Quotation_auto על במדבר 6:5
צרור המור על התורה
ואמר כי יפליא. כי אחר שהאדם נמשך אחר התענוגים והבלי הזמן. פלא גמור יהיה אם יוכל להזיר עצמו מהם. אבל זה יהיה בנדר להזיר לה'. ובשביל אהבתו תהיה כוונתו. וכל מגמתו ראוי שיהיה לשבר העומד לעומתו. כי הוא הצר הצורר תמיד האדם בערמתו. ובזה יהיה קדוש לאלהיו. נזיר אלהים יהיה פרוש מן היין והשכר פן ישתה וישכח מחוקק. ובזה יהיה פרוש מכל מיני מדות הדין. ודבק בשם ה' וברחמיו. ולכן אמר בשמשון נזיר אלהים. שהיה ראוי להיות פרוש מכל מיני מדות הדין שהם רמז לחטא האדום. ולכן אמר בעשו שהוא שטן הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. כי אין תאותו אלא הלעטה ואכילה ושתיית היין. כאומרו הוי משכימי בבקר שכר ירדופו. שנראה להם שהם רודפים אחר השכר להשביע עצמם כפי הצורך. ואח"כ מאחרי בנשף יין ידליקם ויבער בהם כאש בנעורת. או יאמר יין ידליקם שהיין ומדות הדין והחטא האדום כיין. ידליקם וירדפם עד חובה אשר משמאל. כאומרם ז"ל עולה ומשטין יורד ונוטל נשמה. ולכן להפריש הנזיר מזה. אמר מיין ושכר יזיר. וכן תער לא יעבור על ראשו. לפי שהיא מדה"ד כאומרו יגלח ה' בתער השכירה. ובזה קדוש יהיה. דבק בשם ה' גדל פרע שער ראשו. לפי שהשער באיש הוא הודו והדרו. כדוגמא של מעלה כדכתיב שעריה כתלג חיוור. וכל זה תבין משער שמשון שהיה כחו והדרו ואחר שחטא סר כחו והדרו ושערו. וכן צוה לנזיר על נפש מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא דומה לכ"ג. ולכן אמר כי נזר אלהיו על ראשו כמו שאמר בכ"ג:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
צרור המור על התורה
בלידת שמעון כתיב ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה ותקרא את שמו שמעון. ובברכת יעקב כתיב שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם בסודם אל תבא נפשי וגומר ארור אפם כי עז וגומר. ובברכת משה כתיב שמע ה' קול יהודה ואמרו ז"ל אין שמע אלא שמעון שנאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי. משל לשור שעסקיו רעים מה עשה ציירו צורת אריה על אבוסו כדי שיפחד מפניו. וכן כתבו מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון. רצונם שאע"פ שמשה לא ברכו משום מעשה זמרי. עם כל זה כללו בברכת יהודה. לאה הצדקת ראתה במראה הנבואה כל מה שעשה שבט שמעון בענין כזבי בת צור. וכן מה שכתב בשמעון ושאול בן הכנענית שחטאו בנשים. והזמה הוא דבר אשר שנא ה' אלהים כאמרם אלהיהם של אלו שונא זמה. ולכן אמר בכאן כי שמע ה' כי שנואה אנכי. והשנאה שלא תמצא בכל השבטים מי שנשא כנענית חוץ משמעון. ועל זה אמר כי שמע ה' כמו שמע ה' ויתעבר. וכן בענין פטור כתיב למעול מעל בה' שני מעילות מעילת עבודה זרה ומעילת זמה. ואמר ויתן לי גם את זה. כלומר הלואי שלא יתנהו לי אחר שהוא משוי עון. כאומרם זכרונם לברכה ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים דישתארון ולואי לא אשתארן. וכן אמרו ויקרא לאחיו לאכול לחם והלא לא הוה ליה אלא חד אח את עשו הרשע ולואי קברי'. וכן בכאן ויתן לי גם את זה ולואי שלא נתנו לו. ולהורות על זה קראה שמו שמעון והוא כמו שם עון. כי עון הזמה ועון כל ישראל בדבר פעור שם הוא. כי רוב המתים באותה מגפה משבט שמעון. לפי החשבון שחסר ממנו ממנין למנין. וכן רמזה בזאת השנאה שנאת יוסף כאומרו וישנאו אותו. וכן אמר ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות מי הם שאמרו הם שמעון ולוי. וכן בענין דינה ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי ואף על פי שנתחבר עמו לוי. שמעון היה בעל הקורה והוא היה המתחיל והגומר. ולכן קראה שמו שמעון כלומר שם העון תלוי. ומדברי לאה הוציא יעקב מה שאמר שמעון ולוי אחים כלי חמס וכו'. כלומר אף על פי שהם אחים שמעון הוא המפתה ללוי. כי לוי הוא קדוש ה' ושוליו מלאים את ההיכל. ואין נאות לו החרב וכלי זיין. וזהו כלי חמס מכרותיהם כאלו הוא גזול בידם. וזהו בסודם אל תבא נפשי. כלומר בסוד שניהם אל תבא נפשי. אבל בסוד האחד שהוא לוי יבא נפשי. כי אני יודע כי סוד ה' ליריאיו הם הכהנים המשמשים בהיכלו. אחר שהם מורי התורה שנקראת סוד ה' ליריאיו. כמו שאמר יורו משפטיך ליעקב. אבל בסוד שמעון לא יבא נפשי כי שם העון. ולפי שלוי למד משמעון מנעוריו החברה והאחוה. רצה לחלקם ולהפרידם זה מזה. כי החברה מזקת אפילו לצדיקים. כאומרו מלאך רשע יפול ברע. כלומר אף על פי שיהיה מלאך יפול ברע כשיתחבר עם הרשע. וזהו יפול ברע כמו אל הכשדים אתה נופל. וציר אמונים מרפא רוצה לומר מי שהיה ציר אמונים שהוא משה דכתיב ביה בכל ביתי נאמן הוא. נתן רפואה לזה דכתיב לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי. ולכן יעקב רצה לחלקם ולהפרידם זה מזה. וזהו אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. זהו לפי הפשט. אבל לפי האמת שמעון ולוי אחים כי הם בעלי הדין. וכמו ששמעון היה בעל חמה ומדין כן לוי היה קשור במדת הדין. וכל הלוים היו קשורים במדת גבורה. ולכן צוה בהנפתם והעבירו תער על כל בשרם. אבל בכהנים תער לא יעבור על ראשו. ולכן אמר שמעון ולוי אחים. ולהיות זה כן תמצא בתורה בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי שהבדילם מן הכהנים. וכן אמר המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם וגו'. ולכן אמר יעקב אחלקם ביעקב. וכן אמר ארור אפם כי עז שהוא מדת הדין הקשה. ולפי שראה שכללו בברכת יהודה כאומרו שמע ה' קול יהודה. ואמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי. ולכן כללו בברכת יהודה. כי זה היה ברכה לשמעון ולחבירו ביהודה. בענין שיירא מלפניו ויניח עסקיו הרעים. וזה שאמרו משל לשור שהיו עסקיו רעים וציירו אריה על אבוסו. וכן עשה משה שכלל לשמעון שהיה שור צייר באבוסו. יהודה שהוא אריה. ולפי שלא בירך משה לשמעון. אמרו שלא היה מלך בשבט שמעון. לפי שהוא שנוי ממנו וזהו מה שאמרה לאה כי שנואה אנכי:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
והתגלח בכל אדם, לפי שמצינו שתגלחת אחרונה בכהן יכול אף זה בכהן, ת"ל והתגלח בכל אדם, והתגלח בכל דבר, לפי שמצינו שתגלחת האחרונה בתער, יכול אף זה בתער, תלמוד לומר והתגלח בכל דבר, והתגלח אף הנזיר, לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו, יכול אף מנוגע ת"ל והתגלח אע"פ שהוא נזיר, יכול כשם שתגלחת הנגע דוחה את תגלחת הנזיר בזמן (שנזיר) [שהוא] ודאי כך תהא תגלחת הנזיר דוחה את תגלחת הנתק בזמן שהוא ספק, תלמוד לומר ואת הנתק לא יגלח, וכי מה יש בו, אם כן למה נאמר ואת הנתק לא יגלח אלא סמוך לנתק לא יגלח, כיצד מגלחין את הנתק מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לו שיהא ניכר אם פשה, מנין לתולש סימני טומאת נתקו שהוא עובר בלא תעשה, ת"ל ואת הנתק לא יגלח, וכבס בגדיו מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה, וטהר מן הפריעה ומן הפרימה מן תגלחת ומן צפרין, וכבס בגדיו וטהר יכול הרי הוא מסולק, ת"ל ואם פשה יפשה, אחרי טהרתו, אין לי אלא אחר הפטור מנין אף בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני ת"ל יפשה ואם פשה יפשה, החליטו בשער צהוב הלך שער צהוב וחזר שער צהוב וכן הפשיון, בתחלה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור הרי זה כמות שהיה [לכך נאמר יפשה ואם פשה יפשה], החליטו בפשיון והלך פשיון וחזר פשיון וכן שער צהוב בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני אחר הפטור הרי הוא כמות שהיה לכך נאמר יפשה אם פשה יפשה, ומנין לשער צהוב שחוזר אחר הפטור יהא טמא ת"ל לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא, מנין לשער צהוב שיטמא בלא פשיון ולפשיון שיטמא בלא שער צהוב ת"ל לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא, מנין שאין מחליטין את המוסגר ואין מסגירין את המוחלט ואין מסגירין את המוסגר ואין מחליטין את המוחלט בנתקין ת"ל לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא, בעיניו אין לי אלא בעיני עצמו, בעיני בנו בעיני תלמידו מנין ת"ל ואם בעיניו עמד הנתק, ושער מיעוט שער שתי שערות, שחור אין לי אלא שחור מנין לרבות את הירוק ואת האדום ואת הלבן ת"ל ושער, צמח בו אע"פ שאינו מבוצר בו, אין לי אלא צומח בתחלה ומשואר בסוף, משואר בתחלה וצומח בסוף מנין, ת"ל שער שער ריבה, רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון כל נתק שטיהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם, בן נקוב אומר משום ר' שמעון כל נתק שער צהוב שחור שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם, נרפא הנתק הלל אומר לא שניתק נתק בתוך נתק, רבי עקיבא אומר לא טהרת אלא ברפוי, טהור יכול יפטר וילך לו תלמוד לומר וטהרו הכהן, אי וטהרו הכהן יכול אם אמר הכהן על הטמא טהור [יהא טהור] ת"ל (וטהרו) טהור הוא וטהרו הכהן, על דבר זה עלה הלל מבבל בהק טהור מלמד שבהק טהור, יכול לא יטמא משום אום אבל יטמא משום פשיון ת"ל פרח טהור, [יכול יטהר את הבהרת שיצאת ממנו ת"ל הוא], יכול לא יטהר את הבהרת היוצא ממנו אבל יטהר את הבהרת הסמוך לה, ת"ל בהק הוא טהור הוא, הוא טהור ואין הבהרת היוצאה ממנה ושסמוך לה טהורים אלא טמאים, מנין אתה אומר היה בו נתק כגריס וניתק כל ראשו יהא טהור ת"ל ואיש כי ימרט ראשו וגו' טהור, יכול יהא זקן מעכבתו ודין הוא ומה אם עור הפנים ועור הבשר שיש ד"א מפסיק ביניהן מעכבין זה את זה, הזקן והראש שאין
Ask RabbiBookmarkShareCopy