Quotation_auto על במדבר 24:7

מה טובו אוהליך יעקב. הנה בזאת הברכה בישר לישראל בבנין בתי מקדשים. ולזה אמר מה טובו אהליך יעקב. כי בסבת בית המקדש יש להם כל הטובות וקונין הטוב הצפון לצדיקים. בסבת השכינה והקרבנות. ואמר משכנותיך ישראל. לרמוז להם שעתידים ליחרב ולתת משכן בעונם. ועם כל זה הם נקראים משכנות לפי שהשכינה שורה בהם. כאומרם אע"פ שהם שוממים בקדושתם הם עומדים. וזה שאמרו במדרש תהלים קולי אל ה' אקרא. אמר ר' ברכיה בזמן שבית המקדש קיים היית עונה אותנו. ומנין כשהוא חרב שנאמר ויענני מהר קדשו סלה. ואמר כנחלים נטיו. לפי שהוא אמר מה טובו אהליך יעקב והדברים היפים והנעימים אין להם כל כך קיום כאומרו הוד והדר פעלו. ועכ"ז וצדקתו עומדת לעד. וכן אמר הוד והדר לבושו ועכ"ז ותשחק ליום אחרון. וכן בכאן אמר אע"פ שאוהליך הם טובים ונעימים. יהיה להם קיום והמשכה. וזהו כנחלים נטיו כאומרם מושחים את המלכים ע"ג מעיין כדי שתמשך מלכותם. ולפי שהנחלים לפעמים מתיבשים. לזה אמר כגנות עלי נהר שהנהר מושך המים. ואמר כאהלים נטע ה'. לרמוז על סמני הקטרת כאומרו בשמים ראש מר דרור. וכתיב מר אהלים וקנמון. כארזים עלי מים כאומרו עצי שטים עומדים. וכתיב אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. וכתיב ארזי לבנון אשר נטע. ואמר עלי מים. להורות ג"כ שישלח חירם מלך צור ארזים על הים. כדכתיב ואנחנו נכרות עצים מן הלבנון בכל צרכך ונביאם לך דברות על ים יפו ואתה תעלה אותם לירושלם. ואמר יזל מים מדליו. לרמוז שאע"פ שיבא זמן שיהיו ישראל דלים. יהיה זרעם כמים רבים. וירם מאגג מלכו. בסבת בית המקדש שתהיה בחלקו של בנימן. וזה רמז על שאול שבא מבנימין. ואע"פ ששאול חטא ואבד מלכותו. נשאר האל שהוציאם ממצרים ביכלתו. והוא ישים עליהם מלך גבור כארי. ויאכל גוים צריו. רמז לדוד ולשלמה אשר בימיו נבנה בהמ"ק. ואז נתקיים מברכיך ברוך ואורריך ארור. בסבת בהמ"ק וקרבנותיו:

ולפי שעכשיו בשרם בביאת הארץ ובבנין בהמ"ק. ובלעם ובלק כוונתם היתה לקללם בענין שלא יבואו לארץ ישראל. וזה רמוז באומרו ואגרשנו מן הארץ הידועה. וראה שברכם בביאת הארץ ובמקדש. נצטער צער גדול ויספוק את כפיו. מה שלא עשה בשאר ברכות. וכן עשה זה עכשיו בפעם השלישית. לפי שכבר הוחזקו בברכות. כאומרם בתלתא זימני הויא חזקה. וז"ש והנה ברכת ברך זה שלש פעמים. ואולי נאמר שאמר כנחלים נטיו. יזל מים מדליו. לפי שהוא אמר מה טובו אוהליך יעקב ומשכנותיך ישראל. וידוע כי המקומות הטובים והחזקים. אם לא יהיה להם לחם ומים. לא יועיל להם חזקתם ויופיים. כאומרו והוא מרומים ישכון מצודות סלעים משגבו. בענין שלא יוכלו לעשות מחילות תחת הקרקע להפיל המבצרות. ואע"פ שיהיה כסלע. אם לא יהיה להם לחם ומים לא יועיל להם. לזה אמר לחמו נתן מימיו נאמנים. כן אמר בכאן מה טובו אוהליך. ואע"פ שיהיו טובים וחזקים. אם לא יהיה להם מים לא יועיל. לזה אמר כנחלים נטיו כגנות עלי נהר. שיש להם רבוי מים. ואע"פ שיהיה להם מים אם אין להם לחם לא יועיל. לזה אמר יזל מים מדליו וזרעו במים רבים. כי בסבת רבוי המים יתרבו הזרעים וכל מיני מאכל. ובזה וירם מאגג מלכו ותנשא מלכותו. וכשגמר דבריו אמר ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך. ולפי שבלעם כמו שפירשתי למעלה לא היה תכליתו כבוד דברים. אלא כסף וזהב לבלי חק. אמר הלא גם אל מלאכיך אמרתי אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה'. כי לא באתי לכאן בשביל כבודך אלא בשביל ממונך. ועתה הנני הולך לעמי בכבודי. לא כמו שאמרת ועתה ברח לך אל מקומך:

ואמר ויטע ה' אלהים להורות על מעלת האדם כאילו הצמיח כל העולם עתה מחדש בעבור האדם להכין לו מקום טוב לשבת אע"פ שכבר היה זה במעשה בראשית. וזהו ויטע ה' אלהים ויצמח ה' אלהים. ולפי שהגן בלא מים אינו כלום כאומרו יזל מים מדליו. לזה אמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן בענין שלא יחסר טובו ויהיו שם כל העידונים. ולפי שהאדם מצד נטייתו אחר התענוגים יאבד עולמו ואם לא יקח אלא המיצוע מעט כדי לשמירת הבריאות ומעט דבש ללקיחת תענוג. אמר שהיה בתוך הגן עץ החיים ועץ המות שהוא עץ הדעת טוב ורע שהוא רמז לתענוגים כאמרו חמאה ודבש יאכל לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב. וכן רמז באמרו ונהר יוצא מעדן על התורה שנקראת מים שהיא מקררת רתיחת האדם ותענוגיו לפי שהעוסק בה יש בה כל התענוגים וכל העושר והצלחה כאומרו ומתוקים מדבש ואומר הנחמדים מזהב ומפז רב. וזהו ומשם יפרד והיה לד' ראשים רמז לתורה שיש בה ארבע ספרים כי ספר ואלה הדברים הוא משנה תורה והוא ספור העברה. וכן זכורני שכתוב במרדכי בענין גט שיש בו י"ב שיטין כמנין גט כמנין השיטין שמניחין חלק בין ספר לספר שהם ג' בכל ספר וספר והם י"ב בד' ספרים. כי ספר אלה הדברים אינו ספר בפני עצמו. ולכן אמר בכאן כי זה הנהר יפרד לד' ראשים הם ד' ספרים שבתורה. שם האחד פישון הוא כנגד בראשית כי שם נתרבה העולם ונתברך אדם בברכת פרו ורבו דמתרגמינן פושו וסגו וזהו פישון. אשר שם הזהב רמז לסודות מעשה בראשית שהם זהב סגור כאומרו במזמור השמים מספרים כבוד אל הנחמדים מזהב ומפז רב וזהו הבדולח ואבן השוהם שהם מרגליות וסודות צפונים. וכן רמז בזהב ובדולח ואבן השוהם כנגד אברהם יצחק ויעקב שהיו בזה הספר. זהב כנגד יצחק שהוא מדת הדין. הבדולח כנגד אברהם שהוא מדת החסד. והלובן כמו הבדולח. ואבן השוהם כנגד יעקב שהוא ממוצע בין הדין והרחמים כדכתיב בו יושב אוהלים והשהם ממוצע בין המראות ולכן לקח אבן השהם כנגד יעקב שנאמר בו אבן ישראל. וכתיב ויקח את האבן. ולכן אמר והאבנים תהיין על שמות בני ישראל. ולא אמר על שמות בני אברהם או יצחק. ושם הנהר השני גיחון הוא כנגד ספר ואלה שמות כי שם נכנסו ישראל תחת ממשלת מצרים שבא מחם דכתיב ובני חם כוש ומצרים ונשתעבדו בהם וענו אותם בחומר ובלבנים עד שהיו כפופים כהולכי על גחון וזהו גיחון הסובב את כל ארץ כוש. ושם הנהר השלישי חידקל הוא כנגד ספר ויקרא אל משה שנקרא חדקל חד וקל לעבודת ה' וישראל. ובת ק"ל שנה היתה אמו כשנולד משה והיה בקי בי"ב צירופין של ג' שמות של י"ב אותיות וזהו ח"ד ק"ל. הוא ההולך קדמת אשור שיהיה הולך ובא להביא האושר לישראל דכתיב וילך משה וישב אל יתר חותנו וכתיב ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם. וכן רמז בחדקל על ספר ויקרא לפי ששם סוד הקרבנות דכתיב בהו ואם מן העוף קרבנו שהוא קל על פני המים וסוד הקרבנות הוא הולך קדמת אשור שזורח האושר אבל אינו מביאו. כי טוב הוא שלא יחטא משיחטא ויביא קרבן. והנהר הרביעי הוא פרת כנגד ספר רביעי ספר במדבר סיני שבו נמנו ישראל ונתרבו דכתיב שאו את ראש כל עדת בני ישראל וזהו פרת שפרה ורבה. ואחר שהכין התורה לאדם אמר שלקחו והניחו בג"ע לעבדה ולשומרה בסוד זכור ושמור: