Quotation_auto על במדבר 8:19

ורבותינו אמרו שסמך הדלקת הנרות לפסוק ובבא משה. לרמוז כי השם לא היה צריך לאורה כי הוא אור העולם. ואם היה מצוה להדליק המנורה. היה בשביל משה שיראה כשיכנס. כאומרו ויקחו אליך שמן זית. ואחר שצוה על דיני הכהן וגילה לו סוד המנורה הקשורה עם חנוכת הנשיאים כמו שפירשתי. והוא תשלום הדגלים. צוה בכאן קח את הלוים וטהרת אותם. כי זה ענין צריך לדגלים. כי צוה בלוים שיחנו סביב למשכן אהל מועד. ושהיה נותן אותם לשמירת המקדש במקום הבכורות. ואם לא יהיו טהורים איך יחנו סביב למשכן. לזה בא להשלים ענין הדגלים ואמר וטהרת אותם. ופירש סדר הטהרה כיצד תהיה. ואמר וכה תעשה להם לטהרם וגו'. וצוה להקהיל את כל עדת בני ישראל ויסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים. לעשותם סמוכים במקומם. ושיבדיל אותם מתוך בני ישראל לעבוד את עבודת ה' ולשורר. כדי להבריח כל מיני מדות הדין לפי שהם באים מכח הדין כמו שכתבתי למעלה. ואמר ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לקרר דעתם של ישראל שלא יאמרו שהם נפסלו ונלקחו הלוים במקומם. לזה אמר כי הלוים הם נתונים לאהרן ולבניו לשמשו. ובני ישראל הם הרבים והאדונים. והם נותנים אותם לכהן לשירות זה במקומם. וזהו לעבוד את עבודת בני ישראל. כאלו הם עבדים במקומם:

בני ישראל רבי יודן בשם ר' שמואל בר נחמני משל למלך שהיה לו אפיקוריסן והיה מצוה את עבדו אמר ליה נערה קפלה תן דעתך עליה אמר לו עבדו אדוני המלך מכל אפיקוריסין שיש לך אי אתה מצוני אלא על זה אמר ליה מפני שדבוקה בבשרי. כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם משבעים אומות שלך אי אתה מצוני אלא על ישראל בלבד. ואל בני ישראל תאמר. ואל בני ישראל תדבר. אמור אל בני ישראל. דבר אל בני ישראל. צו את בני ישראל. ואתה תצוה את בני ישראל. כי תשא את ראש בני ישראל. אמר לו מפני שהם דבוקים בי שנאמר כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בני ישראל. אמר ר' אבין למלך שהיה לו פורפירין והיה מצוה את עבדו נערו קפלו תן דעתך עליו אמר לו אדוני וכו' אמר לו מפני שאותה לבשתי בשעה שמלכתי תחלה כך אמר משה לפני המקום משבעים אומות איווטניאות שיש לך בעולם אין אתה מצוני אלא על ישראל אמר לו מפני שהמליכוני עליהם בים ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד. אמר רבי משל לזקן שיש לו מעפורת וכו' אמר ליה מפני שנתעטפתי בשעה שנתמניתי זקן כך אמר משה וכו'. א"ל מפני שקבלו עליהם עול מלכותי בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אמר ר' יודן בוא וראה כמה חבב הקב"ה ישראל שהוא מזכירן חמשה פעמים בפסוק אחד הדא הוא דכתיב בפרשת בהעלותך ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו וגו'. תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר משל למלך שמסר בנו לפדגוג והיה מצוה אותו אמר ליה אכל ברי שתה ברי אזיל ברי לבית ספרא אתא ברי מבי מדרשא כך הקב"ה מתאוה להזכיר את ישראל בכל שעה. אמר רבי יהודה ברבי סימון משל לאחד שהיה יושב ועושה עטרה עבר אחד וראה אותו אמר ליה מה אתה יושב ועושה אמר ליה עטרה אמר ליה כל מה שאתה יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות קבע שהיא עתידה להנתן בראשו של מלך כך אמר הקב"ה למשה כל מה שאתה יכול לשבח לישראל לפני שבח לפארן פאר שאני עתיד להתפאר בם שנאמר ישראל אשר בך אתפאר:

ביום הכותי כל בכור ולהלן הוא אומר ויהי בחצי הלילה וה' הכח כל בכור הא כיצד לקו מכת מיתה מבערב והיו מפרפרים כל הלילה ומתים ביום, ומה טעם שנאמר כלנו מתים כולנו מתנו אין כתיב כאן אלא כולנו מתים, מייתין ואזלין הכא את אמרת ביום הכותי וכתיב הקדשתי לי כל בכור, אמרו מעתה ביום שמתו בכוריהם של מצרים בו ביום הקדשתי לי כל בכור. תנו רבנן השיר מעכב את הקרבן דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אינו מעכב, מאי טעמא דרבי מאיר, אמר רבי אלעזר דאמר קרא ואתנה את הלוים נתונים לאהרן וגו' לכפר וגו' מה כפרה מעכבת אף שירה מעכבת. ורבנן לכדאידך דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר מה כפרה בים אף שירה ביום. תנא רבי שמעון בן אלעזר אומר כהנים לוים וישראלים והשיר מעכבין את הקרבן. ר' אבא בשם רבי אלעזר טעמא דר"ש, דכתיב וכל (ישראל) [הקהל] משתחוים אלו ישראל והשיר משורר אלו הלוי, והחצוצרות מחצרים אלו הכהנים, הכל עד לכלות העולה. הכל מעכבין את הקרבן. רבי תנחומא שמע לה מן הדא, ואתנה את הלוים אלו הלוים, נתונים לאהרן ולבניו אלו הכהנים לכפר על בני ישראל זה השיר: