Quotation_auto על במדבר 20:5

ואמר ולא היה מים לעדה. לפי שכבר אמרו שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל בשביל שלשה אחים. המן בזכות משה דכתיב וישבת המן ממחרת. הבאר בזכות מרים דכתיב ותמת שם מרים וסמיך ליה ולא היה מים לעדה. עננים בזכות אהרן דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן אל תיקרי ויראו אלא ויראו. ובדברי הגאונים סמכו שכשמת מת בישראל צריך לשפוך מים מהבתים הסמוכים. דכתיב ותמת שם מרים ולא היה מים לעדה. וירב העם עם משה וגומר. ואע"פ שמשה ואהרן נפלו על פניהם. השם לא חשב להם זה לעון. לפי שאין אדם נתפס על צערו. ועוד שאמרו ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה'. כי שאלו המיתה בתנאי שיהיה לפני השם ובהסכמתו. ולא יהיו כאחיהם דור סורר ומורה. ומה שאמרו ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון. לא אמרו כמי שמבקש תענוגים כמו האחרים שאמרנו זכרנו את הדגה וכו'. אבל אמרו כי ידוע הוא כי בזמן הקיץ ריבוי המים רעים ומזיקים. ולכן לקרר רתיחת הזמן אדם שואל מין זרע שהם האבטיחים שיש בהם זרע והדלועים וכיוצא בהם. והעלימום בלשון זרע לפי שלקו בהם באומרם זכרנו את הדגה וגומר הקישואים וגומר. ותאנה ורמון. ואם אינו מוצא שותה מים כי אולי ניתנו לעולם בחנם. ולכן אמרו אחר שזה המקום אין בו זרע ותאנה וגפן ורמון. למעט ראוי היה שיהיה מקום מים ומעינות. אבל בכאן אפילו מים אין לשתות. וזה רע גדול. ואז אמר לו השם קח את המטה והקהל את העדה ודברתם אל הסלע. הנה חטא משה ואהרן כבר דיברו בו ראשונים ואחרונים ואין להאריך בדבריהם. והנה משה קצר דבריו מאד. שלא אמר אלא שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים. ומכח ההכרח בכלל אלו הדברים הוא העון. אם נאמר שהחטא הוא באומרו שמעו נא המורים. איך אפשר שבעבור זה אמר לא האמנתם בי. ודרך המדרש הוא זה שאמרו שבעבור שקראם שוטים. כמו המלך שמצוה לאהובו שלא יקרא לבנו שוטה. וכן צוה השם למשה שלא יקרא להם שוטים. וכשאמר להם שמעו נא המורים. אמר הקב"ה כל עצמי לא צויתיך אלא על זה. לכן לא תביאו את הקהל הזה. כי אין דרך החכם לילך עם השוטה. אלו דבריהם ז"ל:

דבר אחר וישב ישראל בשטים במקום השטות, לפי שהיו ישראל במדבר ארבעים שנה לא מקום זרע ותאנה וגפן וגו' באו ועשו מלחמה עם סיחון ועוג ונפלו בידן ונטלו כל מה שלהן, מלכות זה מתגאה ומשתחצת ואין לה אלא ארבע מדינות שראויות למלכות אסיא ואלכסנדרוס וקרטיגני ואנטוכיא ואלו היה להן ששים עיר וראוין למלכות שנאמר ששים עיר כל חבל ארגוב, ומשנתמלאו ישראל בבזה התחילו מבזבזין מקרעין ומשליכין ומקרעין בהמה ומשליכין לפי שלא היו מבקשין אלא כלי כסף וכלי זהב שנאמר וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו, באו וישבו להם בשטים במקום השטות, באותה שעה עמדו עמונים ומואבים ובנו להם מקולין מבית הישימות עד הר השלג וכו' (כדלעיל) עד וינזרו לבשת. באחרונה עשו להן מרזיחין והיו קוראות להן ואוכלין שנאמר ותקראן לעם. אמר רבי אלעזר בן שמוע כשם שאי אפשר לו למסמר לפרוש מן הדלת בלא עץ כך אי אפשר להו לישראל לפרוש מן הפעור בלא נפשות. מעשה בפנחס בן גובתא דאריח שהיה מעגל בחביות ובא עליו שרו של פעור ושמט עליו את השפוד וברח והלך ובא עליו בלילה שני א"ל אף אתה מקללני א"ל שוב איני מקללך מעתה. שוב מעשה בסבטיא מאולם שהשכיר חמורו לאשה אחת גויה כיון שיצאה לפתחה של מדינה אמרה לו המתן עד שאכנס לבתי אלילים, ומשיצתה אמר לה המתיני עד שאכנס ואעשה כדרך שעשית, אמרה לו אפשר אי אתה יהודי אמר לה ומה איכפת לך נכנס וקנה בחוטמו של פעור אמרה לו לא עשה אדם כיוצא בזה והיו משחקין עליו, שוב מעשה בשלטון אחד שבא ממדינת הים להשתחוות לפעור אמר להם הביאו לי פר אחד שאנו מקריבים לו או איל אחד, אמרו ליה אין אנו נזקקין לך בכך, אלא שתגלה עצמך לו, גירה בהן הסנגלרין והיו מפצעין את ראשיהן אמר להן אוי לכם ולטעותיכם. [ויצמד ישראל] באותה שעה חרה אף ה' בישראל: