Quotation_auto על במדבר 24:24

ואחר שהשלים עונשו של עמלק. בא לפרש שכר יתרו הקיני שדבק בשם ה'. ונתן עצה למשה בדבר המשפט שהוא יסוד העולם ויסודות בית המקדש. ולכן היו הסנהדרין בלשכת הגזית מזרע יתרו. לפי שהוא יסד יסודות הבית במשפט. הפך מעמלק שרצה לעכב ביאתם לארץ בענין שלא יבנו מקדש. וזהו כי יד על כס יה כמו שפירשתי במקומו. ולכן סמך פרשת יתרו אצל פרשת עמלק. להורות שכמו שאנו מצווים להכרית זרעו של עמלק. כן אנו מצווים לגמול חסד ליתרו. ומזה למד בלעם לסמכם זה לזה ולומר ראשית גוים עמלק. ופירש עונשו כי כמו שהיה ראשית יהיה אחרית וישאר באחרונה. אבל בקיני אמר איתן מושבך. אחר שנדבקת בשכינה. ושים בסלע קנך. ר"ל בין ישראל שנקראו סלעים כאומרו כי מראש צורים אראנו. ואמר ושים בסלע ולא אמר שמת. להורות שלא יתחרט ממה שעשה. אלא שיעמוד על עומדו וישים בסלע קנו שהוא מגדל עוז שם ה'. ואע"פ שיבואו לו רעות. שלא יעבור סלעו ממגור אלא שישים בסלע קינו ולא יירא. כי אע"פ שיהיה לבער קין שיבערהו אשור ממקומו. לא יהיה אלא טלטול ושבי ולא יעקרהו מן העולם. וזהו עד מה אשור תשבך. ואף שם תהיה דבק בשם ה' שהוא נקרא מ"ה. וכך עולה שם ה' במלואו. וזהו מה ה' אלהיך שואל מעמך. וזהו עד מה אשור תשבך. ורמז ג"כ באומרו איתן מושבך. שיצאו מבני קיני בעלי תורה בעלי שמועה תנאים ואמוראים. וזה רמוז בזוהר על פסוק שמעו הרים את ריב ה'. זהו סוד רבי שהוא בעל מחלוקת זה מתיר וזה אוסר. והאיתנים מוסדי ארץ. זהו סוד התנאים כמו איתנים. כי ריב לה' עם עמו ולא עם אחרים. לא עשה כן לכל גוי. ולכן כשראה בלעם את הקני נטוע בלשכת הגזית. אמר איתן מושבך שהוא כמו תנא מושביך. כי ממך יצאו תנאים ואמוראים. ולכן שים בסלע קנך לשבר הרים ולפוצץ סלעים לכמה טעמים. וליכנס בחכמתך בעומק התורה מקן יולדת וקן צפור. כאומרם קינין ופתחי נדה הן הם גופי הלכות. וזהו ושים בסלע קנך ואע"פ שיהיה לבער קין ממקומו והתורה תתבטל. עד מה אשור תשבך. כי לא יהיה זה זמן רב. ולפי שבאחרית הימים תהיה צרה וצוקה. אמר אוי מי יחיה משמו אל כשהשם יסדר אלו הדברים. לפי שאז יתעוררו מלחמות בעולם מהם בים ומהם ביבשה. כמו שכתב הקדוש זכר צדיק לברכה בפסוק דרך כוכב מיעקב. לזה אמר בכאן וצים מיד כתים. ויעבר בים צרה ויבואו בספינות אלו עם אלו וכולם יאבדו כראשונים:

והנה יש בכאן רמיזה גדולה בענין גלותינו וגאולתינו. ולכן אמר בלעם בעמלק ואחריתו עדי אובד. וכן אמר וגם הוא עדי אובד. וכן המשורר רמז זה באומרו אבד זכרם המה. וידוע כי אלו הע' פרים הם כנגד אומות העולם כמאמר רבותינו ז"ל. והשעירים הם רמז למלכיות. כאומרו והצפיר השעיר מלך יון וגו'. והנה הפרים הולכים ומתמעטים לפי שהם כנגד אומות העולם שיתמעטו ויכלו באפס תקוה. אבל השעירים בכל הימים שהם שעיר עזים אחד בכל יום ויום. וההוראה שיש בהם. שיכלו אלה הרשעים שהם רמז לשעירים. הוא רמוז באומרו שעיר חטאת בכולם להורות שיהיו חטאים וחסרים ויכלו כהם. וכן רמז השעיר לעשו שהוא איש שעיר ושעירים ירקדו שם. והם עתידים להיות נעקרים מהעולם. לפי שבאו מכח נחש הקדמוני אשר כתוב בו על גחונך תלך בלא רגלים לפי שהשקר אין לו רגלים. ולכן אנו בטוחים שאע"פ שאלו הרשעים יהיו חזקים ועזים כאלה וכאלון. פתע פתאום ישברו ויאבדו. ולכן כתב בעמלק ואחריתו עדי אובד. ועליו אמר האויב תמו חרבות. הוא עשו הרשע שהוא אויב לישראל ומבקש רעתם. וזמן יבא שיאבדו. וזהו אבד זכרם המה. שיאבד הזכרון שיש להם באלו הימים. כי תמצא כי ביום הראשון כתב שעיר עזים. וביום השני ג"כ כתב שעיר עזים. וביום הרביעי כתב ג"כ שעיר עזים. והסימן שלהם אב"ד. אבל בכל שאר הימים לא כתב שעיר עזים אלא שעיר חטאת. וזה לרמוז כי שלשה עזים הם והם שלשה מלכיות. המלך הראשון הוא ארי בחיות נבוכדנצר מלך בבל. דכתיב ביה עלה אריה מסבכו. והוא מלך עז וחזק ופתע פתאום ישבר חזקתו ועוזו. ולכן כתיב ביום הראשון שהוא כנגד גלות בבל שעיר עזים. לפי שהוא עז וקשה ועם כל זה ישבר ויחסר וזהו חטאת. וכן ביום השני כתב בו שעיר עזים. לפי שהוא כנגד מלך פרס שהוא מלך עז ולקח מלכות בבל. ואע"פ שהיה מלך עז נשברה גבורתו ביד מלך יון. שהוא מלך השלישי הרמוז ביום השלישי. אבל ביום השלישי לא כתיב בו עזים לפי שמלך יון היה מלך טוב לישראל כמוזכר באלכסנדרוס מוקדון עם שמעון הצדיק. והוא הנקרא הצפיר השעיר מלך יון. אבל לא היה עז כראשונים. ולכן לא כתב בו שעיר עזים אלא שעיר חטאת. אבל ביום הרביעי שהוא רמז למלכות אדום שהוא מלכו תקיפא כתב בו שעיר עזים. לפי שהוא עז מאד וגבה עד לשמים. ואנו מובטחים כי פתע ישבר ויחסר עזותו ומלכותו וישכח זכרונו שיש לו באלו הימים. בסימן יום ראשון ושני ורביעי. והסימן אב"ד זכרם שיאבד הזכרון שיש להם באלו הימים. וזה שאמר בעמלק ואחריתו עדי אב"ד. וכן מה שאמר גם הוא עדי אב"ד. שהוא סימן אלו הימים. לרמוז כי עד יום הרביעי שהוא רמז למלכות רביעית יגיע מלכותו. ואז יאבד זכרונו וישכח שמו וישבר עזותו. ולכן תמצא שאחר יום רביעי לא כתב בכל שאר הימים שעיר עזים אלא שעיר חטאת. לרמוז שאז במלכות רביעי תפסק מלכותו ועזותו ויקם מלכו אחרן דלעלמין לא תתחבל. והארבעה ימים האחרונים הם רמז לארבע מלכיות אחרות שהם כלולות בארבע מלכיות הראשונות. אבל אין להם קיום וחיזוק ולכן לא כתב בהם שעיר עזים. ובמדרש ראיתי כי אע"פ שאנו אומרים ארבע מלכיות. הם שמנה מלכיות והם כלולות בארבע מלכיות. שהם מלכות בבל ופרס ויון ואדום. ולכן כתב בכאן שמנה ימים כנגד אלו השמנה מלכיות. ולפי שיום השמיני הוא סוף וקץ לכל המלכיות. אמר ביום השמיני עצרת תהיה לכם. לרמוז כי זה היום יום ישועתינו ויום גאולתינו ופדות נפשנו. לפי שהוא תשלום ארבע מלכיות:

ועתה הנני הולך לעמי. (כתיב הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם). לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך [עמך] לעם הזה מיבעי ליה, אמר רבי אבא בר כהנא כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים, אמר לו אלקיהם של אלו שונא זמה הוא והן מתאוין לכלי פשתן בוא ואשיאך עצה עשה להן (קעילין) [קלעים] מהר שלג עד בית הישימון וחושב בהן זונות זקנה מבחוץ וילדה מבפנים וימכרו להן כלי פשתן, ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק זקנה אומרת לו אתה מבקש כלי פשתן זקנה אומרת לו בשוה וילדה בפחות שנים ושלשה פעמים (אומרת לו בפחות) מכאן ואילך אומרת לו הרי אתה כבן בית שב וברור לעצמך וצרצורי של יין עמוני מונח אצלה ועדיין לא נאסר יינן של נכרים אמרו לו רצונך שתשתה כוס של יין כיון ששתה בער בו אמר לה השמעי לי הוציאה יראתה מתוך חיקה אומרת לו עבוד לזה אומר לה הרי יהודי אני, אומרת לו ומה איכפת לך כלום מבקשים ממך אלא פיעור, כיון שפוער אומרת לו אין אני מניחתך עד שתכפור בתורת משה רבך שנאמר המה באו בעל פעור וינזרו לבשת, ויודע דעת עליון (כתוב ברמז תשי"ד). ראשית גוים עמלק (כתוב בפרשת ויהי בשלח בסופו). וירא את הקיני וישא משלו ויאמר אמר ליה בלעם ליתרו קקיני לא היית עמנו בעצה מי הושיבך אצל איתני עולם, והיינו דאמר ר' חייא בר אבא שלשה היו באותה עצה (כדכתוב בריש ואלה שמות). אוי מי יחיה משמו אל אמר ריש לקיש או למי שמחיה עצמו בשם אל, ורבי יוחנן אמר אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה לזה. וצים מיד כתים אמר רב (לא לגיון) [ליבון] אספר. וענו אשור עד אשור קטלי מיקטל מכאן ואילך משעבדי שעבודי: