וְנָסַ֧ע אֹֽהֶל־מוֹעֵ֛ד מַחֲנֵ֥ה הַלְוִיִּ֖ם בְּת֣וֹךְ הַֽמַּחֲנֹ֑ת כַּאֲשֶׁ֤ר יַחֲנוּ֙ כֵּ֣ן יִסָּ֔עוּ אִ֥ישׁ עַל־יָד֖וֹ לְדִגְלֵיהֶֽם׃ (ס)
צרור המור
צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה. לפי שבכאן חתם סדר הדגלים למושבותם. וסדר מחנה הלוים לד' רוחות העולם בסדר הדגלים. ואמר ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות. להורות שעד כאן אע"פ שהיה אהל מועד בנוי. אחר שלא היו סדורים הדגלים סביבו כביכול. עדיין לא היתה בו קדושה גמורה לשלוח טמאים. אבל עכשיו שכבר נשלמו הדגלים ונסדרו סביב לאהל מועד. עכשיו הוא ביפיו והדרו וקדושתו. ולכן סמך מיד עם תשלום הדגלים וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב. כי אין ראוי להיות מחנה קדוש כזה שהוא כדוגמת מחנה של מעלה בין טמאים. ולז"א מן המחנה סתם למעלה ולמטה. ולהורות על זה תמצא בכאן ג' מחנות. לפי שמחנה ישראל הוא כדוגמת שלשה עולמות כמו שכתבתי בפ' בראשית. ורז"ל אמרו שנכתב זה בכאן להודיענו כמה רע גורם העון. כי קודם העון של העגל היו ישראל כולם טהורים בלי עון בלי טומאה בלי נגע. ובעון העגל נזרקה בהם טומאה וזיבה ונדה. כדכתיב כי פרוע הוא ואין פרוע אלא טמא כאומרו וראשו יהיה פרוע. ולכן אמרו כי באותו יום נמצא בהם זב ומצורע וטמא נפש: