תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

Quotation_auto על במדבר לב:32

צרור המור על התורה

ורבותינו ז"ל לקחו דרך אחרת ואמרו. שמשה חטא על שדיבר על קדושים אשר בארץ. אברהם יצחק ויעקב. באומרו והנה קמתם תחת אבותיכם. וכי אברהם יצחק ויעקב אנשים חטאים היו. אמר לו משה ממך למדתי שאמרת את מחתות החטאים האלה. אמר לו בנפשותם אמרתי. להורות שעונשו גדול המבייש שוכני עפר. ודרך הפשט צלולה. וכששמע משה וחרה אפו. ויגשו אליו ויאמרו אין רצוננו שלא לעלות ולסייע לאחינו. כי אנחנו נחלץ חושים. וזאת ההגשה היא הגשה לפיוס. על שחרה אפו בהם בדברים קשים. ולמלחמה שאמרו ואנחנו נחלץ חושים. ואמרו למשה ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה' למלחמה. ולפי הפשט אמרו כי תשובון מאחריו. שרמז להם בזה שלא רצו בקדושת א"י. ובזה שבו מאחרי ה' כאלו עובדי ע"ז. כאומרם כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. ובזה הלכו לאחור ולא לפנים. ולכן נחשדו כשבנו המזבח כאלו בנו במה. וכ"ז לפי שנשארו חוצה לארץ לא ענו על זה. אבל חזרו לומר כי לא ננחל אתם מעבר לירדן והלאה כי באה נחלתינו אלינו. ומהיכן באה נחלתם להם או מי נתנה להם. והלא הם היו שואלים יותן את הארץ הזאת לעבדיך. והאיך גזרו אומר כי באה נחלתנו אלינו. ואין זה דרך מוסר. אבל בזה השיבו למשה והבינו דבריו. ואמרו אל תתמה על החפץ. כי כך גזרה חכמתו יתעלה מימי עולם. שתהיה נחלתנו בחוצה לארץ. ממאמר אמנו שאמרה בא גד. לרמוז שיבואו בני גד במסלותם מארץ כנען וישובו לארצם. וזה רמוז יותר בכתיבת מלה אחת. לרמוז על הבגידה הגדולה שעתידין לעשות בני גד כבוש אדם חוצה לארץ כמו שהארכתי במקומו. וכן רמז יעקב בברכותיו באומרו פחז כמים אל תותר כי פחזו ומיהרו כמים במרוצתם להשאר חוצה לארץ. ובגד אמר גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב. שחשב שלקח נחלה בראשונה ונשאר באחרונה כמו העקב. וזהו והוא יגוד עקב. ולפי שנתגלה סוד זה לבני גד ולבני ראובן. אמרו מברכת אבותינו אנו צריכין ליקח זאת הארץ ולא תאשימנו בזה. וזהו כי באה נחלתנו אלינו. כבר באה נחלתינו מששת ימי בראשית. ועכ"ז הדבר היה בבחירתם ובגדו בה' וחמדו ארץ טמאה. לפי שהיה המקום מקום מקנה וחשבו עצמם אנוסים כאומר כי באה נחלתנו אלינו. וכן אמרו למשה ואתנו אחוזת נחלתנו מעבר לירדן. ולפי שראה משה שהם בחרו בחוצה לארץ לפי שהיה ארץ מקנה. הודה לדבריהם בכאן. אבל בברכותיו הודיע להם חטאם. ולכן אמר ברוך מרחיב גד. כי הם חשבו שארץ ישראל קטנה מהכיל אותם. ולא ראו שנקראת צבי לכל הארצות. מה צבי זה אין עורו מחזיק לבשרו וכו'. ולכן אמר ברוך שהרחיב גבולם. כי הם חשבו שלקחו נחלה בראשונה ונשארו באחרונה. וזהו וירא ראשית לו. כי להם היה ראשית. ואינו כן כי היא נחלה מבוהלת בראשונה. וכבר הארכתי בזה בפרשת ויצא יעקב. ולפי שידוע שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו אמר אם תעשון את הדבר הזה וכו'. ואם לא תעשון:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

צרור המור על התורה

ואמר נגע צרעת כי תהיה באדם. להורות שדין אלו הנגעים הם באדם. והם בישראל שנקראו אדם כדכתיב אדם אתם. ולהם צוה שיבואו אל הכהן ולא אל אדם אחר. או שיביאום בעל כרחם. וזהו והובא אל הכהן. אבל אם בא אדם אחר משאר אומות להראות נגעיו אל החכם או אל הנביא מותר לראותו. וזה תמצאהו רמוז בשלשה פסוקים הכתובים בתורה שמתחילים בנו"ן ומסיימין בנו"ן. וזהו אחד מהם נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן. והב' נחנו נעבור חלוצים לפני ה' ארץ כנען ואתנו אחוזת נחלתינו מעבר לירדן. והשלישי נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון. והנה בפסוק הראשון הורה שאם יקרה ויבא נגע צרעת באדם מישראל. שיביאוהו אל הכהן ולא אל אדם אחר. אבל אם יקרה הנגע באיש אחר שלא מאומתינו. שיכול לבא לפני החכם או הנביא לטהרו או לטמאו. וזה רמז על נעמן שר צבא מלך ארם שהיה מצורע. ובא לפני אלישע הנביא לרפאותו. ואלישע הנביא לא אמר לו לך אל הכהן. אלא רחץ וטהר. ומאין לו זה. וכן מאין לו שירחוץ בירדן ולא במקום אחר. אבל הכל רמוז באלו שני הפסוקים שהם נחנו נעבור חלוצים וגו'. נביא מקרבך וגו'. ואלישע ראה בתחלה שאלו הפסוקים מתחילין בנו"ן כפופה ומסיימין בנו"ן פשוטה ובהם ראה שעתיד איש אחד משאר אומות לבא לפניו להאסף מצרעתו. שיתחיל שמו בנון כפופה ויסיים בנון פשוטה. והוא נעמן שר צבא מלך ארם כמו שמתחילין ומסיימים אלו הפסוקים. וכן ראה שמו של נעמן בפסוק שני שאומר נחנו נעבור חלוצים לפני ה' ארץ כנען. הרי כאן נעמן בד' תיבות ראשונים. וכן ראה שמו של אלישע בפסוק ג' שהוא נביא מקרבך. אל"ף מנביא. למ"ד מלך. יו"ד מה'. שי"ן ועי"ן מן תשמעון. וכן ראה מתוך פסוק שני שיבא נעמן באנשים חלוצים לארץ כנען. דכתיב ויבא נעמן בסוסיו וברכבו ויעמוד פתח הבית לאלישע. הרי כאן נעמן ואלישע בזה הפסוק. והרי כאן סוסים ורכב. שזה רמז למה שאמר בפסוק השני נחנו נעבור חלוצים. שהוא כמו נעמן יעבור עם חלוצים ארץ כנען. והיכן ראה אלישע לומר לנעמן הלוך ורחצת ז' פעמים בירדן. מסוף הפסוק שכתב בו מעבר לירדן. ובזאת הרמיזה א"ל שירחץ בירדן. ומאין לו שהנביא יכול לטהר זה האיש מצרעתו. הוציאו מן הפסוק הג' שכתוב בו נביא מקרבך. ששם רמוז שם אלישע כמו שכתבתי. ורמוז בו שזאת הטהרה עתידה להעשות ע"י נביא מקרבך מאחיך אליו תשמעון. כי הוא במקום כהן. ולכן כשקרע מלך ישראל את בגדיו ואמר האלהים אני להמית ולהחיות. שנראה שהמצורע חשוב כמת. שלח לו אלישע למה קרעת את בגדיך. לפי שהוא היה יושב ודורש אלו הפסוקים. ובהם הוא צופה ומביט ענין נעמן. וידע בנבואה קריעת בגדי המלך. יבא נא אלי וידעת כי יש נביא בישראל. ושהתורה העידה על זה הענין. לכן ראוי שיבא וידע כי יש נביא בישראל. כמו שכתוב נביא מקרבך מאחיך. שזהו כמו נביא בישראל. ובאומרו אליו תשמעון. רמז שראוי לשמוע לדבריו בין לקולא בין לחומרא. ובכאן גלה שלא היה לו רפואה אחרת. אלא בדברים ובשמיעת דברי הנביא. וזהו אליו תשמעון. ולכן כשקצף נעמן ואמר הנה אמרתי אלי יצא יצא ועמד וקרא בשם אלהיו והניף ידו אל המקום. כתבנית סמיכה לכוין בתפלתו. ואסף כמו שהיה עושה הכהן והסגיר הכהן את הנגע. ואם בשביל הרחיצה באתי הלא טוב אמנה ופרפר וגו'. וידברו ויאמרו לו עבדיו. דיבור ואמירה בדברים רבים טובים וניחומים להשיב חמתו. אבי דבר גדול דבר אליך הנביא. כלומר אחר שאתה אב בחכמה ואיש גדול. כמו שכתוב עליו ונעמן היה איש גדול לפני אדוניו. לפי שראה אותו בעל עצה וחכמה ונשוא פנים לכל העם ואיש גבור חיל במלחמה. וזהו ובו נתן ה' תשועה לארם. ולכן אמרו לו אבי דבר גדול הנביא דיבר אליך. כלומר יש לך לראות בחכמתך מי דבר אלו הדברים שהוא נביא ה'. ואם היה אומר לך דבר גדול הלא תעשה להשלים דברו. אף כי אמר לך רחץ וטהר שהוא דבר קטן. ורמז באומרו ואף כי אמר אליך לומר. שאף אם היה אומר לו הנביא דבר גדול לאסוף אותו מצרעתו ולקרוא בשם ה' ולהניף ידו על המכה. ועל הכל היה אומר רחץ וטהר היית עושה. כ"ש שלא אמר דבר אחר אלא רחץ וטהר. וכל זה תלוי באומרו אליו תשמעון. וכל זה רמוז באמרו נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן. ולהודיענו עומק התורה וסתריה. ולא דבר רק הוא אלא ממני וכלה במספר במשקל. וכמו שיש סודות גדולים בתורה. כן יש סודות גדולים בפרשיותיה ובהתחלת הפסוקים ובסופם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

צרור המור על התורה

ואולי לטעם זה לא הוזכר יהושע כלל בכל הענין הזה. אלא וישמעו בני ישראל ויקהלו כל עדת בני ישראל וישלחו בני ישראל את פנחס וגו'. וראוי היה שיאמר וישמע יהושע וכל ישראל. וכן וישלח יהושע. וכן בחזרה לא כתיב אלא וישב פנחס אל בני ישראל וישיבו אותם דבר וייטב הדבר בעיני בני ישראל. ולא הזכיר יהושע כי הוא לא חשדם בכך. כי ידע לבבם וידע שהוא הזהירם בכך קודם שישלחם. ואמר להם רק שמרו מאד לעשות את כל המצוה והתורה אשר צוה אתכם משה עבד ה' לאהבה את ה' ולדבקה בו ולעבדו בכל לבבכם. שרמז להם בדבריו שכבר חטאו ועברו על התורה אחר שנשארו בארץ טמאה. ולכן אמר להם רק שמרו מאד. למעט אבל מכאן והלאה. שמרו מאד את כל התורה ותהיו דבקים בו ולא באל אחר. וזהו ולדבקה בו. ורמז להם גם כן באומרו ולעבדו בכל לבבכם. כי לא היה להם לעבוד עבודת הקרבנות בחוצה לארץ. כאומרם ז"ל וכי יש פולחן בבבל. אלא זו עבודת הלב וכוונת התפלה. ואחר שזה כן איך יחשדם בדבר זה. ועוד שידע כי הוא נביא ה' וה' לא יעלים ממנו דבר זה. ולכן לא הוזכר בכל זה הענין אלא ישראל שקנאו קנאת ה'. והוא סבר וקביל ושתק כי הם ראויים לעונש זה שיחשדום. אחר שברצון נפשם נשארו חוצה לארץ. ולכן תמצא שמשה רבינו עליו השלום גער בהם ואמר להם כה עשו אבותיכם וכל הענין. וחשב שיכוו במי פושרין. וכשראה שלא כוו בחמין וענו לו נחנו נעבור חלוצים. שתכף אחר שלא הבינו דבריו אז לא רצו לקבלם. או כמאמרם זכרונם לברכה בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. אחר שהוא בעל בחירה והם ברצונם עקרו שור ועשו בגידה גדולה כזאת. ולכן בראות כל זה לאה הצדקת אמרה בגד בלא אלף. לומר שבגד בו ואמר לא הוא. אחר שנשארו חוצה לארץ בארץ טמאה. ואחר שהוא בוגד ראוי שיקרא על שמו ע"ש הבגידה גד. וזהו בגד ותקרא את שמו גד אחר שבגד בוגדים בגד. ויעקב ע"ה בברכתו רמז זה ואמר גד גדוד יגודנו. כלומר גדודים רבים יגודו ממנו. ולכן חשב שקצרה יד הארץ מנשוא אותם ורצה ליקח נחלה בארץ סיחון ועוג בראשונה. ולא היה כן אלא והוא יגוד עקב. וזהו מאמרם זכרונם לברכה נחלה מבוהלת בראשונה. זו נחלת בני גד ובני ראובן:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פסוק קודםפרק מלאפסוק הבא