Quotation_auto על במדבר 35:33

ואמר ובערת הדם הנקי מישראל. להורות על מה שר' אליעזר אומר ב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה וכו'. וכן בכאן אם יראו הדיינים באומדנא דמוכח ובאמתלאות מוכיח שהוא רוצח. אע"פ שלא יהיו להם עדים ברורים. הם יכולים להורגו לפי צורך השעה ולפי הזמן. אע"פ שנראה שהוא דם נקי. ולכן לא אמר ואתה תבער דם החייב. אלא ואתה תבער דם הנקי. או שרמז בזה סוד גדול מסתרי התורה בענין ההרוגים. כי ההרוג ששופכים דמו כמים הולך נע ונד בארץ ואינו עולה למעלה ונפשו ירעה לו. לפי שאולי במרירות נפשו אמר דברים לא כן בשעת ההריגה. וז"ש בתעניות על יאשיהו גחין עליה ירמיהו וכו'. כי אולי אגב צעריה אמר דברים לא כן. ושמע שאמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי וכו'. עד שנראה שרוב ההרוגים אגב צערייהו יהרהרו בלבם או יאמרו בפיהם כלפי שמיא. עד שלזאת הסבה נשמתם אינה עולה למעלה במהרה. ומיני מדות הדין שהם הכלבים עזי נפש פוגעות בהם. ולכן אמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ולכן אמר בקין קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. ובאומרו מן האדמה נראה שלא עלו למעלה. כי הדם הוא הנפש והולכים נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר. עד שינקמו נקמתו ויהרגו לרוצח. עד שלזאת הסבה צותה התורה לא תחוס על הרוצח. והחומל עליו עושה רע להרוג. שהולך נע ונד ודמיו צועקים אלי מן האדמה. וזהו לא תחניפו את הארץ. ואמר לארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו וכמו שפירשתי במקומו. ואז כששופכים דם הרוצח. מיד עולה נפש ההרוג למעלה. ובזה מבערים אותו מן הארץ שהולך וצועק ואומר אל נקמות ה'. ובזה גורם רע ליושבי הארץ אחר שאין עושין דין. וכששופכים דם הרוצח מיד מתבער אותו דם ההרוג מן הארץ. ולזה אמר בכאן לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל. כי זהו דם ההרוג שנשפך על לא חמס בכפיו והולך נע ונד בארץ. ובשעת הנקמה עולה מן הארץ ואינו שואל דין כנגד ישראל. וזהו וטוב לך. כי בנקמה. כמו שעושין טוב להרוג. כן עושים טוב לכל ישראל. וזהו סוד עגלה ערופה כמו שנפרש שם בע"ה. ולכן תמצא שכתב ג"כ שם ואתה תבער דם הנקי וגו':

מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. חטא שאין מכיר בו אלא המקום יום הכפורים מכפר. אלא מעתה ספק יולדת שעבר עליה יום הכפורים לא תיתי דהא כפר עליה יום הכפורים דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא. אמר רב הושעיא לכל חטאתיכם ולא כל טומאותיכם. ולרבי שמעון דאמר יולדת חוטאת היא מאי איכא למימא, יולדת כי מייתי קרבן לאשתרויי באכילת קדשים הוא ולא לכפרה מייתי. [אלא מעתה ספק] מצורע דעבר עליה יום הכפורים לא ניתי, אמר קרא לכל חטאתם ולא לכל טמאתם. והא אמר רבי שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן על שבעה דברים נגעים באים (מצורע נמי מייתי) מצורע כי קא מייתי לא לכפרה אלא לאשתרויי בקדשים. ספק שעבר עליו יום הכפורים לא ניתי, אמר קרא לכל חטאתם ולא לכל טמאתם. ולרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הוא מאי איכא למימר נזיר כי מייתי למיחל עליה גזירות דטהרה קא מייתי הוא. ספק סוטה שעבר עליה יום הכפורים לא ניתי, אמר אביי בועל מכיר בו. רבא אמר סוטה כי קא מייתי לברר עון הוא דאתא. עגלה ערופה שעבר וכו' אמר אביי הורג מכיר. רבא אמר אמר קרא ולארץ לא יכופר וגו'. רב פפא אמר א"ק כפר לעמך ישראל וגו' ראויה כפרה זו שתהא מכפרת על יוצאי מצרים. השתא דאמרת חטא שאין מכיר בו אלא המקום יום הכפורים מכפר אימא כי מתידע ליה לבתר יום הכפורים נמי לא ליתי חטאת. אמר רבא אמר קרא או הודא אליו מכל מקום. השתא דאמרת כי מתידע ליה מייתי חטאת אשם תלוי למה בא, להגן עליו מן היסורין:

ולא תחניפו את הארץ. הרי זו אזהרה לחנפים. ד"א ולא תחניפו את הארץ אל תגרמו לארץ שתהא מחנפת לכם. כי הדם הוא יחניף רבי יאשיה אומר לשון נוטריקון יחון אף על הארץ. ולארץ לא יכופר למה נאמר. לפי שהוא אומר וערפו שם את העגלה הרי שנתערפה עגלה ואח"כ נמצא ההורג שומע אני פוטרין אותו, ת"ל ולארץ לא יכופר. ולארץ לא יכופר הרי עגלה כאדם מה אדם תולה אף עגלה תולה. ולא תטמא את הארץ היא טהורה מליטמא ואין כל הארצות טהורות מליטמא. שוכן בתוך בני ישראל יכול בתוך מאה בתוך אלף, ת"ל בתוך בני ישראל. ויש אומרים בתוך כל שבט ושבט. וי"א בכל השבטים. רבי נהוראי אומר כי אני ה' שוכן [יכול] בגלות, ת"ל בארץ. או בארץ ואתם בגלות, ת"ל בתוך בני ישראל בשעה שבני ישראל בארץ ולא בשעה שהן בחוצה לארץ. ולא תטמא את הארץ מגיד הכתוב ששפיכת דמים מטמא את הארץ ומסלקת את השכינה. מפני שפיכת דמים חרב בית המקדש. מעשה בשני כהנים שהיו שוין ורצין ועולין בכבש קדם אחד מהם את חברו בתוך ארבע אמות נטל סכין ותקע לו בלבו, בא ר' צדוק ועמד על מעלות האולם ואמר שמעוני אחינו בית ישראל הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה וגו' בואו ונמדוד על מי ראוי להביא את העגלה על ההיכל או על העזרות, געו כלם בבכיה. ואח"כ בא אביו של התינוק ואמר להם אחינו אני כפרתם עדיין בני מפרפר וסכין לא נטמאת, ללמדך שטומאת סכינין קשה להן לישראל יותר משפיכות דמים, וכן הוא אומר וגם דם נקי שפך וגו'. מכאן אמרו בעון שפיכות דמים שכינה מסתלקת מישראל ומקדש מיטמא. אשר אני שוכן בתוכם חביבין ישראל שאע"פ שהם טמאים שכינה ביניהם שנאמר השוכן אתם בתוך טמאותם. רבי נתן אומר חביבין ישראל שכל מקום שגלו שכינה עמהם. גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר הנגלה נגליתי לבית אביך. גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שולחתי בבלה. גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר ושמתי כסאי בעילם. גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר מי זה בא מאדום, וכשהן חוזרין שכינה חוזרת עמהם שנאמר ושב ה' אלקיך וגו' והשיב לא נאמר אלא ושב, ואומר אתי מלבנון כלה וגו'. רבי אומר מלה"ד למלך שאמר לעבדו אם בקשתני הריני אצל בני כל זמן שאתה מבקשני הריני אצל בני, וכה"א השוכן אתם בתוך טמאותם: