלילה, דוד אמר חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך על משפטים שהבאת על מצרים ועל צדקה שעשית עם אבותינו במצרים שלא היו בידן מצוות שיגאלו בהן ונתת להן שתי מצוות דם פסח ודם מילה, תני ר' שמעון בן יוחאי משה שאינו יודע לא עתותיו ולא רגעיו של לילה לפיכך הוא נכנס ואמר כחצות אבל הקב"ה שהוא יודע עתותיו ורגעיו של לילה לפיכך נכנס כחוט השערה, ומת כל בכור בכור לאיש בכור לאשה בכור לזכר בכור לנקבה, הא כיצד איש אחד בא על עשר נשים והן יולדות עשרה בנים נמצאו כולן בכורי נשים, עשרה אנשים באים על אשה אחת והיא יולדת עשרה בנים נמצאו כולן בכורי אנשים, הגע עצמך שאין שם בכור לא לאיש ולא לאשה ומה אני מקיים כי אין בית אשר אין שם מת אמר ר' אבא בר אחא אפוטרופוס של בית היה מת כמה דאת אמר [שמרי] הראש כי לא (היה) בכור וישימהו אביהו לראש, תני בשם ר' נתן ביום שמת בכורו של אחד מהן היה צר איקונין שלו בתוך ביתו ואותו היום היתה נדקת ונשחקת ונזרת והיה קשה עליהן כאילו באותו היום קברום, אמר ר' יודן לפי שהיו המצריים קוברין תוך בתיהן והיו הכלבים נכנסין דרך הכוכין ומשמטין הבכורות ומתעדנין בהן והיה קשה עליהן כאילו באותו היום קברום, מבכור פרעה מגיד שפרעה היה בכור ונכנסו כל הבכורות אצל אבותיהן ואמרו להם בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הלין עמא אתא עליהון, אלא איתון ונפיק אלין עבראי מביננא, ואי לא אלין עמא מייתין, אמרין עשרה בנין לחד מנן ימות חד מנהון ולא יפקון אלין עבראי, אמרין אלא סמא דמילתא ניזיל לן לגבי פרעה דהוא בכור דילמא דהוא חייס על נפשיה ומפיק אלין עבראי מביננן, אזלון לגבי פרעה אמרו לו בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר על הלין עמא אתא עליהון וכדא קום ואפיק אלין עבראי מביננן ואם לאו אלין עמא מייתין אמר צאו וקפחו שוקיהן של אלו אנא אמר אי נפשאי אי נפשיהון דאלין עבראי ואתון אמרין יזלון עבראי מיד יצאו הבכורות והרגו באבותיהם ששים רבוא, ר' אבין בשם ר' יהודה בן פזי בתיה בת פרעה בכורה היתה בזכות מה נצולה בתפילתו של משה שנאמר לא יכבה בלילה נרה ליל כתיב כמה דאת אמר ליל שמורים, עד בכור השפחה ר' הונא בשם ר' אחא בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אפילו שפחות הנמכרות לרחיים היו אומרות רצוננו בשעבודנו וישראל בשעבודן, אמר ר' יהודה בן פזי מסורת אגדה היא בשעה שירדה שרה למצרים כדנוה לרחיים (אסרוה לרחיים), וכל בכור בהמה ר' הונא אמר אם אדם חטא בהמה מה חטאה, אלא לפי שהיו המצריים משתחוים לטלאים שלא יהו המצריים אומרים קשה יראתנו שהביאה עלינו את הפורענות, קשה יראתנו שעמדה על עצמה, קשה יראתנו שלא שלט בה פורענות, ר' זכריה חתניה דר' לוי אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחילה, ממי אתה למד מאיוב הבקר היו חורשות, כשדים שמו שלשה ראשים, אש אלהים נפלה מן השמים, ואחר כך ויקח לו חרש להתגרד בו, אף במחלון וכליון בתחילה מתו סוסיהן וגמליהן ואחר כך מת הוא וימת אלימלך ואחר כך מתו שנאמר וימותו גם שניהם ואחר כך מתה היא, ואף נגעים הבאין על האדם בתחילה הוא מתחיל בביתו אם חזר בו טעון חליצה וחלצו את האבנים ואם לא חזר בו טעון נתיצה ונתץ את הבית, ואחר כך הוא מתחיל בבגדיו ואם חזר בו טעונין קריעה וקרע אותו מן הבגד, ואם לא חזר בו טעון שריפה ושרף את הבגד, ואחר כך הוא מתחיל בגופו אם חזר חוזר ואם לאו בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, אף במצרים כן בתחילה פגעה מדת הדין בממונם ויך גפנם ותאנתם ויסגר לברד בעירם ואחר כך ויך כל בכור במצרים:

ויקרא אל משה. רבי תנחום בר חנילאי פתח ברכו ה' מלאכיו אלו הנביאים שנאמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים וגו'. ודכוותה ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים וכי מלאך היה והלא פנחס היה ולמה קרא אותו מלאך אלא בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים, ורבנן אמרין אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו (הנה נא) איש אלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד כסבורה בו שהוא נביא ואינו אלא מלאך. אמר ר' יוחנן מבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים הדא הוא דכתיב (ויען [ויאמר] חגי מלאך ה' במלאכות ה' אתה למד שהנביאים נקראו מלאכים שנאמר ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו בנוהג שבעולם משאוי שקשה לחד נוח לשנים ולשנים נוח לארבעה או שמא משאוי שקשה לששים רבוא נוח לאחד, כל ישראל עומדין לפני הר סיני ואומרים אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו ומשה שמע קול הדבור לעצמו וחיה. תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא הדבור אלא למשה לכך נאמר ויקרא אל משה. ללמדך שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת שמלאכי השרת השרת אינן יכולין לשמוע קולו אלא עומדין ונרתעין ונבהלין והצדיקים יכולין לשמוע קולו שנאמר וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו אלו המלאכים שנאמר מחנה אלהים זה. ומי קשה מהם הצדיקים שנאמר כי עצום עשה דברו. עשה דברו זה משה שאמר לו עשה משכן ונזדרז ועשאו והיה עומד מבחוץ שהיה מתירא לבוא שנאמר ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד וגו'. וכתיב כי ענן ה' על המשכן וגו', אמר הקב"ה אינו דרך שיהא משה שנצטער במשכן עומד בחוץ ואני מבפנים אלא הריני קורא אותו שיכנס לכך נאמר ויקרא אל משה הוי גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, אם תאמר כשהיה מדבר עם משה בקול נמוך היה מדבר לפיכך היה יכול לשמוע, לא היה מדבר אלא בקול מתן תורה ששמעו ישראל קולו ומתו בדבור ראשון דכתיב אם יוספים אנחנו וגו' וכן הוא אומר נפשי יצאה בדברו. מנין שבקול מתן תורה היה מדבר שנאמר וישמע את הקול קול המתפרש בכתובים קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים שמא תאמר ישראל היו שומעין את הקול מבחוץ תלמוד לומר וישמע הוא היה שומא. וכי מאחר שבקול גבוה היה מדבר למה לא היו שומעין, לפי שגזר הקב"ה על הדבור שיצא וילך אצל משה עשה לו הקב"ה שביל עד שמגיע למשה ולא נשמע לכאן ולכאן שנאמר לעשות לרוח משקל לכך נאמר ויקרא אל משה, זה שאמר הכתוב כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב, רבי תנחום אמר רחק ממקומך שנים ושלשה מושבות שיאמרו לך עלה ואל תעלה ויאמרו לך רד. זה שאמר הכתוב גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד כל מי שבורח מן השררה השררה רודפת אחריו. שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך שנאמר וישאלו עוד בה' הבא איש הלום אמר להם אין אני ראוי למלכות אלא שאלו באורים ותומים שנאמר ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים אלו אורים ותומים וכתיב כב הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם. ואבימלך בן ירובעל רדך אחר השררה וברחה ממנו שנאמר וישלח אלהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם, משה ברח מן השררה בשעה שאמר לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה וגו' ויאמר בי ה' שלח נא ביד תשלח לא איש דברים אנכי וגו' אמר לו הקב"ה חייך סופך לילך כיון שהלך ואמר כה אמר ה' אלהי העברים וגו' אמר אותו רשע מי ה' אשר אשמע בקולו אמר משה כבר עשיתי שליחותי הלך וישב לו אמר לו הקב"ה ישבת לך בוא דבר אל פרעה וכן על כל דבר ודבר לך אל פרעה השכם בבקר. לסוף הוציאם ממצרים וקרע להם את הים הוריד להם את המן העלה להם את הבאר הגיז להם את השלו והקיפן ענני כבוד ועשה את המשכן, אמר מכאן ואילך מה יש לי לעשות עמד וישב לו. אמר לו הקב"ה חייך יש לך מלאכה גדולה מכל מה שעשית ללמד לבני טומאה וטהרה ולהזהירן היאך יהו מקריבין קרבן לפני הוי ושפל רוח יתמוך כבוד זה משה שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו לכך נאמר ויקרא אל משה. זה שאמר הכתוב אז דברת בחזון לחסידיך אף על פי שדבר הקב"ה עם אדם הראשון ועם נח ואברהם ויצחק ייעקב הן היו יחידים בעולם, אבל משה כמה צדיקים היו שבעים זקנים בצלאל ואהרן ובניו והנשיאים ולא קרא מכולם אלא למשה הוי אומר הרימותי בחור מעם ה' משה שנאמר לולי משה בחירו.