Quotation_auto על במדבר 31:2

דבר אחר לגדלם כנס הזה של ספינה וכל כך למה בשביל קושט סלה בשביל שתתקשט מדת הדין בעולם שאם יאמר לך אדם למי שהוא רוצה הוא מעשיר למי שהוא רוצה הוא מעני למי שהוא רוצה הוא עושה מלך. אברהם כשרצה עשה אותו עשיר כשרצה עשה אותו מלך יכול אתה להשיבו יכול אתה לעשות מה שעשה אברהם. אברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו ואחר כל הצער הזה נאמר לו קח נא את בנך ולא עכב. ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעין מפני שאינו מספיק להקיש עליהן עד שהוא שוברן אלא מה הוא בודק קנקנים היפים שאפילו מקיש עליהן כמה פעמים אינו שוברן כך אין הקב"ה מנסה אלא הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן. הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שפשתנו יפה כל זמן שהוא כותשה היא משובחת וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת כך אין הקב"ה מנסה אלא הצדיקים. משל לבעל הבית שהיו לו שתי פרות אחת כחה יפה ואת כחה רע על מי נותן את העול לא על אותה שכחה יפה כך אין הקב"ה מנסה אלא צדיקים. באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה לא תנסו את ה' אלהיכם והאלהים נסה את אברהם לרב שהיה מצוה את תלמידו אל תלוה ברבית והיה הוא מלוה בריבית א"ל ר' את אמרת לי אל תלוה בריבית והרי אתה מלוה א"ל אני אומר לך אל תלוה ברבית לישראל אבל אתה מלוה ברבית לעכו"ם שנאמר לנכרי תשיך כך אמרו ישראל להקב"ה כתבת בתורתך לא תקום ולא תטור ואתה נוקם ונוטר שנאמר נוקם ה' ובעל חמה א"ל הקב"ה אני כתבתי בתורתי לא תקום ולא תטור את בני עמך אבל נוקם ונוטר אני לאומות העולם שנאמר נקום נקמת בני ישראל. אחר הדברים האלה הרהורי דברים היו שם מי הרהר אברהם הרהר אמר נולד יצחק בני שמחתי ושימחתי את הכל ולא הפרשתי להקב"ה לא פר אחד ולא איל אחד א"ל הקב"ה על מנת שאומר לך שתקריב את בנך ולא תעכב. על דעתיה דר' אליעזר דאמר וה' הוא ובית דינו והאלהים הוא ובית דינו אמרו מלאכי השרת אברהם שמח ושימח את הכל ולא הפריש להקב"ה לא פר אחד ולא איל אחד א"ל הקב"ה ע"מ שיאמר לו שיקריב את בנו ולא יעכב. אמרו א"ה אברהם זה שמח ושימח וכו'.

וכי יכה איש את עבדו. אף עבדו ואמתו היו בכלל ומכה איש ומת והכתוב מוציאו מכללו להקל עליו שיהא נדון ביום או יומים לכך נאמר פרשה זו. וכי יכה איש אין לי אלא איש אשה מנין היה רבי ישמעאל אומר וכו'. רבי יאשיה אומר וכו'. רבי יונתן אומר את עבדו או את אמתו לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. רבי אליעזר אומר בכנעני הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בעברי תלמוד לומר מהם תקנו עבד ואמה מה עבד שגודלו וקוטנו עבד אף אמה שגודלה וקוטנה אמה יצא עבד עברי שאף על פי שגודלו עבד אבל אין קוטנו עבד יצא האמה העבריה אף על פי שקוטנה אמה אבל אין גודלה אמה. אמר רבי יצחק שומע אני אף עבד של שני שותפין ועבד שחציו עבד וחציו בן חורין במשמע תלמוד לומר עבדו ואמתו מה עבדו שכולו שלו אף אמתו שכולה שלו יצא עבד של שני שותפין ועבד שחציו עבד וחציו בן חורין שאין כולו שלו. רבי ישמעאל אומר בכנעני הכתוב מדבר או אינו אלא בעברי תלמוד לומר לא יוקם כי כספו הוא מה כספו שקנינו קנין עולם ורשות קנינו גמורה לו יצא עברי אף על פי שרשות גמורה לו אבל אין קנינו קנין עולם. יצא עבד של שני שותפין ועבד שחציו עבד וחציו בן חורין אף על פי שקנינו קנין עולם אבל רשותו אינה גמורה לו. בשבט שומע אני בין שיש בו כדי להמית בין שאין בו כדי להמית תלמוד לומר או בכלי עץ יד אשר ימות מגיד שאין חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית ואל מקום שהוא כדי להמית. עד שלא יאמר יש לי בדין ומה אם ישראל שהוחמר בו שאינו ביום או יומים אינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית ואל מקום שהוא כדי להמית. כנעני שהוקל בו שיש בו ביום או יומים אינו דין שלא יהא חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית ואל מקום שהוא כדי להמית. אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר בשבט שאין עונשין מן הדין. רבי אומר בשבט למה נאמר עד שלא יאמר יש לי בדין אם ישראל שהוחמר וכו' ומה תלמוד לומר בשבט אלא מופנה להקיש לדין גזרה שוה נאמר כאן בשבט ונאמר להלן בשבט מה שבט שנאמר להלן להוציא את הלקוח ושל שותפין אף שבט שנאמר כאן להוציא את הלקוח ושל שותפין. ומת תחת ידו שתהא מכתו ומיתתו ברשותו הא אם הכהו ומכרו לאחר ומת הרי זה פטור. נקום ינקם מיתה. אתה אומר מיתה או אינו אלא ממון היה רבי נתן אומר נאמר כאן נקימה ונאמר להלן נקימה והבאתי עליכם חרב וגו' מה להלן בחרב אף כאן בחרב. רבי עקיבא אומר נאמר כאן נקימה ונאמר להלן נקם נקמת בני ישראל מה להלן בחרב אף כאן בחרב מה להלן בבית דין אף כאן בבית דין:

וידבר ה' אל משה לאמר נקם נקמת. אין וידבר אלא לשון עז שנאמר וידבר העם באלקים עז, ולמה דבר עמו בלשון עז, לפי שלא מיחה בשבטו של שמעון, א"ל הקב"ה ומה אם בזמן שעמדו כל ישראל בצד אחד בשעת העגל ולא היה עמך אלא שבט לוי בלבד עמדת ומחית בכל ישראל, עכשיו שכל ישראל עמך ולא עמד בצד אחד אלא שבטו של שמעון לא היה לך למחות, עליך אמר הכתוב התרפית ביום צרה צר כחך. מדה שניה למה דבר עמו בלשון עז, שהיה הקב"ה מבקש עלבונן של ישראל מיד מדין לפיכך אמר למשה נקם נקמת אחר תאסף אל עמיך, התחיל מפייס להקב"ה על מיתתו ואינו מתפייס, אמר לפניו רבש"ע לי ראוי מיתה שראיתי דרכיך ומעשיך ואורחותיך שנאמר לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה, משיבו הקב"ה ואומר לו משה אלו חיים ארוכים יפים לבני אדם כבר לאבותיך הראשונים לא הטעמתי אותן טעם מות אלא גניזה יפה לך מן הכל שנאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. ועדיין לא נתפייס עד שפייסו הקב"ה בשני דברים אמר לו משה אם אתה רוצה שתחיה שנים הרבה או אלף שנים לא יראו ישראל בשונאיהם ולא תכבש מדין לפניהם, מיד נתפש משה אמר בין היום בין מחר סוף הכל בא לידי מיתה שנאמר מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה מוטב שיראו ישראל בשונאיהם ותכבש מדין לפניהם, וכיון שנתפש משה היה קשה לפני הקב"ה שקנס לו מיתה, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו בן ומכעיסו בכל שעה ונוטל החרב ואמו של בן ההוא אוהבתו ביותר וכשהמלך כועס על בנו עומדת ופורסת כנפיה על בנה וממלאת רחמים את המלך שלא יהא הורג את בנה, לשנים מתה אשתו של מלך והיה יושב ובוכה עליה לילה ויום, אמרו לו שריו ועבדיו וכי אשתך יפה מכל הנשים שאין אתה מקבל עליה תנחומין, אמר להם המלך וכי על אשתי אני בוכה איני בוכה אלא על בני שכל זמן שאמו קיימת בשעה שאני מבקש להרגו עומדת ופורשת כנפיה על בנה וממלאת אותי רחמים ואיני הורגו, עכשיו שמתה אמו עשוי לפני כמו שהוא חפור וקבור. אף כך הקב"ה קשה לפניו שקנס מיתה על משה אמר כל זמן שמשה קיים אע"פ שמכעיסין אותי ישראל ואני מבקש לאבדן עומד משה ומשתטח לפני ומבקש עליהם רחמים שנאמר סלח נא לעון העם הזה וגו' ואומר ויאמר ה' סלחתי כדברך. וכן ויאמר להשמידם לולי משה בחירו, עכשיו שמת מי יעמוד ויבקש עליהם רחמים.