צרור המור על התורה
ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו וביניך. הרצון בזה לפי שבאו עמו גדולי העם הם אחוזת מרעהו והוא ופיכל שר צבאו. רצה לכבד גדולי יועציו בענין שלא יראה שבאו לבטלה. ואמר תהי נא אלה בינותינו. כאלו צריך שתי בריתות אחד לגדולים ואחד למלך ושר צבאו וליצחק. וזה שאמר תהי נא אלה בינותינו שזה רמז על כלל הגדולים. בינינו וביניך רמז למלך ומשניהו ויצחק. לפי שאין ראוי שיהיו המלך ויצחק שהם המלכים שוים עם האחרים. ואולי היה זה הברית לפי שבברית אברהם לא נאמר אלא אם תשקור לי ולניני ולנכדי ולא נכנסו בכאן כלל העם. לכן עתה שבאו אחוזת מרעהו לכלול כל העם בברית הוצרך לומר בינותינו בינינו וביניך. אם תעשה עמנו רעה וגומר ונשלחך בשלום. ולפי שאלו לא היו דברים מסודרים ולא ראויים למלך ואפילו להדיוט. שהיו משבחים עצמם שלא עשו רע ושלא גזלוהו ושלחוהו בשלום. לזה אמר עתה אתה ברוך ה' ולפי גודל מעלתך וברכתך שאתה קדוש וברוך ה' אין ראוי לך ליטור איבות ולא לחוש לדברינו. ולכן תמצא כי לפי שראה דבריהם בלתי נכונים לא רצה להשיבם דבר אלא שאכלו עמו וישבעו איש לאחיו. ולא חשש לשבועת אוהבו. כי אולי אבימלך לא אמרו אלא לכבודם וכנגד ונשלחך בשלום אמר וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום. והרמז שלא נתן להם מתנות כמו שעשה אברהם אלא שעשה להם לויה ואמר להם לכו בשלום. וכמו שבאברהם כתיב והוכיח אברהם את אבימלך על אודות הבאר. כן אמר בכאן שהגידו לו עבדיו שמצאו באר מים חיים. ולכן קרא שמה שבעה שהוא שביעי לבארות להורות שהיה דבק באמונת אביו. ולכן נשאר זה השם לעולם מזה העיר באר שבע. להורות שהשגחת השם לא יסיר משם כאומרו ושם העיר מיום ה' שמה:
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר מגרר] מגורר שעלו בו צמחין ואחוזת מרעהו ר' יהודה אומר אחוזת מרעהו שמו. ר' נחמיה אמר סיעת מרחמוהי. ופיכול שר צבאו ר'יהודה אומר פיכל שמו ר' נחמיה אומר פה שכל צבאותיו נושקין לו על פיו:
ילקוט שמעוני על התורה
ויברח משה מפני פרעה כתיב לך עמי בא בחדריך בשעה שאתה רואה השעה חצופה לא תעמד כנגדה אלא תן לה מקום הסתכלו בי כביכול כשראיתי השעה חצופה בעוונותיכם נתתי לה מקום שנאמר השיב אחור ימינו. וכל מי שעומד כנגד השעה נופל בידה וכל מי שנותן מקום לשעה השעה נופלת בידו. נבות עמד כנגד השעה ונפל [בידה] אברהם נתן מקום לשעה וברח מפני נמרוד ונפלה בידו. יצחק נתן מקום לשעה ונפלה בידו שנאמר ואבימלך הלך אליו מגרר. משה נתן מקום לשעה שנאמר ויברח משה מפני פרעה וחזרה השעה ונפלה בידו שנאמר גם האיש משה גדול מאד וגו' בעיני עבדי פרעה. דוד נתן מקום לשעה ויברח דוד מניות חזרה השעה ונפלה בידו ואמר לו שאול ידעתי כי מלוך תמלוך. וכן יעקב נתן מקום לשעה ויברח יעקב שדה ארם ונפלה השעה בידו ויקח עשו את נשיו וגו':