Quotation_auto על במדבר 5:15

והניף את העומר כיצד היה מניפו ר' חמא בר עוקבא בשר ר' יוסי בר חנינא מוליך ומביא לבטל רוחות קשות מעלה ומוריד לבטל טללים רעים. ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי מוליך ומביא למי שהעולם שלו מעלה ומוריד למי שהעליונים והתחתונים שלו. לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר זכה אברהם אבינו לירש את ארץ כנען הדא הוא דכתיב ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך על מנת ואתה את בריתי תשמור ואיזו זו מצות העומר. ר"ש בן לקיש אמר לעולם אלתהי מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר עשה הקדוש ברוך הוא שלום בין איש לאשתו הדא הוא דכתיב והביא האיש את אשתו אל הכהן ואי זה זה מצות העומר. ר' יהושע בן לוי אמר לעולם אל תהי [מצות העומר] קלה בעיניך היא שעמדה להם בימי גדעון שנאמר ויבוא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום והנה צליל לחם שעורים. רבנן אמרין על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים, ובזכות מה נצולו בזכות לחם שעורים זה מצות העומר. ורבנן אמרין היא שעמדה להן בימי יחזקאל שנאמר קח לך חטין וגו' (מהו ללחם) ר' חמא בר חנינא אמר ריבה בה שעורים. ר' שמואל בר נחמן אמר [ריבה בה] דברים שהן מרפים את בני מעים, מטרונא שאלה את ר' יוסי בן חלפתא אמרה לו כמה צער נצטער אותו צדיק כמה שכחות כמה עבדים יש לו והן מבזבזים במאכל ובמשתה, א"ל להודיעך שכל מקום שישראל בצער הצדיקים עמהם בצער. ר' לוי אמר היא שעמדה להם בימי המן אתה מוצא כיון שראה מרדכי להמן בא לקראתו והכתב בידו אמר דומה לי שהרשע הזה בא להרגני אמר לתלמידי ברחו לכם שלא תכוו בגחלתי אמרין ליה בין בחיים בין במות עמך אנן מה עשה נתעטף ועמד להתפלל אתא ההוא רשע ויתיב ליה גביהון אמר להון במה אתון עסקין, א"ל במצות העומר שהיו ישראל מקריבין בבית המדרש, א"ל ומההדין עומרא דדהב או דכסף דחיטין או דשעורין א"ל דשעורין, א"ל וכמה הוא טימיה בעשרה קינטרין או בעשרים קיטרין, א"ל סגין בעשרה מנין, א"ל קומון דנצחון עשרתא מנכון לעשרה אלפי קינטרין ולעשרת בנוי, כיון דמעת אסתר כן אפקת כרוז בכל מדינתא ואמרה לא יפתח בר נש חנות בקו שוקא כל עמא יפקון להון פרטי דיהודאיבעי למצטבלא. כיון דחסל מצלי א"ל סב הדין לבוש דמלכותא. א"ל מה את מבזה מלכותא אית בר נש לביש לבושא דמלכותא ולא סחי. אזל בעי בלנא לא אשכחיה מה עבד אסר זוניתיה ועל ואסחיה כיון דנפק א"ל סב לבש הדין כלילא, א"ל מה את מבזה מלכותא אית לך בר נש לביש כלילא דמלכותא ולא מספר אזל בעא ספרא ולא אשכחיה מה עבד אזל לביתיה ואייתי מאני ספרא מגו ביתיה ויתיב מספר ליה, שארי מיתנח א"ל ווי ליה לההוא גברא דעביד קומים פנטון קומים קלטור ואתעביד בלן וספר, א"ל ולית אנא חכים לאבוי דההוא גברא שחיק טמיא בלני וספר בכפר קרימים ואת משכח אלא מאני ספרא דידיה, א"ל קום רכוב על הדין כוסיא א"ל לית בחילי דאנא סב א"ל קום דאנא ממיך קדלי ואת דריס עליו סליק. ורכיב למקיימא לכון ואתה על במותימו תדרוך, כיון שרכב על הסוס התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא ארוממך ה' כי דליתני וגו', תלמידיו מה היו אומרים זמרו לה' חסידו וגו'. אותו רשע מה היה אומר ואני אמרתי בשלוי וגו'. אסתר מה היתה אומרת אליך ה' אקרא ואל אדני אתחנן מה בצע בדמי ברדתי אל שחת וגו'. ישראל מה היו אומרים שמע ה' וחנני ה' היה עוזר לי. אמר ר' פנחס בקרית שמע היה עסוק ולא הפסיק שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלקי לעולם אודך:

והביא את קרבנה עליה עשירית האיפה קמח שעורים, לפי שנהג עמה מנהג בהמה לפיכך הביא קרבנה מאכל בהמה. לא יצוק עליה שמן שהשמן אור וקרוי יצהר וזו הביאה את האפלה לפיכך לא תהא אור במנחתה. לא יתן עליה לבונה, שהלבונה זכר לאמהות שנאמר אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה וזו פרשה מדרכיהן לפיכך תהא מנחתה מזכרת עון ולא מזכרת זכות. ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש וגו' ואם לא שטית טומאה תחת אישך וגו' ומן העפר וגו' הוא נברא מן העפר והיא נוצרת מן המים. ד"א למה לוקח מים ועפר ובודקה מפני שתחלתה מן המים. ד"א לפיכך היתה נבדקת במים ובעפר לפי שהן עדים שנאמר העדותי בכם וגו'.

דבר אל בני ישראל. על ידי ישראל מקנין ואין מקנין ע"י תושבים, או בני ישראל פרט לגרים, אמרת איש איש לרבות את הגרים. דבר אל ישראל ואמרת לרבות ארוסה ושומרת יבם לקנוי אשת גר ועבד משוחרר שותות. פשיטא, מהו דתימא דבר אל בני ישראל ולא גרים, קא משמע לן ואמרת ריבויא הוא. ת"ר איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות אשת שוטה ואשת שעמום ושהלך בעלה למדינת הים או שהיה חבוש בבית האסורין שב"ד מקנין להן לפוסלן מכתובתן. יכול אף להשקותן, ת"ל והביא האיש את אישתו. רבי יוסי אומר אף להשקותה ולכשיצא בעלה מבית האסורים ישקנה. רבנן סברי בעינן וקנא והביא ור' יוסי סבר לא בעינן וקנא והביא. בני ישראל [העיר הקביא ב"מ] משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת, ואמרו לו מעשה בכרכמית כו' שהיתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון וא"ל דוגמא השקוה. כי תשטה אמר ר"ל אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות שנאמר איש איש כי תשטה, תשטוה כתיב, א"ר שמעון בו לקיש ואיש את קדשיו לו יהיו, מה כתיב בתריה איש איש כי תשטה אשתו, וכי נה ענין זה לזה, אני אמרתי תן מתנתך לכהן ואתה לא עשית כן, חייך שאני מצריכך שתביא אשתך אל הכהן: