Quotation_auto על במדבר 5:28

וה' פקד את שרה זש"ה וידעו כל עצי השדה אלו הבריות כד"א כי האדם עץ השדה. כי אני ה' השפלתי עץ גבוה זה אבימלך כי עצור עצר. הפרחתי עץ יבש זה שרה אני ה' דברתי ועשיתי לא כאלין דאמרין ולא עבדין דברתי למועד אשוב אליך ועשיתי ויעש ה' לשרה כאשר דבר. האנוש מאלוה יצדק וכי אפשר לו לבשר ודם להיות צדיק יותר מבוראו הלא אם מעושהו יטהר גבר וכי אפשר להיות טהור יותר מבוראו מה אלישע אמר לשונמית למועד הזה כעת חיה את חובקת בן מה כתיב שם ותהר ותלד בן למועד אשר דבר אליה אלישע דבריו של בשר ודם מתקיימין דבריו של הקב"ה על אחת כמה וכמה וה' פקד את שרה. כי תאנה לא תפרח זה אברהם כד"א כבכורה בתאנה בראשיתה וגו'. ואין יבול בגפנים זה שרה כד"א אשתך כגפן פוריה. כחש מעשה זית וכי אותם המלאיכם שבשרו את שרה כחשים היו מעשה זית האירו פניה כזית. ושדמות לא עשה אכל אותן השדים לא עשו אוכל. גזר ממכלה צאן כד"א ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ואין בקר ברפתים כד"א אפרים עגלה מלומדה חזרה ואמרה שרה מה אנא מובדא סברי מן בריי חס ושלום לית אנא מובדא סברי מן בריי אלא ואני בה' אצפה וגו'. א"ל הקב"ה את לא אובדת סבריך אף אנא לא מוביד סבריך אלא וה' פקד את שרה. יבש חציר נבל ציץ יבש חצירו של אבימלך נבל ציצו של אבימלך כי עצור עצר ה'. ודבר אלהינו יקום לעולם וה' פקד את שרה. לא איש אל ויכזב וגו' אמר רבי שמואל פסוק זה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו לא איש אל ויכזב וגו' ההוא אמר ולא יעשה וגו' אלא בשעה שהקב"ה גוזר להביא טובה לעולם לא איש אל ויכזב ובשעה שהוא גוזר להביא רעה לעולם ההוא אמר ולא יעשה. בשעה שאמר לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע לא איש אל ויכזב ובשעה שאמר לו קח נא את בנך וגו' ההוא אמר ולא יעשה. בשעה שאמר הקב"ה למשה פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים לא איש אל ויכזב ובשעה שאמר לו הקב"ה הרף ממני ואשמידם ההוא אמר ולא יעשה. בשעה שאמר הקב"ה לאברהם וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי לא איש אל ויכזב ובשעה שאמר לו ועבדום וענו אותם ההוא אמר ולא יעשה. כשאמר למועד אשוב אליך לא איש אל ויכזב אלא וה' פקד את שרה. מושיבי עקרת הבית זו שרה ותהי שרי עקרה אם הבנים שמחה היניקה בנים שרה. וה' פקד את שרה כאשר אמר מה שאמר לה באמירה ויעש ה' לשרה כאשר דבר מה שאמר לה בדבור. וה' פקד את שרה כאשר אמר על ידי מלאך ויעש ה' לשרה כאשר דבר מה שאמר לה הוא. ר' יהודה אומר וה' פקד את שרה ליתן לה בן ויעש ה' לשרה כאשר דבר לברכה בחלב א"ל ר' נחמיה וכי כבר נתבשרה בחלב אלא מלמד שהחזירה הקב"ה לימי נערותה ר' אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא נותן אני יראתה על כל אומות העולם דלא יהו מונין לה וצווחין לה עקרה ר' יהודה בשם ריש לקיש עיקר מטרין לא היה לה וגלף לה הקב"ה עיקר מטרין . אמר רבי אחא הקב"ה בעל פקדונות עמלק הפקיד אצל הקב"ה חבילות של קוצים והחזיר לו הקב"ה חבילות של קוצים שנאמר ופקדתי את אשר עשה עמלק לישראל שרה הפקידה אצלו מצות ומעשים טובים והחזיר לה הקב"ה מצות ומעשים טובים וה' פקד את שרה. אמר רבי יצחק אמר הקב"ה כתיב ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע וזאת שנכנסה לבית פרעה ולבית אבימלך ויצתה טהורה אינו דין שתפקד. אמר רבי יהודה בר רבי סימון אף על גב דאמר רב הונא מלאך הוא שממונה על התאוה אבל שרה לא נצרכה לדברים הללו אלא הקב"ה הוא בכבודו פקדה שנאמר וה' פקד את שרה. וה' פקד את שרה הוא וסנקליטין שלו מה כתיב למעלה מן הענין ויתפלל אברהם. משל למלך שהיה לו אוהב והיה מחבבו יותר מדאי וכל מה שהיה אוהבו שואל ממנו היה עושה וכיון שידעו כן כל מי שהיה מבקש שררה היה בא אצלו והוא מבקש מן המלך והמלך עושה לו חפצו ולאותו אוהב לא נתן שררה אמרו לו בני פלטין שלו אדונינו המלך אוהבך זה מבקש לאחרים שררה ולנפשו אינו מבקש אמר המלך בדין הוא שאתן לו:

איש איש כי תשטה אשתו. ילמדנו רבינו מי שמקנא לאשתו כיצד מקנא לה, כך שנו רבותינו המקנא לאשתו היה מוליכה לב"ד [הגדול] שבירושלים ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות, ואח"כ מעלין אותה לשער המזרח לשער נקנור ששם מטהרין את הילדות ואת המצורעין ומשקין את הסוטות, כהן היה מביא פיילי של הרם ונתן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור, נכנס להיכל ופנה לימינו, מקום היה שם אמה על אמה והטבלא של שיש שם וטבעת קבועה בה ומגביהה ונוטל עפר מתחתיה ונוטל עפר מתחתיה ונותן על המים, שנאמר ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, והיה כותב את המגלה ואם לא שכב איש אותך וגו', מכאן שנו רז"ל שפותחין בדיני נפשות בתחלה לזכות, ועוד כתיב ואת כי שטית וגו' יתן ה' אותך לאלה וגו', וכן שלמה אמר את אשר יחטא איש לרעהו וגו' ואתה תשמע השמים וגו'. ואם לא נטמאה וגו' ואם היתה טמאה לא היתה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאה גידין, והכהן אומר הוציאוה שלא תטמא את העזרה, וכשם שהמים בודקים את האשה כך המים בודקים את האיש שנאמר ובאו ובאו. וכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמר ונטמאה ונטמאה. אבל אם שתתה ונמצאת טהורה אם היתה עקרה נפקדת, היתה למודה להיאת יולדת [בצער יולדת בריוה]. כעורים יולדת יפים שחורים יולדת לבנים, יולדת ארוכים נקבות יולדת זכרים שנאמר ואם לא נטמאה האשה. אמר הקב"ה למשה כתוב פרשת סוטה כדי שתהא יודעת איזה שם הכהן מוחק בשבילה והאיך היא מתפרסמת הה"ד איש איש כי תשטה אשתו. אם יש לו זכות תולין לה שנה או שנתים [או ג'] רבי (ישמעאל) [שמעון] אומר אין זכות תולה במים המרים, שאם אתה אומר כן, נמצאת מדהה [אתה את המים בפני] כל הנשים השותות ומוציא לעז על הטהורות ששתו לומר טמאות היו אלא שהזכות תולה להם, ר"מ אומר לעולם הזכות תולה במים המרים אבל אם היתה טמאה שוב אינה יולדת ואינה משבחת ומתנונת והולכת ואינה מתה אלא באותה מיתה. דכתיב שש הנה שנא ה' ושבע תובעת נפשו, רבי יוסי הגלילי אומר שבעה דברים הללו בסוטה הם אמורות. עינים רמות שהאשה הסוטה תולה עיניה לאיש אחר, וכן הוא אומר יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים. לשון שקר שהיא נואפת אם איש אחר ומתעברת ממנו [ומשקרת לבעלה] ואומרת לבעלה ממך אני מעוברת, וידים שופכות דם נקי שהנואף והנואפת אין מחשבותיהם בכל שעה אלא און אימתי הם חוטאים ואומרים זה לזה [באיזה יום] באיזה מקום באיזו שעה. רגלים ממהרות לרוץ לרעה בודאי שממהרים לעשות החטא. יפיח כזבים עד שקר שאם יתפשו הם מכזבים ומשקרים ונשבעים ואומרים מסיהים היינו בדברים אחרים, ומשלח בדנים בין אחים [שכל ישראל אחים ורעים הם שנאמר למען אחי ורעי, והנואף אשת חברו הבעל שומע ושונאו ואף הנואף אינו יכול לראותו הוי משלח מדנים בין אחים] הרי שבעה דברים קשים שהסוטה עושה. אמרו רבותינו בשם רבי (חנינא) [הונא] אביו של רבי אחא הנואף והנואפת עוברים על עשרת הדברות. א"ל על תשעה אנו מודים (אלא על שבת) כיצד על אנכי שכל הנואף אשת חברו כופר בהקדוש ברוך הוא שנאמר כחשו בה' ויאמרו לא הוא. לא יהיה שנאמר כי ה' אלהיך אל קנא, ושתי פעמים אמור בסוטה ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו, ולמה שני פעמים לפי שהוא מקנא להקדוש ב"ה ולבעלה שנאמר כי מנחת קנאות היא שהם שתי קנאות. לא תשא שהוא נואף ונשבע על שוא שלא עשה. כבר את אביך שהנואף עם הסוטה מתעברת ממנו ואומרת לבעלה ממך אני מעוברת והעובר גדול ועומד ומכבד לבעלה סבור שהוא אביו ואינו אביו, ועובר בשוק ומבזה את הנואף סבור שאינו אביו והוא הביו. לא תרצה שהנואף נכנם על מנת שאם נתפס או יהרוג או יהרג. לא תנאף ודאי שהוא נואף, לא תגנוב גונב מקור חברו, וכן הוא אומר מים גנובים ימתקו וגו'. לא תענה שמעידה עדות שקר [לבעלה] ואומרת ממך אני מעוברת. לא תחמוד וגו' הפסוק כולו מגיד שהנואף חומד אשת חברו חומד כל אשר לו כיצד שכשבעלה נפטר מן העולם סבור שאותו הבן שלו וכותב לו דייתקי מכל נכסיו ומורישו כל מה שיש לו ואינו יודע שאינו בנו נמצא הנואף חומד כל מה שיש לחברו. אמרו לו לרבי חנינא הרי אמרו תשעה שבת כיצד עובר, אמר להם אף אני אומר לכם פעמים כהן ויש לו אשה כהנת (כא) וישראל נואף ובא עליה והיא ילדת ממנו סבורים בו שהוא בנו של כהן ועומד ומשמש בבית המקדש ונמצא מחלל את השבת. הרי עשרת הדברות שהסוטה עוברת עם הנואף, ועליה אמר שלמה ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים צדה בעולם הזה ולעולם הבא וחרמים החרם הזה צד בים ואינו צד ביבשה אבל האשה צדה בים וביבשה:

מנחת זכרון שומע אני זכות וחובה, תלמוד לומר מזכרת עון. כל הזכרונות לטובה זוז לפורענות דברי ר' טרפון. ר' עקיבא אומר אף זו לטובה שנאמר ואם לא נטמאה האשה. אין לי אלא מזכרת עון, מזכרת זכות מנין, ת"ל מנחת זכרון מכל מקום. רבי ישמעאל אומר מנחת זכרון כלל, מזכרת עון פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, שהיה בדין לבעל הדין לחלוק וכי אי זו מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה אם מדת פורענות מועטת הרי היא מזכרת עון, מדה טובה מרובה דין הוא שתהא מזכרת זכות. זו מדה בתורה כל כלל ופרט שדרך הדין לוקה בו נתקיימו זה וזה ואל תלקה דרך הדין. כיצד נתקיימו זה וזה ואל תלקה דרך הדין, אם היתה טמאה פורענות בודקתה מיד, ואם יש לה זכות תולה לה ששה חדשים מפני תיקון הולד דברי (רבי) אבא יוסי וכו' (כדלעיל). רבי אומר אני אכריע אם היתה טהורה סופה למות כדרך בני אדם, ואם היתה טמאה סופה למות וצבתה בטנה ונפלה ירכה. רבי שמעון בן יוחאי אומר וכי מי מודיע לכל העומדים שסוף זו למות וצבתה בטנה ונפלה ירכה, אלא כיון שהיתה שותה פניה מוריקות ועיניה בולטות וכמין שרביטין (לב) היו מזרקין בה והן אומרים מהרו והוציאוה שלא תטמא את העזרה. מנחת חוטא ומנחת קנאות ואשם גמרינן עון עון מחטאת דמותרן נדבה, וכי תימא אין גזרה שוה למחצה, גלי רחמנא בחטאת ושחט אותה, אותה לשמה כשרה שלא לשמה פסולה, אבל כל הקדשים בין לשמה בין שלא לשמן כשרין. והקריב אותה הכהן, תנו רבנו אין משקין שתי סוטות כאחץ כדי שלא יהא לבה גס בחברתה. רבי יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא אמר קרא אותה אותה לבדה, ותנא קמא [הא כהא כתיב אותה, ת"ק] רבי שמעון היא דדריש טעמא דקרא ומה טעם קאמר, מה טעם אותה לבדה כדי שלא יהא לבה גס בחברתה, מאי בינייהו איכא בינייהו רותתת. ורותתת מי משקינו והא אין עושין מצות חבילות דתניא אין משקין שתי סוטות כאחת ואין מטהרין שני מצורעין כאחד ואין רוצעין שני עבדים כאחד ואין עורפין שתי עגלות כאחת לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות. לא קשיא כאן בכהן אחד כאן בשני כהנים. היא עומדת מבפנים והכהן מבחוץ שנאמר והעמיד את האישה לפני ה', האשה לפני ה' ואין הכהן לפני ה'. כהנים מטילין גורלות ביניהם, וכל מי שעלה גורלו אפילו כהן גדול יוצא ועומד בצד סוטה ואוחז בבגדיה וכו'. והעמידה שלא יעמדו עמה לא עבדיה ולא שפחותיה מפני שלבה סומך עליהן. לפני ה' בשער נקנור, מכאן אמרו [ראש המעמיד] היה מעמיד את הטמאים בשער נקנור: