Quotation_auto על במדבר 5:19

וכתב את האלות האלה. בא לו לכתוב את המגלה מאיזה מקום הוא כותב מואם לא שכב איש אותך וגו' ואם לא שטית וגו' ואת כי שטית וגו' ואינו כותב והשביע הכהן את האשה, וכותב יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך ובאו המים המאררים האלה במעיך ואינו הותב ואמרה האשה אמן אמן. בי יוסי אומר לא היה מפסיק. רבי יהודה אומר כל עצמו אינו כותב אלא יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך וגו' ובאו מהים המאררים האלה במעיך וגו' ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן. במאי קר מיפלגי בהאי קרא קא מיפלגי וכתב את האלות האלה. רבי מאיר סבר אלות אלות ממש. האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות. אלה למעוטי קללות שבמשנה תורה. האלה (לרבות) [למעוטי] צוואות (וקללות) [וקבלות אמן]. ור' יוסי כולהו כדקאמרת את לרבות צוואות, ורבי מאיר אתים אל דריש. ורבי יהודה כולהו במעוטי דריש להו, אלות אלות ממש, האלות למעוטי קללות הבאות מחמת ברכות, אלה למעוטי קללות שבמשנה תורה, האלה למעוטי צוואות וקבלות. ורבי מאיר מאי שנא האי ה"א דמרבי ביה ומאי שנא האי ה"א דממעט ביה. ה"א דרבויא ריבויא ה"א דמיעוטא מיעוטא. והא לית ליה לורבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן, א"ר תנחום הנקי כתיב. כתבה למפרע פסולה דכתיב וכתב את האלות האלה כדכתיבן, ואינו כותב לא על הלוח ולא על הנייר ולא על הדיפתרא אלא במגלה, שנאמר בספר. ואינו כותב לא (בקולמוס) [בקומוס] ולא בקנקנתום ולא בכל דבר שהוא רושם אלא בדיו שנאמר ומחה כתב שהוא יכול להמחה. ואם כתבה כאגרת פסולה, בספר אמר רחמנא. כתבה על שני דפין פסולה, ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים. כתב אות אחת ומחק אות אחת וכתב אות אחת ומחק אות אחת פוסלה, דכתיב ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת (ומחה אל פני המים). ההוא דאמר לדביתהו קונס שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילין לרבי יהודה ורבי שמעון, רבי יהודה טעים אמר ק"ו מה לשום שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים בספק אנו על אחת כמה וכמה. רבי שמעון לא טעים אמר ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון מכבודו, ועוד כי היכי דלא לתרגלי למנדר. הכהן למה נאמר, שהיה בדין נאמר כאן וכתב ונאמר (מב) להלן וכתב מה וכתב האמור להלן כשר בכל אדם אף וכתב האמור כאן כשר בכל אדם, ת"ל (האלה) הכהן, (בספר) ומחה [בדבר הנמחה] והלא דברים ק"ו אם להטיל שלום בין איש לאשתו אמר הקב"ה ספר שנכתב בקדושה ימחה על המים, ספרי אפיקורסין שמטילין איבה ושנאה וקנאה (ובעלי ריבות) [ותחרות] עאכ"ו שימחו מן העולם. רבי ישמעאל אומר ספרי אפיקורסין כיצד היא עושה קו דר את האזכרות ושורף את השאר. רבי עקיבא אומר שורף את כולו מפני שלא נכתב בקדושה, ומחה אל מי המרים מגיד שהכתב עושה את המים מרים, והשקה את האשה למה נאמר, והלא כבר נאמר ואחר ישקה את האשה, מה ת"ל והשקה את האשה שאם נמחקה מגלה ואמרה איני שותה מערערים אותה ומשקין אותה בעל כרחה דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים ואחר ישקה את האשה למה נאמר והלא כבר נאמר והשקה את האשה ומה תלמוד לומר ואחר ישקה את האשה (מג) שלשה דברים מעכבין בסוטה, עד שלא נמחקה המגלה, ועד שלא קרב מקומץ, ועד שלא קבלה עליה את השבועה, נמחקה מגלה ואמרה טמאה אני נשפכין המים והמנחה מתפזרת אבית הדשן ואין מגלתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת, רבי אחא בר יאשיה אומר משקה בה סוטה אחרת:

והייתם נקים וגו'. תנו רבנן בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד וכו', אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד, אמרו להם יודעים היו של בית אבא שבית המקדש עתיד ליחרב שמא ילמד בו אדם שאינו הגון וילך ויעבוד עבודת אלילים בכך, ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח שמעולם לא נמצא פת נקיה ביד בניהם שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים הן נזונים לקיים מה שנאמר והייתם נקים מה' ומישראל. בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטרת ולא רצו ללמד וכו' (כדלעיל), ועל דבר זה מזכירים אותן לשבח, שמעולם לא יצאה כלה מבוסמת מבתיהם שלא יאמרו ממעשה הקטרת הן מתבסמין לקיים מה שנאמר והייתם נקים וגו'. שנו רבותינו אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפלין ולא בקמיע שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני, ושמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר. תנא קווץ לא יתרום מפני החשד, הגזברין מפשפשים היו בקילקין ומדברים היו עמו בשעה שנכנס ובשעה שיוצא, וימלא פומיה מוי. מ"ט אמר רבי תנחומא מפני הברכה. ר' שמואל בר נחמן אמר בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שצריך האדם לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום. בתורה מנין והייתם נקים מה' ומישראל. בנביאים אל אלקים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע. בכתובים מנין ומצא חן ושכל טוב וגו'. אם יעברו וגו', רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמר ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד וגו' ואם לא יעברו. רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאמרו שאלמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו. שפיר קאמר ליה ר' חנינא בן גמליאל לרבי מאיר. אמר לך רבי מאיר אי סלקא דעתך לאו לתנאי כפול הוא דאתא ניכתוב רחמנא ונאחזו בתוככם, בארץ כנען למה לי, ש"מ לתנאי כפול הוא דאתא. ורבי חנינא בן גמליאל, אמר לך, אי לא כתיב בארץ כנען הוה אמינא ונאחזו בתוככם בארץ גלעד אבל בארץ כנען כלל וכלל לא. ורבי מאיר, בתוככם כל היכא דאית לכו משמע. בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב וגו', אלא לר' חנינא בן גמליאל למה לי, סלקא דעתך אמינא אם תיטיב אגרא ואם לא תיטיב לא אגרא ולא (צערא) [דינא] קא משמע לן. בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב אז תנקה מאלתי, אלא לרחב"ג למה לי, איצטריך סד"א היכא דניחא לה לדידה ולא ניחא להו לדידהו ניתי בעל כרחייהו קמ"ל. אם לא תאבה האשה [ל"ל איצטריך] סד"א היכא דניחא להו לדידהו ולא ניחא לה לדידה ניתי בעל כרחה קמ"ל. בשלמא לר' מאיר היינו דכתיב אם בחקותי תלכו וגו' [ואם בחקתי תמאסו, אלא לרחב"ג ל"ל, איצטריך סד"א אם בחקתי תלכו וגו'] ברכה, ואם בחקתי תמאסו לא ברכה ולא קללה קמ"ל. בשלמא לרחב"ג היינו דכתיב אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי, אלא לר"מ חנקי מיבעי ליה, א"ר תנחום הנקי כתיב. בשלמא לר"מ היינו דכתיב הנקי, אלא לרחב"ג למה לי, איצטריך סד"א אם לא שכב הנקי ואם שכב לא הנקי ולא חנקי אלא איסורא בעלמא הוא קמ"ל. בשלמא לר' מאיר היינו דכתיב הוא יתחטא בו ביום השלישי וגו', אלא לרחב"ג למה לי, איצטריך סלקא דעתך אמינא מצות [הזאה] בשלישי ובשביעי והיכא דעבד בחד מינייהו עבד קמ"ל. והזה הטהור על הטמא למה לי, איצטריך סלקא דעתך אמינא שלישי למעוטי שני הוא דאתא, שביעי למעוטי ששי דקא ממעט בימי (טומאה) [טהרה] אבל היכא דעבד (ברביעי) [בשלישי] ובשמיני דקא מפיש ימי (טומאה) [טהרה] שפיר דמי קמ"ל. וחטאו ביום השביעי למה לי, איצטריך סד"א ה"מ לקדשים אבל לתרומה בחד נמי סגי קמ"ל. ר"מ בעי תנאי כפול ותנאי קודם למעשה ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחד. גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה (אבל) [אפילו] נותן לו חברו מעות שהוא חייב לו אפילו מצא מעות בדרך אינו רשאי ליטלן, משום שנאמר והייתם נקיים וגו':