Quotation_auto על במדבר 25:9

ולפי שזה הברית היה של משה שנק' חתן דמים אמר הקב"ה מה אעשה כי זה הברית הוא של משה ואין ראוי ליתנו לאחר בלא דתו. לכן התחיל הקב"ה ואמר למשה פנחס בן אלעזר בן אהרן. א"ל משה מהו. אמר ליה משה אתה מסרת את נפשך פעמים רבות על ישראל. והוא השיב את חמתי מעל בני ישראל. א"ל משה מה אתה רוצה הכל שלך. אמר לו אני רוצה כי זה הברית יהיה בקרבו. אמר משה יהיה שלו. אמר לו אמור אתה בפיך בקול רם שאתה נותנו לו בנפש חפצה. הה"ד לכן אמור אתה ברצונך הנני נותן לו את בריתי שלום. משה היה אומר הנני נותן לו ולא השם. שאם כן היל"ל הנני נותן לו. אבל אמר לכן אמור. ומשה אמר הנני וגו'. וא"ת שהעבירו ממשה לא. אלא כמו הנר שמדליקים ממנו ואינו חסר. עוד אמרו שם שכתב שני פעמים בן בן. לרמוז שפנחס כשנכנס בתוך האהל נקהלו עליו כמה רבבות משבט לוי. וכמעט פרחה נשמתו ממנו. ובאותה שעה שתי נשמות של נדב ואביהוא שהיו הולכות בלי מקום. נתחברו אצלו ונכללה נשמתם בתוכו. ואז זכה להיות כהן גדול מה שלא זכה קודם לכן. וזהו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ממש. השיב את חמתי שקנא על ברית קודש. מהו בתוכם שנכנס בתוך כמה רבבות מישראל ומסר נפשו למיתה ביניהם. וכי היאך השיב את חמתי וכתיב ויהיו המתים במגפה כ"ד אלף. אלא ח"ו שלא מת אפילו אחד מישראל אלא שבט שמעון. כשבאו ערב רב נתערבו בנשים של שבט שמעון ואח"כ נתגיירו וילדו בנים. מהם מתו בעגל ומהם במגפה ואחרים שנשארו מתו בכאן. הה"ד ויהיו המתים. אשר מתו לא כתיב אלא המתים מעיקרא. ועל זה כתיב ולא כליתי את בני ישראל. מכלל שאחרים כלה. וכן השיב את חמתי מעל בני ישראל. מכלל שעל אחרים לא השיב ע"כ: