ילקוט שמעוני על התורה
ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק צפת שידו שטוחה בתפלה אמרה ודאי אדם גדול הוא לכך שאלה עליו. ותפול מעל הגמל אתרכינת כמה דאת אמר כי יפול לא יוטל. ותאמר מי האיש הלזה ראתה אותו הדור כמה דאת אמר הנה בעל החלומות הלזה בא רבנן אמרי הוא ופלסונו. הלזה אלון זה. ותקח הצעיף ותתכס שתים הן שנתכסו בצעיף וילדו תאומים. רבקה ותקח הצעיף ותתכס תמר ותכס בצעיף ותתעלף. ויספר העבד ליצחק אמר ר' אלעזר כלליה של תורה מרובין מפרטיה שאילו בא לכתוב שנים שלשה דפין היה כותב ורבנן אמרי דברי שבח גלה לו מה שקפצה הארץ לפניו. ויביאה יצחק האהלה שרה אמו כל הימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על האהל וכיון שמתה פסק אותו ענן וכיון שבאת רבקה חזר אותו ענן. כל זמן שהיתה שרה קיימת היתה ברכה משולחת בעיסה וכיון שמתה שרה פסקה אותה ברכה וכיון שבאת רבקה חזרה אותה ברכה. כל זמן שהיתה שרה קיימת היו דלתותיה פתוחות לרוחה וכיון שמתה שרה פסקה אותה רוחה וכיון שבאת רבקה חזרה אותה רוחה. כל זמן שהיתה שרה קיימת היה נר דלוק מלילי שבת ללילי שבת כיון שמתה שרה פסק וכיון שבאת רבקה חזר אותו הנר. וכיון שראה יצחק שהיתה עושה כמעשה אמו עושה חלתה בטהרה וקוצה חלתה בטהרה מיד ויביאה יצחק האהלה שרה אמו: