Quotation_auto על בראשית 11:28

ויפץ ה' אותם משם ר' יהודה אומר הלכו להן בני צור לצידון ובני צידון לצור רבי נחמיה אומר נתכנסו כל הארצות בראשי טורין והיתה כל אחת בולעת אנשי מקומם רבנן אמרי הציף מהן שלשים משפחות מהיכן עמדו מאברהם י"ו מבני קטורה וי"ב מישמעאל ואלין תרתין שני גוים בבטנך. על כן קרא שמה בבל חד תלמיד דרבי יוחנן הוה מסבר ליה ולא סבר א"ל למה לית את סבר א"ל דאנא גלי מן אתראי א"ל מהיכן את א"ל מן בורסיף א"ל לא תאמר כן אלא מבול סוף כי שם בלל ה' שפת כל הארץ. אלה תולדות תרח (כתוב ברמז מ"ח) וימת הרן על פני תרח תרח מוכר צלמים הוה חד זמן נפק לחד אתר והושיב אברהם מוכר תחתיו הוה אתי בר נח בעי מזבין ליה א"ל בר כמה שנין את א"ל בר נ' בר ס' א"ל ווי לההוא גברא דהוא בר נ' בר ס' ובעי למסגד להדין דעביד יומא דין כיון דהוי אמר ליה כן הוה מתבייש והולך חד זמן אתת חדא אתתא טעינא חד פינך דסלת אמרה ליה הא לך קרב קדמיהון קם נסב בוקלסא ותברינון יהב בוקלסא בידא דרבה דהוה ביניהון כיון דאתא אבוה א"ל מאן עבד לון כדין א"ל מה נכפור מינך אתת חדא אתתא טעינא לי חד פינך דסלת אמרה לי קרב קדמיהון הוה דין אמר אנא אכיל קודמוי ודין אמר אנא אכיל קודמוי קם חדא רבה דהוה ביניהון ונסב בוקלסא ותברינון א"ל מה את מפלי בי וידעין אינון א"ל ולא ישמעו אזניך מה פיך מדבר נסביה ומסריה לנמרוד א"ל נסגוד לנורא א"ל נסגוד למיא דמטפין נורא א"ל ונסגוד למיא א"ל נסגוד לעננא דטעין מיא א"ל ונסגוד לעננא א"ל נסגוד לרוחא דמבדרי לעננא א"ל ונסגוד לרוחא א"ל נסגוד לבר נש דסביל רוחא א"ל מלין את משתעי אני איני משתחוה אלא לאור הריני משליכך לתוכו ויבוא אלוה שאתה משתחוה לו ויציל אותך ממנו הוה תמן הרן ופליג אמר מה נפשך אי אברם נצח מן דאברם אנא ואי נמרוד נצח מן נמרוד אנא כיון שירד אברהם לכבשן האש וניצול א"ל מן דמאן את א"ל דאברם אנא נטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו ויצא ומת על פני תרח אביו:

תרח היה רואה במזלות רואה מזלו של הרן שהוא נשרף ומזלו של הרן שהעולם מתמלא הימנו. נכנסו אומות העולם אצל אברהם אבינו אמרו ליה של מי אתה אמר להם לעולם לא אניח את הקב"ה שבשמים מיד השליכוהו לכבשן האש. לא ירד עמו לא עיר ולא שרף ולא מלאך אלא הקב"ה בעצמו שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך. הרן היה לבו חלוק היה נוטה על דברי אביו נכנסו אצלו א"ל של מי אתה אמר בלבבו אברהם אחי הוא גדול ממני אם ראיתיו שנמלט אומר אני של אברהם אני מיד השליכוהו לכבשן האש ולא הספיק לירד עד שהמיתו האש ונטלו המלך והשליכו לפני אביו שנאמר וימת הרן על פני תרח אביו ותרח אביו יפה ראה שהעולם מתמלא ממנו ואינו יודע אם מן האנשים אם מן הנשים שרי היתה בתו שנאמר בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה ונתמלא כל העולם ממנה:

הכא את אמר לפני ה' שני פעמים ולהלן את אמר עלפני אהרן אביהם פעם אחת מלמד שקשה לפני הקב"ה כפלים מאביהם. במדבר סיני וכי במדבר סיני מתו אלא מלמד שמהר סיני נטלו איפופסין שלהם למיתה. משל למלך שהיה משיא את בתו ונמצא בשושבין שלו דבר זוהמא אמר המלך אם הורגו אני עכשיו הרי אני מעכב שמחת בתי למחר באה שמחתי מוטב בשמחתי ולא בשמחת בתי. כך אמר הקב"ה אם אני הורג נדב ואביהוא עכשיו אני מערבב שמחת תורה למחר שמחתי באה מוטב בשמחתי ולא בשמחת תורה הה"ד ביום חתונתו זה סיני וביום שמחת לבו זה אהל מועד. ובנים לא היו להם אלו היו להם בנים היו קודמין לאלעזר ואיתמר כל הקודם בנחלה קודם בבכורה ובלבד שיהא נוהג כמנהג. ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם. רבי יצחק אמר בחייו. ור' חייא בר אבא אמר במותו. על דעתיה דר' יצחק דהוא אמר בחייו נאמר כאן על פני ונאמר להלן על פני תרח אביו מה להלן בחייו אף כאן בחייו. על דעתיה דרבי חייא בר אבא דאמר במותו כאן על פני ונאמר להלן ויקם אברהם מעל פני מתו מה להלן במותו אף כאן במותו. על דעתיה דרבי יצחק דאמר בחייו אירע טומאה באהרן שימש אלעזר אירע טומאה באלעזר שימש איתמר. מעשה בשמעון בן קמחא שיצא לדבר עם מלך הערביים ונתזה צינורא של רוק מפיו על בגדיו וטמאהו ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה אותו היום ראתה אמן שני בניה כהנים גדולים. אמרו ז' בנים היו לקמחא וכולן שמשו בכהונה גודלה נכנסו חכמים אצלה אמרו לה מה מעשים טובים יש בידך אמרה להם כך יבא עלי אם ראו קרות ביתי שערות ראשי מימי. אמרו כל קמחיים קמח וקמחא דקמחית סולת וקראו עליה את הפסוק הזה כל כבודה בת מלך פנימה וגו'. ועל דעתיה דרבי חייא דהוא אמר במותו כשמת אהרן שימש אלעזר בנו וכשמת אלעזר שימש איתמר. ר' ברכיה בשם ר' חייא בר אבא אמר קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש הארון אין כתיב כאן אלא הקודש כאדם שאומר העבר המת הזה מפני האבל עדמתי יהא האבל הזה מצטער. אמ ררבי אבא בר כהנא מפני מה נסמכה מיתת מרים לפרשת אפר פרה אלא מלמד כשם שאפר הפרה מכפר כך מיתת מרים מכפרת. א"ר יודן מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשבור לוחות אלא מלמד שהיא קשה לפני הקב"ה כשבירת לוחות. א"ר חייא בר אבא באחד בניסן מתו בניו של אהרן. ומפני מה מזכיר מיתתן של בני אהרן ביום כפור אלא מלמד כשם שיום כפורים מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפר. ומנין שיום הכפורים מכפר דכתיב כי ביום הזה יכפר. ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת שנאמר ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימן בצלע בקבר קיש אביו ויעשו ככל אשר צוה המלך ויעתר אלהים לארץ אחרי כן. היה אהרן עומד ותוהא ואומר אוי לי כך עבירה בידי וביד בני שכך הגעתני. נכנס משה אצלו והיה מפייסו אמר לו אהרן אחי מסיני נאמר לי עתיד אני לקדש את הבית הזה באדם גדול אני מקדשו והייתי אומר או בי או בך הבית מתקדש עכשיו נמצאו בניך גדולים ממני וממך שבהן הבית נתקדש כיון ששמע אהרן צדק עליו את הדין ושתק שנאמר וידום אהרן. ולמודין הם הצדיקים שמצדיקים עליהם את הדין. אברהם צדק עליו את עדין שנאמר ואנכי עפר ואפר. יעקב צדק עליו את הדין שנאמר קטנתי מכל החסידים ומכל האמת. דוד צדק עליו את הדין שנאמר הבאישו נמקו חבורותי מפני אלותי.