צרור המור על התורה
ואמר לך לך מארצך וממולדתך ולא תחוש לדברי המזלות והמולדות ולא לתכונת הארץ. כי כל אשר יורו הככבים הבל וריק. וזהו לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך. היא ארץ ישראל שאתה מבולבל בה ואי אפשר להשיגה אם אני לא אראך מה שאתה מבקש. ובזה לא יקשה מה שאמרו והלא כבר יצא משם ובא עד חרן. וזה כעין מה שאמרו ויוצא אותו החוצה צא מאצטגנינות שלך. ואמר ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך כנגד מארצך וממולדתך ומבית אביך. לפי שהאדם שעוזב ארצו והולך אל ארץ אחרת הוא כמו גר ויחידי. לזה אמר ואעשך לגוי גדול. ולפי שאדם כשהוא בארץ מולדתו יש לו אחים וקרובים עד שבסיבתם יגדלוהו ויצא שמו בכל הארצות לזה אמר ואגדלה שמך. כי בידי היכולת והגדולה. ולפי שהעוזב ארצו ומולדתו ובית אביו כל העולם יתקללו בו היאך עזב בית אביו והלך תועה במדבר. לזה אמר והיה ברכה. כי אתה תהיה הברכה עצמה ובברכה א"א לחול הקללה. ואם באולי איפשר שיקללוך לא תחול קללתם לפי שהיא קללת חנם ואני אקללם כי ברכתי וקללתי תחול. וזהו ואברכה מברכיך ומקללך אאור. וחזר לומר ונברכו בך כדעת המדרש שאינו לשון ברכה אלא הוא כעין שאמרו אחד המבריך ואחד המרכיב. בכאן הודיענו כי כל משפחות האדמה יקראו על שמו וכלם יהיו נכללים ונברכים בו. כאומרו כי אב המון גוים נתתיך:
צרור המור על התורה
ואמר עשו מלחמה את ברע מלך סדום וגו'. להורות על רשעם ועל פחיתותם כי שמם יורה על רשעתם. ברע מלך סדום על שם שהיה רע. ברשע על שם שהיה רשע. שנאב שונא אב לאביו שבשמים ולאברהם שהיה אב המון גוים. שמאבר שם אבר לעוף. מלך בלע שהוא נבלע במעשיו. ולהורות על פחיתותם מצד חטאם אמר שהיו ה' מלכים והאחרים היו ארבע. ואמר שחברו אל עמק השידים הוא ים המלח. להורות גם כן על פחיתותם כי אחר שהיו במקום מסוכן כזה והמלחמה להם פנים ואחור והנס מקול פחד המלכים יפול אל הפחת שהיה עשוי בארות בארות חמר. ואחר שזה כן היה ראוי להם להתחזק ולשום נפשם בכפם ולא היה להם לנוס אחר שבין הכי ובין הכי היו בסכנה. ואמר שתים עשרה שנה וגומר להורות גם כן על פחיתותם. כי אם באו עליהם אלה המלכים פתע פתאום לא היה תימה אחר שלא היה להם זמן להשמר ולאסוף אנשי חיל. וכן אם לא היו עבדים להם בראשונה ניחא אבל אמר כי בי"ב שנה עבדו את כדרלעומר ובי"ג שנה מרדו. (ולא) [ואם] בא עליהם מיד ניחא. אבל אמר כי בראשונה באו ויכו את רפאים ואת הזוזים ואת האמים ואת החורי ובזה עבר זמן מה בנתים ואחר כך שבו ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמורי. ובתוך זה הזמן היה ראוי להם להשמר ולהחלץ. ואחר כך יצאו אל עמק השידים שהוא מקום מסוכן כמו שכתבנו ולא היה להם לנוס. ועוד שהיו ארבע מלכים את החמשה. ועוד כי עמק השידים היה בארות בארות חמר והיו בסכנה ועם כל זה וינוסו מלך סדום ועמורה ויפלו שמה. וכל זה בסבת פחיתותם ופחדתם וחטאם כאומרו פחדו בציון חטאים:
ילקוט שמעוני על התורה
בר קפרא אמר כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה אמר ר' לוי בעשה ולא תעשה ולא יקרא עוד את שמך אברם הרי בלא תעשה והיה שמך אברהם הרי בעשה. והרי אנשי כנסת הגדולה קראוהו אברם אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם. שניא היא שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה (ולא) הוא שנצטוה עליה. ודכוותה הקורא לישראל יעקב עובר בעשה תני לא שיעקר שם יעקב אלא כי אם ישראל יהיה שמך ישראל עיקר ויעקב טפל. ר' זכריה בשם ר' אחא אמר מכל מקום יעקב שמו אלא כי אם ישראל יהיה שמך יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו: