וְהִשְׁקָ֣הּ אֶת־הַמַּ֗יִם וְהָיְתָ֣ה אִֽם־נִטְמְאָה֮ וַתִּמְעֹ֣ל מַ֣עַל בְּאִישָׁהּ֒ וּבָ֨אוּ בָ֜הּ הַמַּ֤יִם הַמְאָֽרֲרִים֙ לְמָרִ֔ים וְצָבְתָ֣ה בִטְנָ֔הּ וְנָפְלָ֖ה יְרֵכָ֑הּ וְהָיְתָ֧ה הָאִשָּׁ֛ה לְאָלָ֖ה בְּקֶ֥רֶב עַמָּֽהּ׃
צרור המור
וסמך לכאן איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל. לפי שלמעלה אמר דין מעילה כאומרו למעול מעל בה'. שזאת היא מעילה בקדשים שכפר בשלישי שביניהם. כי זאת האשה מועלת בקדשים ג"כ. כאומרם ז"ל איש איש לרבות של מעלה ה' שמו. ולהורות שזאת המעילה היא מעילה גדולה מהראשונה. אמר בכאן ומעלה בו מעל. שתי מעילות מעילת השם ומעילת הבעל. אבל למעלה אמר למעול מעל בה'. כאלו לא מעל אלא בה' לבדו אחר שהוא על עסקי ממון. אבל בסוטה שהיא עסקי נפשות אמר מעילה בשם ומעילה בבעל. ולכן אמר ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו. שמצוה לבעל לקנא את אשתו. אחר שהוא דבר שמנפש ועד בשר יכלה. ולכן אמרו מנחת קנאות היא קנאת המקום וקנאת הבעל. וכן אמר מנחת זכרון מזכרת עון. להורות שבמנחה זו עולה זכרונה לשמים. ולקח הכהן מים קדושים. שנתקדשו בכיור והיו מראות קדושתן באשה זו לגלות נבלותה לעיני מאהביה. וזה פלא גמור שהיו המים קדושים וטובים לכל הגוים. ומתוקים מדבש ונופת צופים. ובבואם בגוף. טמא לא היה יכול לסובלם. ומעוררים בו מדוים וכאבים גדולים מנשוא. כדכתיב ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה יריכה. ולכן אמר מים קדושים: