Quotation_auto על במדבר 4:12

תנו רבנן כיצד סומך הזבח עומד בצפון ופניו למערב הסומך עומד במזרח ופניו למערב ומניח שתי ידיו בין שתי קרניו של זבח ובלבד שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הזבח ומתודה על חטאת עון חטאת ועל אשם עון אשם עון אשם ועל עולה עון (עולה) לקט שכחה ופאה ומעשר עני דברי רבי יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר אין עולה באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה. במאי קמיפלגי אמר ר' ירמיה בלאו דנבלה קמיפלגי מר סבר לאו מעליא הוא ומר סבר לא לאו מעליא הוא. אביי אמר דכולי עלמא לאו דנבלה מעליא הוא והכא בתעזוב קמיפלגי. מר סבר תעזוב מעיקרא משמע ומר סבר השתא משמע. מה בין במת יחיד לבמת צבור סמיכה ושחיטת צפון ומתנות סביב ותנופה והגשה. רבי יהודה אומראין מנחה בבמה וכהון ובגדי שרת וכלי שרת וריח ניחוח ומחיצה בדמים ורחוץ ידים ורגלים אבל הזמן והנותר והטמא שוין בזה ובזה. סמיכה דכתיב לפני ה' וסמך. שחיטה בצפון דכתיב על ירך המזבח צפונה. מתנות סביב דכתיב וזרקו בני אהרן הכהנים וגו'. תנופה דכתיב והניף. הגשה דכתיב והגישה אל המזבח. אמר רב ששת לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה אין מנחה בבמה אין עופות בבמה. מאי טעמא וזבחו זבחי שלמים זבחים ולא עופות זבחים ולא מנחות. כהון דכתיב וזרק הכהן. בגדישרת דכתיב שבעת ימים ילבשם הכהן. כלי שרת דכתיב ולקחו את כל כלי השרת. ריח הניחוח דכתיב ריח ניחוח ריח ניחוח לה'. מחיצה לדמים. דכתיב והיתה הרשת עד חצי המזבח. ושלא רחוץ ידים דכתיב בבואם אל אהל מועד ירחצו מים. וסמך ידו ידו ולא יד עבדו, ידו ולא יד שלוחו, ידו ולא יד אשתו. כל הני למה לי צריכי. דאי כתב רחמנא חד הוה אמינא למעוטי עבד דלאו בר מצות הוא אבל שליח דבר מצות הוא ואשתו של אדם כמותו אימא לסמוך. ואי אשמועינן הני תרתי דלאו כגופיה דמו אבל אשתו דכגופיה דמיא אימא תסמוך צריכא:

כל הכלים שבמשכן עור תחש מלמעלה, ובארון פרשו בגד כליל מלמעלה, וכל כך למה כדי שיבא הארון מסוים, הוי ויבאמלך הכבוד, מה בין במת יחיד לבמת צבור, כלי שרת דכתיב ולרחו את כל כלי השרת וכו' (כדכתוב ברמז ת"מ):