Quotation_auto על במדבר 27:16

וסמך לכאן עלה אל הר העברים. לפי שמשה רבינו ע"ה נתאוה לראות את הארץ. והיה מחבב אותה כמו בנות צלפחד שחבבו את הארץ. ולכן אמר וראה את הארץ. כי אין לה תיקון אחר אלא בראיה. [כמו] שא"ל בענין הנחשי' עשה לך שרף לתיקון הנחש שקם נגד משה. וינס משה מפניו כי מיד פחד ממנו. ולכן כשהכה במטה פעמים נגזרה עליו גזירה לכן לא תביאו את הקהל הזה. וכששלח השם הנחשים בעם. ראה השם תאות משה ליכנס לארץ חמדה. וא"ל עשה לך שרף לתועלתך. והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. כי תיקן הדבר בראיה. לרמוז שיראה את הארץ. וזהו וראה את הארץ כי לא תעבור שמה. וכשראה זה אמר יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר. ואמר אלהי הרוחות. ולא אלהי הנשמות והנפשות. לפי שרצה משה לשאול איש ממוצע. כמו הרוח הממוצע בין הנשמה והנפש. כי אם יהיה בעל נפש ינהיג העם במדת הדין. ואם יהיה בעל נשמה לא ידקדק כל כך. לזה אמר אלהי הרוחות. שיהיה ממוצע להנהיג את העם. ולכן השיבו איש אשר רוח בו. והדרשה תדרש ואין זה פשוטו איש על העדה. איש גבור חיל ואיש צדיק וחסיד. וזה כלול באומרו איש על העדה. כמו שנאמר בדניאל איש חמודות נחמד למטה ולמעלה. כנגד הגבורה אמר אשר יצא לפניהם כאיש חיל ולא ישב בביתו. כמו שעשיתי אני לסיחון ועוג. ואשר יוציאם ואשר יביאם בזכיותיו. והשם השיבו קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו. כי בזה כלל עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'. ונתת מהודך עליו. זהו הודו וענותנותו. בענין שיהיה שלם בכל המעלות. ובזה ישמעו אליו כל עדת בני ישראל. אחר שאיננו חסר מכל המעלות הנמצאות בעם. והנבואה יתירה עליהם. ולכן אמרו אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר. שהם המעלות הנמצאות בכל העם. ואמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד על פיו יצאו ועל פיו יבואו. להורות שמה שאמר איש גבור אשר יצא לפניהם. שאין הדבר תלוי בגבורה אלא באלעזר שישאל במשפט האורים. ועל פיו יצאו ולא על פי יהושע:

עלו משה ואהרן ואלעזר להר ההר, והיה משה מתבייש לומר לאהרן הגיע זמנך ליפטר מן העולם. א"ל אהרן אחי רצונך לידע מה שכתוב בו באברהם, א"ל הן, א"ל ואתה תבוא אל אבותיך בשלום ולא הרגיש, אמר ליה אהרן אחי אם יאמר הקב"ה לאחר ק' שנה שתמות מה תאמר, א"ל צדיק הדיין. ואם יאמר לך היום מה תאמר לו א"ל צדיק הדיין נאמן הוא עלי, א"ל הואיל וקבלת עליך נעלה לראש ההר שכן אמר לי הקב"ה. היה אהרן הולך אחריו כשה לטבח יובל, אמר הקב"ה למלאכי השרת הייתם תמהים על יצחק כשעלה על המזבח ולא סרב בואו וראו את הגדול הולך אחר אחיו הקטן לקבל מיתה, ולא היה משה יודע כיצד יפשיט, להפשיט את החיצון ולהלביש פנימי לאלעזר לא היה אפשר, לחלף בגדי הקדש מן סדרן לא היה אפשר, ליטול את כולן להניחו ערום א"א, אמר הקב"ה אתה עושה את שלך ואני עושה את שלי, והיה משה מפשיטו ואהרן מתבלע בהר, וחכמים אומרים משה מפשיטו ומלאכי השרת מלבישין אותו, בגדי כהונה שהפשיט משה לאהרן הלבישו לאלעזר בנו בפניו ועשה לו הקב"ה נחת רוח והודיעו שאין אחרים נוטלין גדולתו, אחר כך ירד הקב"ה ונטל נשמתו בנשיקה שנאמר על פי ה'. והיו משה ואלעזר מנשקין את אהרן, משה על לחיו אחד ואלעזר על לחיו אחד, ויש אומרים משה מפשיטו מן קרסוליו ועלה ענן הכבוד וכסה אותו, א"ל משה מה אתה רואה, א"ל איני רואה כלום אלא שענן הכבוד מלביש את אברי שאתה מפשיט, והפשיטו עד ירכו ועלה ענן הכבוד וכסה אותו, והפשיטו עד צוארו, א"ל אהרן אחי מה אתה רואה מה היא המיתה, אמר ליה עד עכשיו ולא כלום אלא שעלה ענן כבוד וכסה אותי עד צוארי, כיון שהפשיט את כלו כסה הענן את כלו, והיה משה קורא אהרן אחי מה היא מיתתן של צדיקים היכן אתה, א"ל איני כדאי לומר לך אלא הלואי מקודם זמן באתי לכאן, כשראה משה היאך מת אהרן נתאוה משה למיתתו. וכשא"ל הקב"ה כאשר נאסף אהרן אחיך אמר יפקוד ה' אלקי הרוחות. וכיון שמת אהרן ונתעלם מהם ירדו משה ואלעזר והיו כל ישראל עומדין וחרדין ומצפין לראותו מפני שהיה אוהב שלום ורודף שלום וחזר השטן ביניהם והרגיש את כל ישראל על משה ואלעזר, תפשום כל ישראל אמרו היכן הוא, א"ל גנזו הקב"ה לחיי העוה"ב, אמרו אין אנו מאמינים לך שמא דבר שלא כהוגן אמר לך וקנסת עליו מיתה, בקשו כל ישראל לסקול את משה ואת אלעזר, מיד א"ל הקב"ה למלאכי השרת הגביהו מטתו של אהרן אוהבי ברומו של עולם כדי שידעו ישראל ולא יזיקו את משה ואת אלעזר, הגביהו מלאכי השרת את מטתו ברומו של עולם והקב"ה הולך לפני המטה ומספיד עליו ומלאכי השרת עונין אחריו תורת אמת היתה בפיהו וגו', וכיון שראו ישראל מטתו ברומו של עולם והקב"ה ומלאכי השרת מספידין אותו, מיד עמדו כל ישראל מגדולם ועד קטנם וספדו עליו מספד גדול ובכו עליו בכיה גדולה שנאמר ויבכו את אהרן וגו'. בוא וראה כבודו ושבחו של אהרן הצדיק שכל באי עולם בוכין אותו. אבל כשמתה מרים לא ספדוה ולא קברוה, אלא משה בראש ואהרן ברגל והלכו וקברוה. ואף למשה רבינו לא בכו עליו כל ישראל כדרך שבכו על אהרן מפני שהיה מוכיחן על כל דבר ודבר, כתיב בו ויבכו בני ישראל את משה ובאהרן כתיב כל בית ישראל שלא הכריען לכף חובה מעולם שלא אמר לאיש סרחת ולאשה סרחת. וכיון שראה משה כבודו ושבחו של אהרן שמטתו נתונה ברומו של עולם והקב"ה ומלאכי השרת מקיפין אותו וקשרו עליו מספד גדול, מיד היה יושב ובוכה, אמר אוי לי שנותרתי לבדי. כשמתה מרים לא בא אחד מישראל אצלנו אלא אני ואהרן ובניו ועמדנו לפני מטתה ובכינו עליה וספדנוה וקברנוה. כשמת אהרן נתעסקתי אני ובנו ועמדנו לפני מטתו, אני מה תהא עלי מי יעמוד עלי בשעת מיתה לא אב ולא בן ולא אח ולא אחות מי יבכה עלי, באותה שעה השיבו הקב"ה א"ל אל תירא הריני עומד בעצמי וקוברך בכבוד גדול שנאמר ויקבר אותו בגי, וכשם שנתעלמה מערה של אהרן ולא נודעה כך לא תודע מערה שלך שנאמר ולא ידע איש את קבורתו, וכשם שלא שלט מלאך המות באהרן אלא בנשיקה, כך אתה לא ישלוט בך מלאך המות ותפטר בנשיקה שנאמר על פי ה', מיד נתישבה דעתו של משה. אשריהם הצדיקים שהקב"ה בעצמו מאספם שנאמר וכבוד ה' יאספך, ולא עוד אלא שמלאכי השרת יוצאין לקראתם ושמחים בהם ומקבלים אותם בסבר פנים יפות ואומרים להם בואו לשלום שנאמר יבוא שלום ינוחו על משכבותם: