ילקוט שמעוני על התורה
ויאמר הנה נא אדני ר' יודן אמר אפילו איני כדאי אתם עוקמין עלי את הדרך ר' הונא אמר עקמו עלי את הדרך כדי שלא תהיו נראין באים אצלי. אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם אברהם היה מקדים רחיצה ללינה ולוט מקדים לינה לרחיצה אלא אברהם היה מקפיד על טנופת עבודה זרה ולוט לא היה מקפיד ויש אומרים אף זה כשורה עשה כדי שיצאו ויראו אבק על רגליהן שלא יאמרו היכן לנו. ויאמרו לא כי ברחוב נלין ממאנין לקטן ואין ממאנין לגדול. ויפצר בם מאד הכניס בם אף וצרה. ויסורו אליו ויבאו אל ביתו הדא מסייעא למאן דאמר עקמו עלי את הדרך כדי שלא תהיו נראין באים אצלי. ויעש להם משתה בביתו של אברהם היה שהיה מקבל עוברים ושבים. ומצות אפה ויאכלו אמר ר' יצחק מצות גדולה עמדה על המלח דהוא אמר לה הב לאלין אכסנאי קליל מלח והות אמרה ליה אוף הדין סוניתא בישא את בעי מולפא הכא. טרם ישכבו התחילו שואלין אותו שאלות אמרו לו אנשי העיר מה הם אמר להון כל אתר אית בה טבין ובישין ברם הכא סוגיא בישין. ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית אין אחד מהן מעכב. ויקראו אל לוט ויאמרו לו ר' יהושע בן לוי בשם ר' פדיה אמר כל אותו הלילה היה לוט מבקש רחמים על הסדומים והיו מקבלין ממנו וכיון שאמרו לו הוציאם אלינו ונדעה אותם לתשמיש אמרו לו עוד מי לך פה קרי ביה עוד מי לך פה עד כאן היה לך רשות ללמד עליהם סניגוריא מכאן ואילך אין לך רשות. רק לאנשים האל אל תעשו הקשות
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אניה' אלהיכם כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו. אמר ר' חוניא משל למלך שהיתה לו בת יחידה והשר' אותה במבוי אחד ונמצאו כולם בעלי זנות וכשפים, אמר לה אביה בתי תן דעתך שלא תעשי לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו, כך כשהיו ישראל במצרים היו המצרים בעלי זנות שנאמר אשר בשר חמורים בשרם, כשנכנסו לארץ כנען היו הכנענים בעלי זנותוכשפים שנאמר מרוב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים, אמר להם בני הזהרו שלא תעשו לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו תנא ר' חייא אני ה' אלהיכם שני פעמים אני הוא שפרעתי מדור המבול ומאנשי סדום ועמורה וממצרים אני הוא שעתיד ליפרע ממי שעושה כמעשיהם כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלמוסיא בא לעולם והורגת טובים ורעים, מצינו בכל מקום שהקדוש ברוך הוא מאריך רוחו חוץ מן הזנות ואין לן קריין סגיאן ויהי כי החל האדם לרוב וגו' ויראו בני האלהים וגו' וירא ה' כי רבה רעת האדם וגו' ויאמר ה' אמחה וגו'. סדומים כל אותו הלילה היה לוט עומד ומדבר עליהם סניגוריא כיון שאמרו איה האנשים וג'ו הוציאם אלינו ונדעה אותם בתשמיש המטה מדי אמרו עוד מי לך פה עד כאן היה לך רשות ללמד עליהם סניגוריא מכאן ואילך אין לך פתחון פה ללמד עליהם אלא חתן ובנין ובנותיך וגו' כי משחיתים אנחנו וגו'. אניה' אני הוא שפרעתי משמשון ומאמנון ומזמרי ואני עתיד ליפרע ממי שעושה כמעשיהם אני הוא ששלמתי ליוסף וליעל ולפלטי אני עתיד לשלם שכר למי שעושה כמעשיהם שלשה הם שברחו מן העבירה ושתף הקדוש ברוך הוא שמו בשמם ואלו הם יוסף ופלטי ויעל יוסף מנין ועדות ביהוסף שמו יה מעיד עליו שלא נגע בה יעל מנין ותכסהו בשמיכה, רבנן דהכא אמרין בסודרא ורבנן דתמן אמרין במשיכ לא אמר ר' שמעון בן לקיש חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו כלי ששמו שמיכה אלא שמי כה שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע פלטי מנין. כתוב אחד אומר ושאול נתן את מיכל וגו' לפלטי בן ליש וכתוב אחד אומר פלטיאל בן ליש מאן נסיב פלטי ויהיב פלטיאל אלא אל מעיד עליו שלא נגע באשתו של דוד: