צרור המור על התורה
ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות. כלומר כאשר ראה נערה קטנה טובת מראה ובעלת שכל ונתלבשה בעוז וגבורה להשקות עשרה גמלים יגעים מטורח הדרך שכל אחד היה צריך עשרה כדים מלאים מים עד ששבעו כלם כאלו היתה בת עשרים שנה. מיד גזר אומר ואמר כי יד ה' עשתה זאת. וזהו ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות יצא מכל ספיקותיו. ונתן לה נזם זהב לשים על אפה שהיא תפארת הפנים. ושני צמידים על ידיה לפי שיגעה אותה בהשקאת הגמלים. ואח"כ שאל בת מי את לפי שכבר ידע בהשתדלותה שהיא האשה הראויה. כמו שהוא אמר ובה אדע. בהשתדלותה ובנדבת לבה כי עשית חסד. וכשראה תשובתה שהסכימה עם מעשיה. נתן הודאה לשם ותלה הדבר בזכות אדוניו ולא בהשתדלותו. וזהו ברוך ה' אלהי אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדוני. וסיפר שיצא לבן לקראתו לפי שראה הנזמים ושמע שהאיש היה מבקש מלון. ויאמר בא ברוך ה'. לפי שרבקה אמרה לו מוסרו הטוב. ועוד שראה אותו בחוץ ולא רצה ליכנס אע"פ שכבר פרע המלון. אמר בא ברוך ה' מיושר מדרכיו וממוסרו. למה תעמוד בחוץ. ואם אולי תחשב שאתה מביא שיירא גדולה הבית קטנה מהכיל. כבר פניתי הבית ומקום לגמלים. וכשנכנס לא רצה לאכול. לפי שאע"פ שהשם הצליח דרכו ולא נפל מכל דברו ארצה. עדיין נשאר הספק ששם לו אדוניו כאומרו אולי לא תאבה האשה. ולא ידע אם ירצו לתת לו בתם. ואולי לא רצה לאכול כי לפי חסידותו היה נראה לו שזאת היתה חנופה שמחניפים לו בעבורו. ובעבור כספו וזהבו. לזה אמר עבד אברהם אנכי ובשבילו יש לכם לעשות ולא בשבילי. כי אני עבד עולם. ובזה תראה ענותנותו כמו שכתב הקדוש רשב"י על פסוק בן יכבד אב זה עשו הרשע. שבשביל שכיבד אביו השיג כל הכבוד הזה. ועבד אדוניו זה אליעזר עבד אברה'. שהיה יכול לומר שהיה קרובו או אהובו ולא אמר אלא עבד אברהם אנכי. ואז סיפר להם כל הענין והודיע להם איך אמר לו אם לא תאבה האשה והשיבו שבשום ענין לא ישיב את בנו שמה. באופן שיראו מה שראוי להם לעשות. ועל זה נאמר החכם עיניו בראשו. וכן סיפר להם תפילתו והצלחתו. בענין שידעו כי מהשם היתה לו. ואין בידם לעשות דבר אחר. וזהו ואומר ה' אלהי אדוני אברהם אם ישך נא מצליח דרכי וגו'. ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני. עתה בזה העת יש לכם לעשות. אחר שהשם מסייעו בדבר. ואם לאו ואפנה על ימין או על שמאל. וזה עשה בחכמתו ליראם שיקפצו לתת בתם כי הוא כבר היה נקי. וכ"ש אין כאן ימין כי הכל היה שמאל:
ילקוט שמעוני על התורה
ואשביעך בה' אלהי השמים עד שלא הודעתי אותו לבריותיו אלהי השמים וכיון שהודעתי אותו לבריותיו ואלהי הארץ. אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני הזהירו על בנות ענר אשכול וממרא. כי אם אל ארצי ואל מולדתי אמרי חיטיא דקרתך זונן מנהון זרע. ויאמר אליו העבד אולי וגו' הדא הוא דכתיב כנען בידו מאזני מרמה כנען זה אליעזר בידו מאזני מרמה שהיה יושב ומשקל בתו אם ראויה אם אינה ראויה. לעשוק אהב לעשוק אהובו של עולם זה יצחק. אמר אולי לא תאבה האשה אתן לו בתי א"ל אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מדבק בברוך. ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי זה בית אבי ומארץ מולדתי זה שכונתי. ואשר דבר לי בחרן. ואשר נשבע לי בין הבתרים. הוא ישלח מלאכו לפניך הרי מלאך מסוים בשעה שאמר (הקב"ה) [אברהם] הוא ישלח מלאכו זימן לו הקב"ה שני מלאכים אחד להוציא את רבקה ואחד ללוות את אליעזר. ואם לא תאבה האשה וגו' רק את בני לא תשב שמה רק מעוט בני אינו חוזר בן בני חוזר. ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו גמליו של אברהם אבינו היו ניכרים שבכל מקום שהיו יוצאין יוצאין זמומין. וילך אל ארם נהרים בר יומו היא דעתיה דר' ברכיה. ואבא היום אל העין היום יצאתי היום באתי. הדא הוא דכתיב הרעשתה ארץ בימי אברהם. פצמתה בימי אליעזר. רפה שבריה בימי יעקב. כי מטה בימי ישבי בנוב הדא הוא דכתיב וישבי בנוב אשר בילידי הרפה. אניף במגיניה קפץ דוד לאחוריה י"ח אמין זה נתירא מזה וזה נתירא מזה. זה נתירא לומר אם לאחורוהי קפץ כדין לקדמוהי לא כל שכן. וזה נתירא לומר אם במגיניה אניפיה כדין היך אנא יכול למיקמא ביה. באותה שעה אמר דוד הלואי הוה לי חד מן בני אחתי ויסייעני מיד ויעזור לו אבישי בן צרויה. לאחורי תרעא הוה קאי אתמהה. רבנן אמרין אפילו היה בסוף העולם הטיסו הקב"ה והביאו כדי שלא יהא אותו צדיק עומד ומצטער. תנו רבנן שלשה קפצה להן הארץ אליעזר עבד אברהם ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה. אבישי כדכתיב (ברמה) ישבי בנוב. אליעזר דכתיב ואבא היום אל העין למימרא דההוא יומא נפק אלא מלמד שקפצה לו הארץ. יעקב אבינו דכתיב ויצא יעקב וכתיב ויפגע במקום וילן שם אלא כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו כיון דהרהר בדעתו למיזל מיד קפצה ליה ארעא ועאל וצלי דכתיב ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה ואכתי הוה עידנא ליומא בתר דצלי בעי למיהדר אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה מיד וילן שם כי בא השמש. כתיב ויזרח לו השמש וכי לו בלבד זרחה והלא לכל העולם כולו זרחה אלא שמש שבאה בעבורו זרחה בעבורו: