Quotation_auto על במדבר יח:2

ולפי שהשם ראה קושט דבריהם. השם חשבה לטובה ולא לתלונה. ותיקן תלונותם ואמר ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש. ועליך אני מטיל עונש הזרים. ולפי שאהרן וביתו לבדו לא היו יכולים לשמור. אמר וגם את אחיך מטה לוי וגו' וילוו עליך וישרתוך. באופן כי זר לא יקרב אליכם. ואחר שנתן להם משמרת האהל נתן להם מתנות כהונה שיאכלו. וזהו ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי. ופירש כל הדברים הראויים לתת לו. ואמר בסוף שנתן לו תרומות הקדשים לחק עולם ברית מלח עולם הוא לפני ה'. לרמוז שהיה נותן לו הכהונה קיימת לעולם ברית מלח עולם. כמו שהמלח קיימת נותנת קיום לאחרים. כן כהונת אהרן היתה קיימת ומקיימת לאחרים. כי סבת קיום ישראל היה אהרן הכהן והכהנים שנמשכו אחריו. לפי שהם כלי כפרה לישראל ועל ידם היתה סליחתנו. וכן רמז בזה ברית מלח על התורה שניתנה לשבט לוי. כאומרו יורו משפטיך ליעקב. והתורה נקראת ברית מלח עולם. לפי שהתורה נותנת טעם לכל הדברים. כאומרו טעמו וראו כי טוב ה'. ואמר פת במלח תאכל על התורה שנקראת פת ולחם. שצריך לטועמה ולמולחה בטעמי תורה. ושצריך לידע שיש בה פנים ופני פנים. ולכן אמר בכאן ברית מלח עולם. ואע"פ שכבר כתוב בפרשת הלוים ואתנה את הלוים וגו'. ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש. עכ"ז חדש בכאן ברית מלח עולם מה שלא כתב שם. ועל ידי מעשה קרח נתחדשה הלכה וכתב כל ענייני שמירת הכהן והלוי באורך. והאריך גם כן בשכר הראוי ליתן להם כאומרו ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל וגו'. ואח"כ צוה ללוים שיתנו מעשר מן המעשר. והשאר שיאכלוהו בכל מקום כי שכר הוא להם בשביל שמירת המקדש: